יַעֲלַת־חֵן, מִמְּעוֹנָה רָחֲקָה, / אֹהֲבָהּ כֹּעֵס2 – וְלָמָּה צָחֲקָה?
צָחֲקָה עַל בַּת־אֱדוֹם3 וּבְנוֹת עֲרָב / הַמְבַקְשׁוֹת לַחֲשֹׁק דּוֹד חשְׁקָה4!
הֵן פְּרָאִים הֵם – וְאֵיךְ יִדְמוּ אֱלֵי / יַעֲלָה עַל־הַצְּבִי הִתְרַפְּקָה5?
אֵי נְבוּאָה, אֵי מְנוֹרָה, אֵי אֲרוֹן / הַבְּרִית, אֵי הַשְּׁכִינָה דָּבְקָה6?
אַל־מְשַׂנְּאַי, אַל תְּכַבּוּ אַהֲבָה / כִּי תְכַבּוּהָ וְהִיא אֵשׁ נִשְּׁקָה7!
-
גם שיר זה שיך לסוג שירי הגאולה, והיא כעין שיר אהבה. האוהב כועס עם אהובתו. אחרות חושבות שעתה יתקרב אליהן. אבל האהובה בטוחה, כי לא יארך הזמן והוא ישוב אליה. ↩
-
יעלת חן: ישראל שרחק מארצו ושרוי בגלות. אוֹהבה: הקב"ה. ↩
-
בת־אדום: הנוצרים. ↩
-
המבקשות וכו‘: הם חושבות שד’ הפר בריתו עם ישראל, וכי יכרת ברית איתם. ↩
-
יעלה: ישראל. הצבי: הקב"ה. ↩
-
אי השכינה דבקה: היכן דבקה השכינה אם לא בישראל? ↩
-
אל תכבו אהבה: ביני ובין הקב"ה. כי תכבוהּ: האם תבואו לכבות אותה. והלא אשׁ נשקה: אש לוהטת. ↩