לְאַט לְאַט, הָעֵת…

לֹא אוּכַל רְדֹף, אֵין אוֹן.

לַשָּׁוְא תְּמוֹל-יוֹם לִי מֵת;

גַם מָחָר מַה יִּסְכּוֹן?

לֹא אוּכַל בּוֹא וָצֵאת –

אֲנִי מִחוּץ לַסְּאוֹן…

סַבּוּנִי דְרוֹר וָזִיו

וּשְׂשׂוֹן כָּל-חַי וּמְתִים;

כָּל חַי דְּבַר-מָה בְּפִיו:

וַאֲנִי – לֹא-תִיר לֹא-נִים

אֲנִי – אֵין קוֹל, אֵין נִיב

גַּם דְּוָי וּנְהִי בִּפְנִים…

שְׁעוּ – וְאֶהְיֶה גֵר,

וְאֵתַע לִי כָעָב;

בְּאֵין כָּל אָח וּשְׁאֵר,

בְּאֵין בֵּית אֵם וָאָב,

וּבְאֵין לִנְתִיבִי נֵר –

בְּאֶרֶץ שְׁכוֹל וּסְתָו.