עוֹד יַעַט הָעֵמֶק הוֹד דֶּשֶׁא וָפֶרַח,

וּמוּל חַלּוֹנִי עוֹד יוֹרִיק עֵץ-הָאוֹג,

אַךְ שׁוּרִי-נָא מַעְלָה, אֵיךְ לֹבֶן-הַקֶּרַח

וְשֶׁלֶג יְכַס אֶת פִּסְגַּת רֹאשׁ הַצּוֹק.

בְּלִבִּי שָׁם פְּנִימָה אֵשׁ-קַיִץ מַבְהֶקֶת,

אָבִיב בּוֹ פּוֹרֵחַ בִּמְלֹא זִיו-הָאוֹר –

וְאוּלָם שְׂעָרִי הַשֵּׂיבָה בּוֹ זוֹרֶקֶת,

רֹאשִׁי מְכֻסֶּה לֹבֶן קֶרַח וּכְפוֹר.

הַחַיִּים חִישׁ גָּזִים, הַפְּרָחִים בַּשַּׁלֶּכֶת –

שְׁבִי, רַעְיָתִי, בְּחֵיקִי פֹּה קְצָת.

וַאֲשֶׁר בְּרֹאשֵׁךְ אֶל חָזִי פֹּה נִסְמֶכֶת,

הַאִם תִּשְׁתַּטְּחִי עַל קִבְרִי לְמָחֳרָת?

אִמְרִי, אִם אַקְדִּימָה לָבוֹא אֱלֵי קֶבֶר,

הַאִם תְּכַסִּינִי בְּבֶּכֶה בִּדְמִי?

אוֹ אוּלַי תִּפָּתִי עוֹד בְּאַהֲבַת גֶּבֶר

לִמְחוֹת בִּגְלָלוֹ מִלִּבֵּךְ אֶת שְׁמִי?

אִם פַּעַם הִשְׁלַכְתְּ אֶת צְעִיף-הָעַצֶּבֶת,

עַל קִבְרִי לְנֵס-אֵבֶל שִׂימִיהוּ אֲזַי,

וַאֲנִי אָז אַעֲלֶה מִתְּהוֹם הַצַּלְמָוֶת

וּבְאֹפֶל הַלֵּיל אוֹרִידֵהוּ אֵלָי.

אֲכַפֵּר דִּמְעָתִי בּוֹ, עָלַיִךְ נִגֶּרֶת,

כִּי עַל נְקַלָּה בְּדוֹדֵךְ כֹּה בָּגַדְתְּ,

אֱחֱבשׁ בּוֹ פִּצְעֵי נִשְׁמָתִי הַמְיֻסֶּרֶת,

שֶׁגַּם שָׁם, גַּם אֲזַי תֶּאֱהָבֵךְ עֲדֵי-עַד.