חֲזוֹן לֹא-נֹגַהּ לִי
וְצֵל יַנְחֵנִי סְחוֹר.
נִרְדָּמִים חַיַּי בִּי
בְּלַחַץ בְּדִיל הַקֹּר.
שַׁבָּתוֹן שַׁבָּת לִי
מִלִּבְכּוֹת וּמִזְּעֹם
חֲלוֹם קְשֵה לֵיל אֲנִי
בִּדְמִי צָהֳרֵי-יוֹם;
אֲנִי לִי – מִדְבַּר-אִי
וְכָל הַיֵּשׁ – תְּהוֹם.
דְּהַר, הַזְּמַן, דְּהַר
בִּזְכוּת הַצְּחוֹק הָרָם
בַּעֲנַן הַיְלֵל הַמָּר
בִּסְאֹן הָאֵשׁ וָדָם
עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם הַקָּר –
אֲנִי – אֵין חֶלְקִי בָם…
שְׁעוּ – וְאֶהְיֶה גֵר
וְאֵתַע לִי כָעָב
בְּאֵין כָּל אָח וּשְׁאֵר,
בְּאֵין בֵּית אֵם-וָאָב
וּבְאֵין לִנְתִיבִי נֵר
בְּאֶרֶץ-שְׁכוֹל וּסְתָו.
עַל הַכֹּל מָחוּל לָךְ,
יְקוּם אֵין-לֵב אֵין-אֵל!
עֲלֹֹז וּגְאֵה וּפְרָח
כָּרֹאשׁ עַל תֵּל וָתֵל…
אֲנִי לֹא אֶשְׂמַח בָּךְ –
אֲנִי – חֲלוֹם קְשֵׁה לֵיל.
תרע"ז