עַל פִּסְגַּת הָהָר עָמַד נִצָּב פֶּסֶל.

הָהָר הָיָה גָבֹהַּ מֵעַל כָּל גָּבֹהַּ,

עַד שֶׁהֶעָבִים חֲגוֹרָה לוֹ שִׁמֵּשׁוּ,

וְעַל שִׁכְמוֹ נָח הַשֶּׁמֶש בְּזָהֳרֵי-קַיִץ.

עַל הַפִּסְגָּה שָׁם עָמַד פֶּסֶל-הַמַּתֶּכֶת,

דְמוּת-עֲנָקִים, זִיו-כָּבוֹד קוֹרֶנֵת,

בְּיָדוֹ הָאַחַת לוֹ חֶרֶב-מִלְחֶמֶת

וּבַשְּׁנִיָּה לוֹ דֶגֶל-נִצָּחוֹן יִנּוֹע.

אֵיכָכָה בָּא הַפֶּסֶל שָׁמָּה הָהָרָה?

הֲמִן הָאֲדָמָה הֱרִימוּהוּ כָּכָה,

אוֹ יָרַד מִשָּׁמַיִם? – קָדוֹשׁ יוֹתֵר מִמַּעַל,

אַךְ רָם יוֹתֵר אִם יַד-אָדָם הֱקִימַתּוּ.

יַד-אַחַת פָּעֲלוּ אֶרֶץ וְשָׁמַיִם יַחַד,

הָאָדָם עָמַל בְּאוֹן וֵאלֹהִים לוֹ הוֹשִׁיעַ.

מֵאוֹת בַּשָּׁנִים עָבְרוּ בֵּינְתַּיִם,

שֶׁרִבֹּא הַיָּדַיִם כִּלּוּ אֶת הַפֹּעַל.

נִשְׁלְמָה הַמְּלָאכָה, הַפֶּסֶל נִצַּב מָעְלָה,

אֵירֹפָּה הִבִּיטָה – וְרִבְבוֹת בִּרְכַּיִם

כָּרְעוּ בִּדְחִילָה. הִכְרִיעוּ אוֹתָמוֹ

הַדְרַת הַכָּבוֹד וְרֶטֶט הַפַּחַד. –

עוֹמֵד עוֹד הָהָר אַךְ פִּסְגָּתוֹ שׁוֹמֶמֶת,

אֵיפֹה הוּא הַפֶּסֶל אֲשֶׁר יַעַטְרֵהוּ?

אוּלַי הִתְקַנְאוּ בּוֹ שְׁמֵי-הַשָּמַיִם

לְהוֹדָהּ שֶׁל הָאָרֶץ וַאֲלֵיהֶם סְחָבוּהוּ?

לֹא, כִּי בָּא רַעַשׁ מִתְּהֹמוֹת הָאֹפֶל,

חִלְחֵל יְסוֹדוֹ וַיְנַפְּצוֹ עֲדֵי-אָרֶץ,

וּמִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ טִלְטְלָהוּ לְמַטָּה,

וּבְבִצַּת הַבִּקְעָה בָּלַע אוֹתוֹ הָרֶפֶשׁ, –

אַתְּ, מוֹלַדְתִּי, הִנָּךְ זֶה הַפֶּסֶל:

נִגְזַר-אֹמֶר עָלַיִךְ לְהִתְפַּלֵּשׁ בַּסֶּחִי.

שְׁלשׁ מֵאוֹת שָׁנָה שָּׁכַבְתְּ לְמַעֲצֶבֶת

תַּחַת גַּלִּים נִצִּים, לְטִיט-יָוֵן הִרְקִיבוּ.

וְרֹאשֵׁךְ אֲשֶׁר פַּעַם כְּזֵר הִכְתִּירוּהוּ

שְׁכֵנֵי-כּוֹכָבִים בְּכָבוֹד וְתִפְאֶרֶת,

הַיּוֹם תּוֹלְעֵי-בִּצָּה, מִשְׁפַּחַת הַשֶּׁקַע

בְּגוּפוֹתֵיהֶם הַמַּבְחִילוֹת יְכַסּוּהוּ. –

מוֹלַדְתִּי הָאֻמְלָלָה, מוֹלַדְתִּי הַנִּכְפֶּשֶׁת,

אֵיכָכָה בִּלְשׁוֹנִי אוּכַל לְהַבִּיעַ

אֶת חַשְׁרַת-רִגְשׁוֹתַי, אֲשֶׁר כְּגֶשֶׁם-זַעַף

לְזֵכֶר עֲבָרֵךְ מִלְּבָבִי מִשְׁתַּפֶּכֶת? –

אַךְ סוּרָה יָגוֹן! הָלְאָה קַדְרוּת-אֵבֶל!

הֵן אָנוּ שׁוֹקְדִים עַל פֶּסֶל-קָדְשֵׁנוּ,

עוֹד מְעַט וּמְסְּחִי-טֻמְאָתוֹ טִהַרְנוּהוּ

וְנוֹצִיאוֹ הַחוּצָה לְרוּחַ מְזַכֶּכֶת.

אֵתָיוּ וּבֹאוּ! אָנוּ בְּמוֹ יָדֵינוּ

נְרַחֲצוֹ וּנְחַדֵּשׁ אֶת זִיווֹ כְּמִקֶּדֶם,

אִישׁ-אִישׁ וְכֹחוֹ, הָאִשָּׁה בְּדִמְעוֹתֶיהָ

וְהַגֶּבֶר בְּדַם-לֵב יְחַנְּכוֹ לְתִפְאֶרֶת.

וְאַחַר נְאַמֵּץ אֶת כָּל כֹּחוֹתֵינוּ

וְעַל פִּסְגַּת הָהָר, לִמְקוֹמוֹ נַעֲלֶנּוּ,

מִשָּׁם הָיָה נִשְׁקָף בְּהַדְרַת-קֹדֶשׁ

עַל פְּנֵי תֵּבֵל, אֲשֶׁר כָּבוֹד תַּנְוֵהוּ.

הָעִיזוּ נְעָרִים וּזְקֵנִים גַּם יַחַד!

בּוּזוּ לָאָדָם, שֶׁלֹּא יָבוּז לַעֲצַלְתַּיִם,

אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶה אֶת הָרֶגַע הַמַּכְרִיעַ:

אִם לִכְלִמּוֹת, אוֹ לִתְהִלַּת-נֶצַח!