אָחִי!… וּבִרְתַח כָּל מוֹקְדֵי הַהֲוָיָה,
זֹה פִנַּת לִבִּי הִצָּלְתִּי,
וַיְהִי לִי מַחְבֵאָהּ מְשׂוֹשׂ תִּקְוָה חַיָּה
וְנִגְאָלְתִּי…
כִּי קָרָא ה' אֶל חָרְבַּן עוֹלָם מָלֵא
וְאֶל שִׁירַת תְּהוֹמִי;
וַיֹּאמֶר אֵלַי: מִמְּקוֹם יֶשְׁךָ, בְּנִי, הִגָּלֵה,
– נִשְׁבַּעְתִּי בְיוֹמִי…
בְּיוֹמִי הַגָּדוֹל, הַנּוֹרָא, וּבְאֵלֶּה מְרֹרוֹת
לְבָבְךָ הֶחָי;
יֵשׁ שָׂכָר לָרָצוֹן טִפְּחוּהוּ הַדּוֹרוֹת,
נְאֻם אֲדֹנָי…
יקטרינוסלב, אבגוסט, ה’תרע"ז