לְנִיבִי תַּחֲוִיר כָּל נֶפֶשׁ רַכָּה –

שִׁירִי אוֹת-סַעֲרֵךְ הוּא, מַהְפֵּכָה.

עֲצוּבִים הַיָּמִים וְשָׁחוֹר הוּא הַזְּמָן.

אֲבוֹתֶיךָ עֲזָבוּךָ, הוֹי לְאֹם, הוֹי עָם.

אַתָּה נַתֵּק נִתַּקְתָּ אֶת מוֹסְרוֹתֶיךָ,

כְּדֵי שֶׁכְּבֵדִים מֵהֶם יְרַסְּקוּ יָדֶיךָ.

אֶת פָּנֶיךָ עוֹד יְכַס הָאָבָק שֶׁמִּכְּבָר,

וְהִנֵּה גוֹרָלְךָ שׁוּב יַכְפִּישְׁךָ בֶּעָפָר.

לֹא-לֹא, לֹא גוֹרָל, כִּי בָּנֶיךָ שֶׁלְּךָ,

רְצוֹנָם הוּא שֶׁשּׁוּב מַשְׁפִּיל כְּבוֹדְךָ.

וְכַמָּה שְׁחֲטָאָה זוֹ נוֹרָאָה וַאֲיֻמָּה,

יְהֵא-נָא גְמוּלָהּ אָיֹם פִּי-כַמָּה!

הַאֻמְנָם הוֹי, עַמִּי, תַּשְׁפִּיל אֶת רֹאשְׁךָ

וְתַחַת זֵר-תְּהִלָּה תְּכַסֶּנּוּ סוּחָה? –

בְּטֶרֶם יַד צַר יַעֲמִיסְךָ מוֹטָה,

הַתֶּז-נָא רֹאשְׁךָ בְּיָדֶיךָ-אַתָּה.

יָבוֹא הָאוֹיֵב וְחָלָל יְשַׁעְבֵּד

וּמִצְעַד נִצְחוֹנוֹ תְּהִי לִוְיַת-מֵת.

וְתֶל-קִבְרְךָ יְהִי כִּסְאוֹ בָּרָמָה,

וּמִפְקַד-צְבָאָיו קְהַל-עֲדַת הָרִמָּה. –

אַךְ אַתְּ, מוֹלַדְתִּי, לֹא תֵּדְעִי אָזְלַת-יָד

וְלַהַב חֲרוֹנֵךְ עַל פָּנַיִךְ יוּקַד,

יָדַיִךְ הֵן אוֹחֲזוֹת בַּשֶּׁלַח הַמָּרוּט,

מִי יִחְיֶה וְלֹא אַתְּ חַיֵּי הֵל וְחֵרוּת? –

מַהֵר, אֶת שִׂפְתוֹתַיִךְ, אַיֶּלֶת אֲהָבִים!

וְאַתָּה, הַנַּעַר – כּוֹס דַם-הָעֲנָבִים!

עִם תֹּם הַלְּגִימָה וְהַנְּשִׁיקָה תָּשֹׁק,

יִנֹּס-נָא הַדֶּגֶל לַקָּרוֹב וְרָחוֹק – – –

לְנִיבִי תַּחֲוִיר כָּל נֶפֶשׁ רַכָּה –

שִׁירִי אוֹת-סַעֲרֵךְ הוּא, מַהְפֵּכָה.