הַכִּירוּנִי-נָא סוֹף-סוֹף: מִי אָנִי?

פָּנַי כָּל הַזְּמָן בְּמַסֵּכָה לְאוּטִים,

אַךְ הַמַּסֵּכָה נִמְאֲסָה לִי הַפַּעַם,

הָבָה אֲסִירֶנָּה לְעֵין עִיר וּמְתִים.

>

קְרָאתֶם אֶת שִׁירַי חֶדְוָה מָלֵאוּ,

תֹּאמְרוּ, כָּל זֶה מִנַּפְשִׁי זָרָח?

הוֹי, שָׂשׂוֹן וּצְחוֹק בְּשִׁירַי אֵינֵמוֹ

אֶלָא כְּמוֹ פֶּרַח עֲלֵי קֶבֶר יִפְרָח.

>

עַל הַקֶּבֶר מִבַּחוּץ יָצִיץ הַפֶּרַח

וּבְתוֹכוֹ פְּנִימָה מָוֶת וְרִמָּה,

אֶת שִׁירַי הָעַלִּיזִים כָּכָה כָּתַבְתִּי,

בְּעוֹד נַפְשִׁי פְּנִימָה גוֹעָה בְעָגְמָה.

>

הַקֵּץ, לֹא אֶהְיֶה עוֹד מוּקְיוֹן מְבַדֵּחַ,

הָעוֹשֶׂה פַּרְצוּפֵי-גִיל בְּרֹב קְהַל-עָם,

וּמֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים שָׁם בַּסֵּתֶר,

יַזִּיל דְּמָעוֹת שֶׁל מַדְוֶה וָדָם. –

>

אַךְ לֹא, בְּכָל זֹאת, לְאַט לִי, לְאָט,

יַחֲלֹף נָא הַפַּעַם רוּחַ זֶה הַמָּט,

יִסְבֹּל נָא לִבִּי – אַךְ שִׁיר הַמְּשַׂמֵּחַ

אַל נָא יִפָּסֵק, אוּלַי בּוֹ אַצְלִיחַ

אֶת עַמִּי הֶעָצוּב לְהַצְהִיל מְעַט-קָט.