מַדְיָאר אָנֹכִי. אַרְצִי הִיא הַיָּפָה

בֵּינוֹת כָּל חֲמֵשֶׁת חֶלְקִי הַכַּדּוּר;

לְבַדָּהּ עוֹלָם קָטָן. מִנְיָן אֵין-בַּשָּׂפָהּ

כְּמִנְיַן הַיֹּפִי יַעְדּוּהָ בְּהִדּוּר.

יֶשׁ לָהּ גִּבְעוֹת-אֵל, הַשׁוֹלְחוֹת אֶת מֶבָּטָן

אֶל עֵבֶר גַּלֵּי יָם-הַכַּסְפִּי הָרָחוֹק,

וּמִישׁוֹרָהּ כְּאִלּוּ יְחַפֵּשׂ כָּל הַזְּמָן

אֶת אַפְסֵי-תֵּבֵל, יִשְׂתָּרֵעַ לִבְלִי-חֹק.

>

מַדְיָאר אָנֹכִי. מִזְגִּי הוּא רְצִינִי

כַּעֲלֵי כִּנּוֹרֵנוּ רִאשׁוֹן הַמֵּיתָרִים;

בַּת-צְחוֹק קַלִּילָה תְּרַפְרֵף עַל דְיוּקָנִי,

רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת קוֹלִי בִּצְחוֹק אָרִים.

בְּהָאִיר אֶת פָנַי יִפְעַת שָׂשׂוֹן מַזְהִיר,

בְּרוּחִי הַמְּרוֹמָם אָרִיד בְּבֶכֶה חָם;

וְאוּלָם הַיָּגוֹן אֶת עֵינַי לֹא יַקְדִּיר,

יַעַן אֵינִי רוֹצֶה, כִּי רַחֵם אֲרֻחָם.

>

מַדְיָאר אָנֹכִי. אִם שׁוּר אָשׁוּר רָחוֹק

עֲלֵי יָם-הֶעָבָר, אֶרְאֶה שָׁם אֶת הֲדַר

צוֹקֵי-סְלָעִים הַנִּשָּׂאִים לִשְׁמֵי-דֹק:

עֲלִילוֹתֶיךָ הֵמָּה, עַמִּי הַנֶּאְדָּר.

עַל בִּימוֹת אֵירוֹפָּה שִׂחַקְנוּ גַם אָנוּ,

וְגַם תַּפְקִידֵנוּ הָיָה לֹא מַה-בְּכָךְ;

מֵאִבְחַת חַרְבֵּנוּ נִחֲתוּ בְּהוֹפַעְנוּ

כְּהֵחֵת בְּלֵיל-רַעַם לֶב-הַתִּינוֹק הָרַךְ.

>

מַדְיָאר אָנֹכִי. מָה הַיּוֹם הַמַּדְיָאר?

אַךְ צִלּוֹ הַחִוֵּר שֶׁל כָּבוֹד שֶׁגָּלָה.

לְרֶגַע שׁוּב יוֹפִיעַ, וּמִיָּד יִסְתַּתָּר

– בְּהַכּוֹת הַשָּׁעוֹן – אֶל תּוֹךְ הַמְּחִלָּה.

הוֹי, אֵיכָה דַמֹּנוּ! אֲפִלּוּ לַשְׁכֵנִים

כִּמְעַט שֶׁלֹּא נִתֵּן לְחַיֵּינוּ כָּל אוֹת,

אַחֵינוּ הֵם אֵלֶּה אֲשֶׁר לָנוּ מְכִינִים

מַעֲטֵה שְׁחוֹר-אֵבֶל וְשֶׁל אִי-כָּבוֹד.

מַדְיָאר אָנֹכִי. לִי אוֹר-פָּנַי יַשְׁחִיר,

מִתְבַּיֵּשׁ אֲנִי, כִּי הִנְנִי מַדְיָאר!

אֶצְלֵנוּ הַשַּׁחַר עֲדַיִן לֹא הֵאִיר,

בְּעוֹד אֲשֶׁר סָבִיב אוֹר-שֶׁמֶשׁ נֶהְדָּר.

אוּלָם בְּעַד כָּל הוֹן, בְּעַד כָּל כָּבוֹד

מֵאַרְצִי לֹא אָמוּשׁ, לֹא אֶעֱזֹב אוֹתָהּ,

יַעַן כִּי אֲהַבְתִּיהָ, אוֹהֵב אוֹתָהּ מְאֹד,

אֶת אֻמָּתִי הַזֹּאת, גַּם בְּחֶרְפָּתָהּ!