(ע"פ א.ק. טוֹלְסְטוֹי)
מוּל לִשְׁכַּת-הַשִּׁלְטוֹן שׁוּב הִשְׁמִיעַ הָמוֹן
רֶטֶן,
כִּי רֵיקִים הֵם מֵעָיו – וְהוֹמָה מֵרָעָב
בֶּטֶן.
“הוֹי, טִפְּשִׁים!” – קָרָא “דְּיַאק”: "אֵין בְּרֶטֶן-הַסְּרָק
מֶמֶש:
כָּאן טָרַחְנוּ לִזְלוֹל דָּג שָׁמֵן וְגָדוֹל
אֶמֶש!"
עִם נְעֹרֶת מִכְּפָר בָּא עַד שְׂפַת-הַנָּהָר
סָבָא.
הַכַּפְרִי הוּא פָּשׁוּט: רָאָה גֶּשֶׁר-מַלְכוּת –
הָבָה!
“כְּסִיל!” – גָּעַר בּוֹ הַדְּיַאק: "לְךָ גֶּשֶר – מִשְׂחָק?
שְׂחֵה-נָא!
הֵן יָדְעוּ לַעֲבוֹר בַּרְוָזִים אֶת הַיְּאוֹר
הֵנָּה!"
אֵצֶל פַּאוֶל בָּזַז בֶּן-בְּלִיַּעַל אַוָּז.
עָוֶל!
כְּבָר בְּשַׂק הוּא צְרָרוֹ, אַךְ פִּתְאֹם עֲצָרוֹ
פַּאוֶל.
בְּרַם הַדְּיַאק הוֹצִיא פְּסָק: "מִיהוּ בַּעַל-הַשַׂק?
פַּאוְלוֹ?
הַיְנוּ, פַּאוְלוֹ – גַּנָּב, וּמַלְקוֹת הוּא חַיָּב!
הַב לוֹ!"
בָּא חוֹלֶה אֶל הַדְּיַאק, נֶאֱנָח-נֶאֱנָק:
"דְּיַאקוֹ!
כָּל קְרָבַי בּוֹעֲרִים – וּבְיִחוּד בַּבְּקָרִים
רַע כֹּה!
וְקָשֶׁה לִי לִלְעוֹס – וַאֲפִילוּ לִנְגּוֹס
פִּתָּא!"
אַךְ הַדְּיַאק הִצְטַחֵק: "אַל תֹּאכַל עַל לֵב רֵיק!
פְּשִׁיטָא!"
בַּעַל-דִּין בָּא לַדְּיַאק: "חוּס, הֱיֶה לִי בַּדְּחָק
אַבָּא!
אַמְתַּחְתִּי בְּיָדִי. הֲתֵדַע, נִכְבָּדִי
מַה בָּהּ?
אִם תִּרְצֶה, אֶשְׁפְּכָה גַּל-מָעוֹת מִתּוֹכָהּ
חוּצָה!"
– “שְפוֹךְ לְכָאן!” – סָח הַדְּיַאק וְהִגִּישׁ לוֹ “קוֹלְפַּאק” –
“אוּצָה!”
-
במקור הרוסי נקראת הלשכה “פְּרִיקַאז”: זה היה שם מוסד ממשלתי (המקביל למיניסטריון בימינו) בּ“רוּס המוֹסקבאית” עד סוף המאה ה–17 (עד ימי פֶּטֶר הגדול). פקידים בכירים בלשכות אלה נקראו “דְיַאקִים”. ↩