וּלְוַאי וְשֵׁרַתִּיהָ

כְּשִׁפְחָה כְּנַעֲנִית –

וְרָאִיתִי תָּמִיד עִם רַחֲצָהּ

בְּכָל חֶמְדָּתָהּ הַשּׁוֹשַׁנִּית.

וּלְוַאי וְנָטְתָה אֵלַי חֶסֶד

לִהְיוֹת בֵּין נַעֲרוֹתֶיהָ נַעֲרָה כּוֹבֶסֶת –

וְכִבַּסְתִי חֹדֶשׁ יָמִים

(כֵּן, בָּזֶה אַחַר זֶה שְׁלֹשִים יוֹם)

בֶּאֱמוּנָה וָתֹם

אֶת מִטְפַּחְתָּהּ, שֶׁכֻּלָּהּ בְּשָׂמִים;

וּמְאֻשָּׁר בְּחֶלְקִי הָיִיתִי אוֹמֵר לָהּ חֶרֶשׁ:

אֵינִי רוֹצֶה בַּעֲמָלִי אַף מַחֲצִית הַגֶּרֶשׁ.

וּלְוַאי וְהָיִיתִי טַבַּעַת זָהָב

לַחֲבֹק אֶצְבַּע אַחַת שֶׁלָּהּ קְטַנָּה –

כִּי עַתָּה מִן הַנִּמְנָע שֶׁאוֹתִי לֹא תֹּאהַב

וְלֹא תִּנְצְרֵנִי עַד נִשְׁמַת אַפָּה הָאַחֲרוֹנָה.

וּלְוַאי וְהָיִיתִי זֵר הֲדַסִּים

לְהֻנַּח עַל שִׁכְמָהּ –

כִּי עַתָּה רַעֲנָן וּבָשִׂים

שָׁכַנְתִּי עִם זוֹ, שֶׁרוּחִי לָהּ יִכְמַהּ.