לֹא! לֹא אֵחַת מֵהֲמוֹנְכֶם!
בָּדָד אֶהֱרֶה שִׂיג-הַדְּמָמָה.
אַתֶּם זַמְּרוּ זְמִיר-הָעִוְעִים
פְּגוּם-הַקּוֹל וַחֲסַר הַנְּשָׁמָה.
חֹגּוּ, חֹגּוּ חַג-תַּעְתּוּעִים,
קִרְאוּ דְרוֹר לִפְרִיץ-תַּאֲוַתְכֶם;
חָשׂף שֵׁת – וְהֶפְקֵר עוֹלָם!
הֹלּוּ עַד אֲבֹד בִּינַתְכֶם!
שָׁוְא לָכֶם: אֲנִי לְתֻמִּי
אֶעֱבֹר דֹּם כְּעַב-שָׁמַיִם;
תּוּגָה זַכָּה אֶשָּׂא אִתִּי,
וּמִמֶּנָּה תּוֹצְאוֹת-חַיִּים…
חָזוֹן לִי: שִׂמְחַתְכֶם – כָּזָב;
יָבֹא יוֹם וְנִבְאַש חִנָּהּ.
וּנְשַׁמּוֹתֶם וְנִנְהֵיתֶם:
הָהּ! מִי יִתֵּן עֶצֶב-תְּחִנָּה!…