לוגו
שִׁיר מַבְרִיחַ־מֶכֶס
תרגום: חנניה ריכמן
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

2

לִי אֶתְמוֹל הִגִּידָה כַּרְמֶנְסִֽיטָה,

וְעַצְבוּת לְפֶתַע אֲחָזַתָּהּ:

"עוֹד מַסְרֵק יָפֶה לִי לֹא נָתַתָּ,

עוֹד צָמִיד שֶׁל כֶּסֶף לֹא קָנִיתָ!


רַעְיוֹתַי עוֹנְדוֹת כֻּלָּן מַחְרֹזֶת.

הֵן – חֶמְדַּת סֵוִילְיָה הַפּוֹחֶזֶת.

וַאֲנִי בוֹכָה מִדֵּי אֶרְאֶה זֹאת

גַּם בִּשְׁעַת חִנְגָא וְתַעֲלֹזֶת."


הוֹי, חַכִּי לָבֶטַח!

בְּזָחְלִי בַסֶּלַע

שְׁתֵּי בִרְכַּי תִּכְרַעְנָה

עַל חֹד־צוּר חוֹתֵךְ.


לֹא יַכְאִיב לִי חֶתֶךְ,

לֹא אִירָא מִכֶּלֶא.

דֹּם אָמוּת, גִּיטַֽנַָה,

עַל אַהֲבָתֵךְ.


עַד לִגְבוּל לֹא רַב לִי עוֹד הַדֶּרֶךְ.

כַּנָּחָשׁ אֶזְחַל בּוֹ לְלֹא מֹרֶךְ.

חֶמְדָּתִי, אַשִּׂיג לָךְ דֵּי־הַצֹּרֶךְ

אַלְמֻגִּים וָמֶשִׁי וּכְלֵי־עֵרִֶךְ.


אַךְ אִם אֵיד יִקְרֵנִי, יְפַת־תֹּאַר,

אִם כַּדּוּר יִמְצָא אוֹתִי בַשַּׁעַר, –

הֵן כִּכְלוֹת שָׁעָה קַלָּה שֶׁל צַעַר,

לְאַחֵר תִּתְּנִי חֶמְדּוֹת־הַנֹּעַר?


הוֹי, חַכִּי לָבֶטַח!

עַל כָּל נִיד וְשַׁעַל

אֲבָנִים תִּפְצַעְנָה

אֶצְבְּעוֹת יָדִי.


לֹא יַכְאִיב לִי חֶתֶךְ,

אַךְ אִירָא מִמַּעַל.

דֹם אָמוּת, גִּיטַֽנַָה –

אַךְ לֹא לְבַדִּי.

1 2


  1. לגבי שיר זה כתב ז'בוטינסקי בהוצאה הרוסית של כתביו בשלשה כרכים, (פאריז 1930), את ההערה הבאה:

    מבחינה טכנית עוּבּד השיר מחדש לפני זמן קצר מאד. אך בקשר לכמה צדדים מיוחדים שבתכנו ובמצב–רוחו מן הראוי, אולי, להעיר, שהוא נכתב לא יאוחר משנת 1903.  ↩

  2. ל“שיר מבריח–מכס” מעיר המתרגם חנניה ריכמן:

    השיר הזה כתוב במקורו בצורה מוסיקלית מיוחדת במינה: המשורר השתמש בכל בתי–השיר בחרוזים המתאימים בצצולם לסיומי–המלים המקובלים בלשון–ספרד, ומבחר צלילים זה משווה לשיר רנינוּת מיוחדת היוצרת אלוּסיה של מלוֹדיה ספרדית, מבלי שתורגש בו כל נימה מלאכותית ומבלי,שתפּגע קלוּת שטפוֹ של הקצב. ביחוד מצטיין בעשרו הצלילי הפזמון החוזר (refrain), הבנוי בצורת שני סולמות–חרוזים מקבילים, שבכולם עובר כחוט–השני צליל יסודי אחד. גם שני זוגות–החרוזים בכל בית ובית קשורים בינם בצליל יסודי משותף.

    כמובן, שיר כזה יש בו קשיים מיוחדים לתרגום, והמתרגם, שהשתדל למסור בכל הקירוּב האפשרי את תכנו של השיר, נאלץ לוותר על הרבה מיפיו החיצוני.  ↩