בְּיָדוֹ הָאַחַת קֶרֶן-מַחֲרֵשָׁה,

בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה הַחֶרֶב,

כָּךְ תִּרְאוּ אֶת מִסְכֵּנֵנוּ הָעָם,

פַּעַם שׁוֹתֵת זֵעָה וּפַעַם דָם,

כָּל יְמֵי-חַיָּיו, בְּלִי הֶרֶף.

לָמָּה הוּא מֵזִיעַ אֶת זֵעַת-אַפּוֹ,

הֲלֹא מַה שֶּׁנַּפְשׁוֹ שׁוֹאֶלֶת,

מַלְבּוּשׁ לְעוֹרוֹ וּמָזוֹן מְעָט,

אוּלַי הָאֵם-הָאֲדָמָה בִּלְבָד

גַּם מֵאֵלֶיהַ מְגַדֶּלֶת.

וּבְבֹא הָאוֹיֵב, לָמָּה יִשְׁפּוֹךְ דָם?

וְלָמָּה יֹאחַז כְּלִי-זַיִן?

לְהָגֵן עַל הַמּוֹלֶדֶת?… אָמְנָם, אָמְנָם…

בִּמְקוֹם זְכֻיּוֹת הַמּוֹלֶדֶת הִיא שָׁם

וְהָעָם זְכֻיּוֹת לוֹ אַיִן.