מִדֵּי שַׁבָּת, מִדֵּי חֹדֶשׁ
אֶשְׁפֹּךְ נַפְשִׁי בָדָד, דֹּם;
יֶשׁ-לִי, אַךְ לִי לְבַד בֵּית-קֹדֶשׁ –
לֹא תָבֹא רֶגֶל זָר הֲלוֹם.
לִבִּי לִבִּי הוּא עַמּוּדִי,
לֹא רָאַתְהוּ עַיִן עוֹד;
אַהֲבָתִי הִיא נֵר-תְּמִידִי,
תִּבְעַר לָעַד כְּאֵשׁ-יְקוֹד.
אֲנִי הַחַזָּן, וְצָרוֹתָי
שָׁרוֹת-עוֹזְרוֹת לִי בַצָּר;
קִינִים, אֵבֶל הֵם שִׁירוֹתָי –
זֶמֶר עַלִּיז זָר לִי, זָר.
שָׁם הַתִּקְוָה לִי מַקְרִיאָה
גַּם בְּאֵין לָהּ קוֹל וָנִיב;
אֶשְׁמַע אוֹתָהּ דֹּם בּוֹכִיָּה
וּדְמָעוֹת תּוֹפְפוֹת לָהּ תִּיף-תִּיף…
– – – – – – – – – –
(זמר עממי מתוך המחזה “שולמית” מאת א. גולדפאדן)