הֲלֹא תִצְחֲקוּ בָרָמָה,
זְמִירֵי אָבִיב הַשּׁוֹבָבִים,
לִקְאַת מִדְבָּר הַבּוֹכִיָּה
בְּכִי הָאַלְמוֹן, שִׁיר הַסְּתָוִים?
הֲלֹא תֹאמְרוּ: שְׂטִי קֵרַחַת,
בַּת הַמְקוֹנְנוֹת הָאֲרוּרָה!
פֶּן תַּחֲשִׁיכִי שְׂחוֹק הַנַּחַת
שֶׁל הַשִׂמְחָה שֶׁל הַבְּרוּרָה?
לֹא, לֹא אֵחַת מֵהֲמוֹנְכֶם:
חֶרֶשׁ אֵבְךְּ לִי בְּכִי הַחֲרֵרִים.
אַתֶּם שִׁירוּ הַלְלוּיַתְכֶם:
הַלְלוּיָהּ, כָּל הַחֲבֵרִים!
אִם רְמִיָּה שִׂמְחַת לִבְּכֶם –
יָבֹא יוֹם וְנֶאֱסַף חִנָּהּ;
אָז תֵּחָנְטוּ לְזִכָּרוֹן,
וַעֲלֵיכֶם אֶשָּׂא קִינָה.
*
בְּבֹקֶר יוֹם נוֹבֵל נִנְעַרְתִּי לְפִתְאֹם
וָאָחוּשׁ בְּלִבִּי חֲדָשָׁה – עַצָּבֶת
עַל הֶבֶל הַשִּׁמְשָׁה אָז רָחֲשׁוּ רְסִיסִים
כִּגְסִיסַת זְבוּב אַחֲרוֹן בְּדִמְדּוּם הַזָּוִית.
– – – – – – – – – –