כָּל בּוּזִי וְגָעֳלִי לְךָ,

אַתָּה הָאָדָם בְּאֶרֶץ-נְשִׁיָּה!

אַתָּה חֶלְאַת הַיְקוּם אַתָּה

וְלֹא גֻלַּת-הַכּוֹתֶרֶת לַבְּרִיאָה.

בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן לִיצִירָה

יְצָרְךָ אֱלֹהִים עֲלֵי אֲדָמוֹת,

עָיֵף הָיָה כְּבָר בִּמְלַאכְתּוֹ,

וְהִנֵּה יָצְאָה הַפְּסֹלֶת הַלָּזֹאת.

>

אֲהַבְתִּיךָ פַּעַם, הָאָדָם,

גַּם כָּרַתִּי לְךָ בְּרִית לְעוֹלְמֵי-עַד.

וְיַלְדֵי הַבְּרִית הַתְּאֹמִים

הֵם גֹּעַל-הַנֶּפֶשׁ וְרֶגֶשׁ-הַשְּׁאָט.

יוֹדַעֲךָ אֲנִי, אֵינְךָ רָאוּי,

אֶלָּא לִגְעָלְךָ וּלְהַבְזוֹתְךָ –

עָרִיץ-עֶבֶד! אוֹ שֶׁתִּתְרַפֵּס,

אוֹ רַגְלְךָ תְּרַפֵּס אֶת זוּלָתְךָ.

>

וְאוּלַי תַּחְשֹׁב, יְצוּר אֻמְלָל,

כִּי גַם אֲנִי כָּמוֹךָ עֶבֶד נִרְצָע?

כִּי אֶשְׁמַע לִדְבַר תְּהִלָּתְךָ

אוֹ אָשִׂים לֵב לְקַלָּסָה וְשִׁמְצָה?

הֲתַחְשֹׁב, כִּי יְכַרְסְמֵנִי

תּוֹלַע-הַחֲשָׁשׁ בִּכְתָב אוֹ בְּמַעֲשֶׂה?

שֶׁאוּלַי אֶשְׁאַל בְּמוּעָקָה:

אָכֵן, מָה הִיא דַעַת הָעוֹלָם עַל זֶה?

>

רֹאשְׁךָ וָהָר, הַאֲמֵן! אַךְ דַּע:

אֵינֶנִּי תָלוּי בְּךָ מִכֹּל וָכֹל.

בַּדֶּרֶךְ בָּהּ בָּחַרְתִּי אֵלֵךְ

וּבְלִי לִפְנוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל.

וְאִם לַהֲרִימֵנִי תּוֹאִיל,

יְהִי, הֲרִימֵנִי לֶאֱלִיל-בַּדִּים,

וְאִם תְּשִׂימֵנִי עַל רֹאשְׁךָ,

אֶבְעַט מִפִּיךָ אֶת שֶׁן-הָעֲבָדִים!