מִדֵּי שַׁבָּת, מִדֵּי חֹדֶשׁ

אֶשְׁפֹּךְ נַפְשִׁי בָדָד, דֹּם;

יֶשׁ-לִי, אַךְ לִי לְבַד בֵּית-קֹדֶשׁ –

לֹא תָבֹא רֶגֶל זָר הֲלוֹם.

לִבִּי לִבִּי הוּא עַמּוּדִי,

לֹא רָאַתְהוּ עַיִן עוֹד;

אַהֲבָתִי הִיא נֵר-תְּמִידִי,

תִּבְעַר לָעַד כְּאֵשׁ-יְקוֹד.

אֲנִי הַחַזָּן, וְצָרוֹתָי

שָׁרוֹת-עוֹזְרוֹת לִי בַצָּר;

קִינִים, אֵבֶל הֵם שִׁירוֹתָי –

זֶמֶר עַלִּיז זָר לִי, זָר.

שָׁם הַתִּקְוָה לִי מַקְרִיאָה

גַּם בְּאֵין לָהּ קוֹל וָנִיב;

אֶשְׁמַע אוֹתָהּ דֹּם בּוֹכִיָּה

וּדְמָעוֹת תּוֹפְפוֹת לָהּ תִּיף-תִּיף…

– – – – – – – – – –

(זמר עממי מתוך המחזה “שולמית” מאת א. גולדפאדן)