תַּמָּתִי! בְּלִבִּי מַעְיָן נָבַע, נָבַע מַעְיָן,
תִּשְׁאָלִינִי: דְּרָכָיו אַיָּן?
עַל מִפְרָצָיו אֶשְׁכֹּן עָנִי,
נוֹטֵר מַעְיָנִי…
הַיָּפָה! וְיֵשׁ וּפַחָז גַּל בּוֹ, עִבֵּט אָרְחֵהוּ;
סִלְחִי! לִי מַעְיָנִי! אֲנִי אֲעַרְבֵהוּ…
כִּי עַל כֵּן נָתִיב אֵלָיו רַק תֵּדַע עֵינִי,
וְאֵין שֵׁנִי, וְאֵין שֵׁנִי…
יקטרינוסלב, יוני, 1917.