לוגו
פּשר הנאוּם
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

נאוּמוֹ הראשוֹן של הנציב בּתל-אביב מעיד למדי, כּי יוֹתר משהספּיק הנציב לראוֹת בּמוֹ עיניו מעת בּוֹאוֹ לארץ, הספּיק לקלוֹט מתוך שמיעה. פּעמַים חזר על ה“אוֹמרים כּי תל-אביב אינה עוֹמדת על בּסיס איתן”; דיבּר על “השקפוֹת סוֹציאליוֹת שוֹנוֹת” ועל מישהוּ הבּא “להרוֹס את עבוֹדת זוּלתוֹ”; הכריז כּי “אוּלי נצליח להעסיק יהוּדים בּהתאם לחוּקי הכּלכּלה בּעבוֹדוֹת מקצוֹעיוֹת וחצי-מקצוֹעיוֹת” – שמַע מיניה, שכּבר שמע כּי בּעבוֹדוֹת לא-מקצוֹעיוֹת אין גם “אוּלי” זה. ואת כּל הדברים האלה, יחד עם שיעוּר-המוסר הכּלכּלי שניתן לתל-אביב, הוֹלמת מאד מאד הוֹדאת הנציב: “הנני לא יוֹתר מחצי שעה בּעיר הזאת, אוּלם כּבר שמעתי עליה רבּוֹת”. אכן, האַסכּוֹלה של יוֹעצי-הממשלה בּארץ, מיוּדעינוּ מאז, ניכּרת יפה.

וּמלים אחדוֹת גם על “האַכּסיוֹמה” של הגיבּוֹר הדיקנסי2, שבּה דוֹגל הנציב ואוֹתה הוּא מַטיף לתל-אביב: לא נזלזל, חלילה, בּאמיתה של אַכּסיוֹמה אריתמטית, אוּלם אנוּ מרשים לעצמנוּ לפקפּק בּדבר, אם חכמת ההוֹן הבּריטי והשלטוֹן הבּריטי מצטמצמים בּחכמה זוֹ. ספק הוּא אם בּריטניה הגדוֹלה מנהלת את כּיבּוּשיה לפי קו אריתמטי זה. יש גם אַלגבּרה כּלכּלית בּעוֹלם. וּמחוּץ לרוַח של חצי שילינג יש גם השקעוֹת אשר פּרין יאכל האדם מחר-מחרתים וּבדוֹרוֹת הבּאים, אם גם כּיוֹם אין בּהן מן ההכנסה המיקוֹבּרית.

אוֹתה עיר שנוֹצרה על חוֹלוֹת-מדבּר לפני עשׂרים שנה, ואוֹתם מפעלי-תעשׂיה, שלמראיהם השתאה אתמוֹל הנציב, ספק אם היוּ נוֹצָרים בּכלל, אילמלא ידעוּ יוֹצריהם כּי בּ“ראשית-חכמה” של הגיבּוֹר הדיקנסי אין חכמת-היצירה מסתיימת. ספק אם המניוֹת של תעלת-סוּאֶץ נרכּשוּ על ידי ד’יזרעאלי3 לפי הכּלל הזה, המציץ בּכיס-הממשלה אם יש שם בּמזוּמן הסכוּמים הדרוּשים, ואם אַין – הוּא “דוֹחה” את הענין.

וגם לאחר ששמענוּ את תוֹרת מיקוֹבּר, אנוּ מרשים לעצמנוּ לפקפּק אם מדינה קטנה ודלה, שהוּטל עליה עוֹל מלוה כּבד על מנת לשלם בּחלק הארי ממנוּ קוֹדם כּל את הוֹצאוֹת הכיבּוּש, רשאית מתוֹך “תוֹרת מיקוֹבּר” להסתלק מאוֹתן ההשקעוֹת שבּהן צפוּן גוֹרלה ועתידה, ואוּלי גם יכלתה היחידה לחסוֹך את חצי השילינג.

על העסקת עוֹבדים עברים בּעבוֹדוֹת הממשלה השיב הנציב מתוֹך ההשקפה, כּי “הממשלה מעוּנינת בּהפחתת הוֹצאוֹתיה”. הפּקידוּת הממשלתית סבוּרה, כּנראה, כּי הפחתה זוֹ אין לה דרך אחרת אלא בּנצוּל אנשים, נשים וטף עד מתחת לכל קיוּם אנוֹשי. גם אנוּ מוּכנים להראוֹת על אפשרוּת של הפחתת הוֹצאוֹת הממשלה, אוּלם לא על חשבּוֹן מחיתוֹ של האדם העוֹבד.

בּמקוֹם תנאי קיוּם אנוֹשיים בּעבוֹדה מבטיח לנוּ הנציב לבקש פּתרוֹן בּעבוֹדוֹת מקצוֹעיוֹת וחצי-מקצוֹעיוֹת. אנוּ מוֹקירים את הבּטחוֹן הזה בּכשרוֹנוֹתינוּ, אוּלם לנוּ יש בּטחוֹן אחר: כּי הרחקת הפּוֹעל היהוּדי מעבוֹדוֹת בּלתי-מקצוֹעיוֹת מַשמיטה את הקרקע מתחת “הבּית הלאוּמי”.


טבת תרפ"ט.



  1. “דבר”, גליוֹן 1103, כ“ח בּטבת תרפּ”ט, 10.1.1929. דבר היוֹם. החתימה: ב. כ. “ילקוּט אחדוּת־העבוֹדה”, כּרך א', עמוּד 367.  ↩

  2. בּנאוּמוּ בּתל־אביב אמר הנציב בּין השאר: “אוֹמרים, טרם בּיררתי את זאת, כּי אין היסוֹדוֹת של תל־אביב חזקים למדַי. בּכל זאת נעשׂה כּאן מפעל אדיר. מי מכּם שקרא את צ'ארלס דיקנס יוֹדע את האכּסיוֹמה של אחד מגיבּוֹריו, מיקוֹבֶּר, כּי זה סוֹד ההצלחה: אם הכנסתך 19 לירוֹת ו־19,5 שילינג והוֹצאת 20 לירה, הרי אתה אבוּד. אם הכנסתך היא 20 לירה ואתה מוֹציא חצי שילינג פּחוֹת – הרי אתה מצליח”.  ↩

  3. בּנימין ד'יזרעאלי־בּיקוֹנספילד (1804–1881) רכש בּשנת 1875, בּימי כּהוּנתוֹ כּראש ממשלת בּריטניה, את מַרבּית המניוֹת של חברת תעלת סוּאֶץ, וכך עשׂה את בּריטניה שלטת על התעלה.  ↩