^{1 2}

ידיעוֹת-הסירוּגין המגיעוֹת מן הארץ אלי, השרוּי בּנכר בּשליחוּתה של הארץ, מספּרוֹת על ההתרגשוּת העמוּקה אשר תקפה את הישוּב למשמע עמדת “פּוֹעלי-ציוֹן”, והעיקר שליחי פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, בּבּחירוֹת בּוַייטשפּל. גליוֹנוֹת בּוֹדדים של העתוֹנוּת “הכּללית” שנזדמנוּ לידי אוֹמרים לי, כי יֶשנה נטיה להפוֹך את הענין ל“מכתב זינוֹביֶב²” בּשביל מפלגת פּוֹעלי ארץ-ישׂראל בּבּחירוֹת לאסיפת הנבחרים. הוּברר, כּשמש בּצהרים, כּי אלה שליחי פּוֹעלי ארץ-ישׂראל, אשר אנשים תמימים וטוֹבי-לב היוּ כּמעט מוּכנים לראוֹתם כּציוֹנים גמוּרים, היכוֹלים לעמוֹד אפילוּ כּמעט בּשוּרה אחת עם ציוֹנים אמיתיים, חסרי הפּגימה המעמדית, כּי אלה הפכוּ בּן לילה ל“בּוּנדיסטים”, חסרי רגש כּבוֹד לאוּמי, לאנשים אשר גֶ’נטלמֶניוּתם לגבּי מקדוֹנלד קוֹדמת להרגשת הכּאב והעלבּוֹן היהוּדי. מילא, אם גזירה היא שבּגלל המַשבּר הפּוֹליטי וּבעֶטיה של ממשלת מקדוֹנלד, יפרוֹץ בּציוֹנוּת נחשוֹל חדש של משׂטמה לפּוֹעל וּלהסתדרוּתוֹ – נִשׂאֵהוּ, כּשם שנשׂאנוּ את הנחשוֹל בּימי המשבּר הכּלכּלי. גם אז היינוּ עדים לבני-לוָיה שהפך לבּם לשׂטוֹם אוֹתנוּ, ולחתוֹר, וּלחרחר וּלהתכּבּד בּקלוֹננוּ וּביסוּרינוּ. יחזוֹר חזיוֹן דוֹמה לכך גם בּשעה זוֹ של מרירוּת נוֹאשת ואָבדן דרך לרבּים. דוקא החלק המוּכן לעמוֹד בּכל תלאה נדוֹן בּכל שעת נסיוֹן לשמש מטרה לחִצים, לא רק לחִצי אוֹיב מחוּץ. נוֹסף להתקפה של פַּספילד וצֶ’נסלוֹר תבוֹא התקפת האִכּר, הציוֹני הצרוּף, האינטליגנט “המתפּכּח”.

כּך הוּא מנהגוֹ של עוֹלמנוּ, החוֹזר ועתיד, כּנראה, לחזוֹר עלינוּ תכוּפוֹת. ואין אני מתכּוון הפּעם לצאת נגדוֹ.

אוּלם אין לי כּל ספק, שמלבד כּל אלה המבקשים טרף והמשמשים טרף בּשעה טרוּפה, ישנם בּקרבּנוּ רבּים וּשלמים אשר נפגעוּ קשה מעמדתנוּ בּוַייטשפּל, אם מתוֹך ראיית העוּבדוֹת אחרת מאשר אנוּ ראינוּן כּאן ואם משוּם חשש לנימוּקים שהביאוּ אוֹתנוּ לידי עמדה זוֹ.

ענין וַייטשפּל נצטייר, כּנראה, בּארץ בּצוּרה זוֹ: ניגוּד בּין עניני המעמד וענין האוּמה. והכריע המעמד. מתוֹך הקפּדה על “כּשרוּת” מעמדית, מתוֹך חוֹסר אוֹמץ-לב לעמוֹד בּפני ה“מה יאמרוּ”, ואוּלי מתוֹך חוֹסר הרגשה של מה שעוֹללוּ לנוּ, הסכּימוּ שם בּוַייטשפּל להפקיר את כּבוֹד האוּמה וּכבוֹד הפּוֹעל בּארץ. ניתנה ליהוּדי וַייטשפּל ההזדמנוּת לעשׂוֹת נקמה בּממשלה הצוֹררת לנוּ, להכניס לפּרלמנט בּאוּת-כּוֹח יהוּדית-ציוֹנית אמיצה, וּ“פוֹעלי-ציוֹן” הם אשר פּרצוּ את החזית הלאוּמית ועשׂוּ פּלסתר את המלחמה בּ“ספר הלבן”³.

ציוּר זה הנהוּ מוּטעה משני צדדים עיקריים: הוּא איננוּ תוֹפס את הנימוּקים העיקריים שגרמוּ לעמדתנוּ, והוּא מחליף את המציאוּת הוַייטשפּלית (שאין בּה רוֹב יהוּדי כּלל, ושהמוּעמדים שלה אינם שליחי הציבּוּר היהוּדי, כּי אם שליחי מפלגוֹתיהם) בּמציאוּת דמיוֹנית.

לא היה כּאן שוּם ניגוּד בּין ציווּי סוֹציאליסטי וציווּי לאוּמי. שוּם מוּסר סוֹציאליסטי אינוֹ יכוֹל לפקד עלינוּ לתמוֹך בּממשלה, ולוּ גם ממשלת פּוֹעלים, אשר שאוֹל חָטאה לנוּ, לעמנוּ, לתנוּעת השחרוּר שלנוּ, לפּוֹעל העברי בּארץ ולהמוֹנים היהוּדים בּאשר הם. העמדה שלנוּ בּענין וַייטשפּל היתה פּרי שיקוּל-דעת ציוֹני מתוֹך חרדה ואחריוּת לגוֹרל תנוּעתנוּ.

השאלה העיקרית העוֹמדת לפנינוּ, ועוֹד תעמוֹד בּפּוֹליטיקה הציוֹנית, היא: האם הציוֹנוּת בּפּוֹליטיקה הבּריטית היא ענין של מפלגה, ואם אנחנוּ מעוּנינים לעשׂוֹת את הציוֹנוּת בּאנגליה לענין של מפלגה וּלנהל את המלחמה בּעד הציוֹנוּת על פּי קו מפלגתי.

קוֹדם כּל דברים כּהוָיתם.

היחס לציוֹנוּת בּאנגליה אינוֹ נקבּע לפי הקו המפלגתי. בּכל מפלגה יש קצת ידידים טוֹבים, הרבּה אדישים, קצת אוֹיבים. עמדה רשמית חיוּבית לגבּי הציוֹנוּת יש רק למפלגה אחת, למפלגת העבוֹדה. כּך הוּא המצב בּמפלגוֹת. וכיצד המצב בּשעה שהמפלגוֹת נמצאוֹת בּשלטוֹן? מה ההתאָמה בּין הסימפַּטיוֹת של גדוֹלי המפלגוֹת וּבין הצָרת צעדינוּ על ידי מַגשימי הפּוֹליטיקה של המפלגוֹת? מי קרע מעלינוּ את עבר-הירדן ויצר לנוּ בּכיה לדוֹרוֹת – האם לא ממשלת בּלפוּר, לוֹיד ג’וֹרג' וצ’רצ’יל⁴? מי עשק מאִתנוּ את קרקעוֹת הממשלה? מי זיכּה אוֹתנוּ בּספר הלבן, בּהכנעה ראשוֹנה מפּני פּוֹרעים, בּנעילת שערים ראשוֹנה? מי הוֹציא אוֹתנוּ מכּוֹחוֹת ההגנה של הארץ? על איזוֹ מפלגה נמנה צ’נסלוֹר? על איזוּ מפלגוֹת נמנה הרוֹב של ועדת-שאוּ? האם לא הצדיק צ’רצ’יל את הספר הלבן של פּספילד בּתכנוֹ בּשעה שגינה את צוּרתוֹ? האם לא הצדיק סמוּאל בּנאוּמוֹ “הציוֹני”⁵ בּבית-הנבחרים את עוֹשק זכוּתנוּ על קרקעוֹת הממשלה, ואת המוֹעצה המחוֹקקת הזאת, ונמנע בּהכּרה מלנגוֹע בּעבר-הירדן? (אגב, כּיצד התרשמוּ בּארץ מהפַּתוֹס של סמוּאל, הקוֹבל על הממשלה על שנכנעה מפּני פּוֹרעים?).

לא אֶמנה את כּל הדברים. אוּלם לעוֹלם לא נכּיר בּמציאוּתנוּ הפּוֹליטית, אם לא נעמוֹד על התהוֹם המפרידה בּין הרחשים הטוֹבים של המדינאים העילָאיים לבין הסד אשר בּוֹ אָנוּ נתוּנים זה שתים-עשׂרה שנים, ואם לא נכּיר שהספר הלבן של לוֹרד פּספילד⁶ איננוּ אלא חוּליה בּשרשרת אחת גדוֹלה ואיוּמה.

אני מקוה, שלא תראוּ בּדברַי כּוָנוֹת סניגוֹריה על ממשלת הפּוֹעלים. אני רחוֹק מזה בּתכלית הריחוּק. אוּלם אַל נעַוור בּמוֹ ידינוּ את עינינוּ. ראִיה זוֹ לא חדשה היא עמדי. הכּאב והקלוֹן רק חידדוּ אוֹתה. עוֹד בּימי סמוּאל ציינתי את הרֶז’ים שלוֹ כּהפיכת משטר המנדט למשטר קוֹלוֹניאַלי. והקנוּניוֹת על חשבּוֹננוּ התחילוּ מיוֹם מתן הכרזת בּלפוּר, אם לא קוֹדם לכך.

אנוּ עוֹמדים כּאן בּפני כּבשוֹנה של הפּוֹליטיקה הבּריטית לגבּינוּ, וּמגוּחך הוּא לתלוֹת את הקוֹלר בּמפלגה אחת, אוֹ לתלוֹת תקווֹת רציניוֹת בּחילוּפי משמרוֹת, וּלבקש מוֹצא בּנקמה מפלגתית. אוּלם, אפשר מעוּנינים אנוּ לעשׂוֹת את עניננוֹּ לענין מפלגה, לזַהוֹת את הציוֹנוּת עם איזוֹ מפלגה, וּלזהוֹת איזוֹ מפלגה עם אנטי-ציוֹנוּת?

אינני רוֹאה צוֹרך להוֹכיח את האַבּסוּרד שבּהשקפה זוֹ לגבּי כּל מפלגה שהיא, ועל אחת כּמה וכמה לגבּי אוֹתה המפלגה אשר בּה אנוּ קשוּרים קשרי גוֹרל ועתיד, ואשר בּטוֹבי אנשיה חיה ההכּרה על הצוֹרך לשחרר את הפּוֹליטיקה שלה ממאֵרתה הקוֹלוֹניאַלית. וגם בּשעה קשה זוֹ, האוּמנם נעריך את עמדת ידידינוּ הנאמנים בּמפלגת העבוֹדה, הכּוֹאבים את כּאבנוּ ואת חרפּתה, והנלחמים בּפְנים המפלגה בּממשלתם, פּחוֹת מאשר עמדת כּל אלה בּמפלגוֹת האחרוֹת, המצרפים יחד את ידידוּתם לרוַח המפלגתי? (גם ה“מוֹרנינג-פּוֹסט”, הצוֹרר, בּתעמוּלתוֹ למוּעמד השמרני, היה מנצל גם את האנטי-ציוֹנוּת של הלֵיבּוֹר והפּרוֹ-ציוֹנוּת של גינס).

מה שמוּתר לבוֹחר יהוּדי סתם, הרוֹאה בּבּחירוֹת ענין של “להכעיס” וּנקמה למקדוֹנלד וּלפּספילד, והשוֹפך בּזה את מרי זעמוֹ וּמגלה בּזה את זיקתוֹ לציוֹנוּת, אינוֹ הוֹלם תנוּעה ציוֹנית מדינית הדוֹאגת גם ליוֹם מחר, הרוֹצה לא בּאֶפֶקט של קנטוּר, כּי אם בּשינוּי המצב למעשׂה, בּלחץ שחיוּב עמוֹ, בּריכּוּז ידידים נאמנים, בּחינוּכם, בּהדרכתם.

הזאת היא שיטתנוּ הפּוֹליטית: להפּיל בּכל מחיר את ממשלת הפּוֹעלים מתוֹך הבּטחוֹן התמים כּי כּל ממשלה חדשה תקרע את הספר הלבן לגזרים וּתבַער את ממשלת צ’נסלוֹר מהארץ, והספר הלבן ישאר לדראוֹן עוֹלם לממשלת הפּוֹעלים (ולנוּ, כּמוּבן, לא יזיק יוֹתר), אוֹ חוֹבתנוּ היא לא לסמוֹך על שוּם נסים של ממשלוֹת חדשוֹת, כּי אם לאַמץ את כּל כּוֹחנוּ להביא ממשלה זוֹ דוקא, כּל עוֹד היא קיימת, לתיקוּן המעוּוָת האָיוֹם, אשר אין ערוֹך לתקלוֹת הצפוּנוֹת בּוֹ, לא רק מבּחינת הגזירוֹת המעשׂיוֹת, כּי אם מבּחינת כּתם-עוֹלם אשר הוּא בּא להמיט על תנוּעתנוּ?

על כּל פּנים אין לשבת על שני כּסאוֹת. אי אפשר לגוּף אחד שינַהל פּוֹליטיקה של חתירה תחת מפלגת הפּוֹעלים ויתבּע ממנה את נאמנוּתה ועזרתה. מפלגה פּוֹליטית (אם אין מאחריה אימפֶּריה וצבא) איננה יכוֹלה לנהל בּבת אחת שתי פּוֹליטיקוֹת. היינוּ צריכים איפוֹא להחליט מַהי דרכּנוּ. בּחרנוּ בּאחת. וּממנה נבעוּ המסקנוֹת.

כּלוּם אני צריך להוֹסיף למעשׂה, כּי עמדת “פּוֹעלי-ציוֹן” בּבּחירוֹת לא היה בּה לא “מַה-יפית” ולא טשטוּש המלחמה בּספר הלבן, כּי אם המרָצה והפעלה וּמלחמה ממש? כּשנקרא המיטינג בּוייטשפּל היתה הכּוָנה בּרוּרה: הכרזה על בּחירוֹת מתוֹך מלחמה בּספר הלבן. והחכמים שגרמוּ לוֹ לסְנֶל שירד מעל הבּמה בּלי שיאמר את דבריו⁷ – נלחמוּ לציוֹנוּת על פּי דרכּם הם. ורוֹצה אני שהחברים לא יחשדוּ בּנוּ בּתמימוּת יתירה. יוֹדעים אנחנוּ להבחין בּין הבטחוֹת של בּחירוֹת לנאמנוּת אמיתית. ואני אוֹמר לכם: סנֶל, שהפקיר את עמדתוֹ הציבּוּרית למעננוּ, כּוֹאב את כּאבנוּ, מרגיש את האחריוּּת, ולוֹמד אפילוּ לראוֹת את שאלתנוּ בּכל גדלה. ולא רק הוּא. בּישיבה שהיתה לנוּ אתמוֹל – לא תחת לחץ הבּחירוֹת – עם קבוּצת הנאמנים שבּמפלגת העבוֹדה, ראינוּ כי מסירוּתם רבּה וכנה, אם כּי הם חסרי-אוֹנים בּפני כּוֹח השלטוֹן. טיכּסנוּ עצוֹת.

היה את לבּי להוֹסיף מלים אחדוֹת בּשאלוֹת “אֵמוּן”, להזהיר את החברים מאוֹתוֹ הלָך-הרוּח השוֹלט בּעוֹלם הציוֹני, הרוֹאה בּשליחים רק את האוֹבּיֶֶֶקט להטיל חשדוֹת ולתלוֹת קוֹלרים. לא הייתי רוֹצה לראוֹת מוּסר ציבּוּרי כּזה משׂתרר אצלנוּ. אינני דוֹרש אֵמוּן בּלי כּל תנאי, כּל הַמרָצה וכל דִרבּוּן הבוּ לנוּ, אוּלם אין טעם לאבדן אמוּן בּמרחק-מה וּבמשך שבוּעוֹת אחדים.

כּסליו תרצ"א.