אֵין מְגֻחָךְ מֵאֲשֶׁר הָאָדָם,

מִתְרַבְרֵב, מִשְׁתַּחֵץ, גֵּאֶה וָרָם.

עַל כָּל הָעוֹלָם חָטְמוֹ מַגְבִּיהַּ,

כְּאִלּוּ לַחֲרוֹשׁ בּוֹ אֶת הָרָקִיעַ

תּוֹקֵעַ אוֹתוֹ בַּחֲלַל הָאֲוֵיר –

אָדָם יָהִיר, בַּמֶּה זֶה תִּתְיָהֵר?

מֵהֶרֶף-עַיִן מַה יּוֹתֵר קָצָר?

יְמֵי חַיֶּיךָ, יְדִידִי הַיָּקָר.

הַזְּמָן בָּא כְּחֶתֶף וּמִיָּד בּוֹרֵחַ,

בְּיָדוֹ הָאַחַת חִתּוּלְךָ פּוֹרֵחַ

וּצְעִיף-אֶבְלְךָ בַּשְּׁנִיָּה יֶאֱבַל –

אָדָם יָהִיר, בַּמֶּה זֶה תִּתְגַּדָּל?

בְּרֶגַע אֶחָד מַה תַּסְפִּיק לַעֲשׂוֹת?

תִּכְבּוֹש עַמִּים? תַּכְנִיעַ אֲרָצוֹת?

רַק מוּגֵי-לֵב יָכֹלְתָּ לְהַכְנִיעַ,

הַאֻמְנָם תְּהִלָּה הִיא זֹאת, לְהָרִיעַ

עַל שִׁלְטוֹן בִּכְאֵלֶּה? – הֲלֹא זֶה בּוּשָׁה!

אָדָם יָהִיר, בַּמֶּה זֶה תִּתְנַשָּׂא?

וְאִם שֵׁם רָכַשְׁתָּ לְךָ וְשָׁמְעָה,

עִמְּךָ יָמוּת, עִמְּךָ יֵרֵד דּוּמָה.

אוֹ כְּכֶלֶב אֶל הַקֶּבֶר יְלַוֶּךָ,

שָׁם מֵאוֹת מִסְפָּר יִשְׁמוֹר עָלֶיךָ,

אַחַר בְּרָעָב וּבְצָמָא יִתְפַּגֵּר –

אָדָם יָהִיר, בַּמֶּה זֶה תִּתְפָּאֵר?

וְלוּ נִשְׁאַר שִׁמְךָ הָרָם – אַיֵּה?

הֵן גַּם עַמְּךָ פַּעַם לְאֶפֶס יְהֵא,

וְהָאָרֶץ בָּהּ חַי עַמְּךָ כַּיּוֹם,

הָיְתָה תְּהֹם-יָם, וְשׁוּב תִּהְיֶה תְּהֹם.

וְגַם כַּדּוּר-הָאָרֶץ פֹּה יִתְפּוֹרֵר –

אָדָם יָהִיר, בַּמֶּה זֶה תִּתְיָהֵר?