אַהֲבָתִי-אֲנִי אֵינָהּ בַּת-זָמִיר,

שֶׁהֵילֵל בֶּן-שַׁחַר מְעִירָהּ מֵחֲלוֹמָהּ,

לְהַנְעִים זְמִירוֹת, הִשְׁתַּפֵּךְ בְּשִׁיר

לְתֵבֵל הַוְּרֻדָּה מִנְּשִׁיקַת-הַחַמָּה.

אַהֲבָתִי-אֲנִי אֵינָהּ חֹרֶשׁ-צֵל,

בַּאֲגַמּוֹ בַּרְבּוּרִים יָשׁוּטוּ שָׁם דֹּם,

שֶׁבְּלֹבֶן צַוָּארָם יִשְׁתַּחֲווּ בַּלֵּיל

לְהוֹד-הַיָּרֵחַ, הַנִּבָּט מִן הַתְּהֹם.

אַהֲבָתִי-אֲנִי לֹא בֵּית-מְנוּחָה

בְּגַן-פְּרָחִים יַקִּיפוֹ הַשָּׁלוֹם,

הָאשֶׁר יִנְוֶה שָׁם כְּאֵם בְּרוּכָה

לָלֶדֶת בַּת-פֵיָה: יָפְיוּת-הַשָּׂשׂוֹן.

אַהֲבָתִי-אֲנִי הִיא יַעַר-פְּרָאִים,

קִנְאָה בּוֹ אוֹרֶבֶת כְּשׁוֹדֵד צָהֳרַיִם.

בְּיָדָהּ חֲנִית: יֵאוּשׁ-נְכָאִים,

שֶׁכָּל מַגָּעָהּ מְרַצֵּחַ שִׁבְעָתַיִם.