הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף לָךְ! /
צוּר, אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לָךְ, / חוּסָה עַל עֲמָלָךְ!
אַשְּׁרוּ דַּרְכֵיכֶם, גְּבָרִים, / בְּמִצְוַת יוֹם הַכִּפּוּרִים
וְאַל תִּמְעֲלוּ מְעִילָה, / בְּיוֹם הוּא אָסוּר בַּאֲכִילָה.
בְּתַעֲנִית הֱיוּ וּבְתַחְנוּן, / לִפְנֵי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן,
בְּיוֹם מִשְּׁמֵי עֲלִיָּה / אָסוּר הוּא בִשְׁתִיָּה.
רַחֲמִים מִשְּׁמֵי מְעוֹנִים / בַּקְּשׁוּ בְּבֹשֶׁת פָּנִים,
בְּיוֹם בּוֹ אֵל נִרְצָה / וְאָסוּר הוּא בִרְחִיצָה.
הִתְוַדּוּ עַל עֲוֹנֵיכֶם / לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם,
וּתְפִלַּתְכֶם עֲרוּכָה / בְּיוֹם הוּא אָסוּר בְּסִיכָה.
מַעַל וְחַטָּאת עֲזֹבוּ / וְדַם נֶפֶשׁ הַקְרִיבוּ,
בְּיוֹם עָשִׁיר וְגַם דָּל / אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל.
חִזְקוּ, רְפֵי יָדָיִם, / וּשְׂאוּ לָאֵל כַּפָּיִם,
בְּיוֹם יְכֻפַּר אֲשֶׁר חָטָא / וְאָסוּר הוּא בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה.
הִתְבַּשְּׂרוּ, כִּי בְיוֹם זֶה / צוּרְכֶם עֲלֵיכֶם יַזֶּה
מַיִם טְהוֹרִים – וּטְהַרְתֶּם / מֵחַטֹּאתֵיכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם.
-
הנשמה לך והגוף לך, או: הנשמה לך והגוף פעלך.
מדובר בתבנית פייטנית קדומה מאוד, שמופיעה בפיוטים רבים, עוד הרבה לפני פיוטיו של אברהם אבן עזרא. הנוסחים ‘לך’ ו‘פעלך’ – שניהם מתועדים בכתבי יד. המהדיר ישראל לוין בחר במקרה הזה בנוסח ‘והגוף לך’, כנראה משום שבחר בכתב יד מסוים לנוסח הפנים של המהדורה. קשה לקבוע בוודאות מה כתב אבן עזרא.
[הערתו של יהונתן ורדי] ↩