תּוֹר יַלְדוּת, הוֹי נְשִׁיקָה-עַל-מֵצַח,

עַל לִבִּי חָרוּת אַתָּה לָנֶצַח;

עֵת עָלֶיךָ רַק אֶחְשֹׁב

עֶצֶב אֶת נַפְשִׁי יִתְקֹף –

הוֹי כַּמָּה מַהֵר כְּבָר נִזְדַּקַּנְתִּי.

עוֹד לִפְנֵי עֵינֵי-רוּחִי עוֹמֶדֶת

הַבִּקְתָּה שֶׁל יַלְדוּתִי נֶחְמֶדֶת,

גַּם עַרְשִׂי אֶרְאֶנָּה עוֹד,

בִּמְקוֹמָהּ שָׁם תַּעֲמוֹד –

כַּחֲלוֹם רָחוֹק, כְּצֵל פּוֹרֵחַ.

וְאִמִּי, אוֹיָה, שֶׁאֲהֵבַתְנִי,

אַף-עַל-פִּי לַחֶדֶר שֶׁגֵּרְשַׁתְנִי,

כָּל צְבִיטָה מֵאֵת יָדָהּ

מַה הֵיטֵב נַפְשִׁי יָדְעָה –

אִם כִּי שׁוּם סִימָן לֹא עוֹד נִשְׁאַר לִי.

עוֹד אֶרְאֵךְ, הוֹי פֵיגֶלֶה יָפְיֶפֶת,

עוֹד אֶשַּׁק לֶחְיֵךְ הַמְשֻׁזֶּפֶת;

בָּבוֹתַיִךְ בְּנוֹת הַחֵן

אֶל לִבִּי חָדְרוּ לִי הֵן –

הֶאֱמַנְתִּי כִּי תִהְיִי שֶׁלִּי אָתְּ.

תּוֹר יַלְדוּת, יְמֵי שִׂמְחָה שֶׁיָּפוּ!

לֹא תָּשׁוּבוּ עוֹד, יָמִים חָלָפוּ!

עֵת רָעָה, יְמֵי סַגְרִיר,

קֹר וָעֶצֶב, בְּכִי מָרִיר –

מְקוֹמְכֶם הַמְכֻבָּד תָּפָסוּ!

תּוֹר יַלְדוּת, הַפְסֵד הִפְסַדְתִּיךָ!

גַּם אִמִּי רֹאשָׁהּ בַּבּוֹר הִנִּיחָה…

מִן הַבַּיִת אֵין סִימָן,

פֵיגֶלֶה פָּרְחָה מִזְּמָן…

הוֹי, כַּמָּה מַהֵר כְּבָר נִזְדַּקַּנְתִּי.