הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּרְחוֹב

הִבִּיטוּ בְּעֵינַי שֶׁאוֹרוּ.

הֵם לֹא יָדְעוּ עַל מֶה.

רָצִיתִי לְחַיֵּךְ וּלְהָשִׁיב

פָּשׁוּט כָּל כָּךְ,

כִּי טוֹב לִי, טוֹב לִי,

מִלֵּיל אֶמֶשׁ –

כִּי בִּקְסָמִים

פָּשְׁטָה הָאָרֶץ בְּגָדֶיהָ הַצּוֹאִים

וַתַּעַד

מַחְרֹזֶת תַּפּוּזִים

וְנֶזֶם שֶׁל יָרֵחַ,

כִּי כַלָּה אֲנִי לַבֹּקֶר

וְזֵר כְּלוּלוֹת לִי

כָּל כּוֹכְבֵי הָאֶמֶשׁ.