א    🔗

בַּמְּדִינָה אַחַת מָלַךְ

אִישׁ קַל־רֹאשׁ וַהֲפַכְפַּךְ,

שֶׁאָהַב לְהִתְהַדֵּר

וְלִלְבּוֹשׁ בִּגְדֵי־פְּאֵר.

הוּא אָהַב לְהֵרָאוֹת

בְּבָתֵּי־תֵּאַטְרָאוֹת –

“לְהַצִּיג” אֶת חִדּוּשָׁיו

מִמֶּלְתַּחַת מַלְבּוּשָׁיו.

הוּא טִפַּח אֶת מֶלְתַּחְתּוֹ –

וְהִזְנִיחַ מַמְלַכְתּוֹ,

כִּי לְשׁוּם עִנְיָן רָאוּי

לֹא נוֹתַר לוֹ זְמַן פָּנוּי.

לֹא קָרָא הוּא, לֹא כָּתַב –

רַק יָשַׁב עִם חַיָּטָיו

וְטָרַח לִלְבּוֹשׁ־לִפְשׁוֹט

אֶת תִּלֵּי הַתִּלְבּוֹשׁוֹת.

 

ב    🔗

וְהִנֵה בְּיוֹם בָּהִיר

שְׁנֵי נוֹכְלִים בִּקְרוּ בָּעִיר

וְהִצִּיגוּ אֶת עַצְמָם

כְּאוֹרְגִים מִסּוּג מֻשְׁלָם.

הֵם סִפְּרוּ כִּי הֵם יוֹדְעִים

לְיַצֵּר אֲרִיג־פְּלָאִים.

לוֹ סְגֻלָּה מְצֻיָּנָה,

מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ:

זֶה הָאֶרֶג הַנָּאֶה

לְעוֹלָם לֹא יֵרָאֶה

לִכְסִילִים וּבְנֵי־אָדָם

הַפְּסוּלִים לְתַפְקִידָם.

הַשָּׁלִיט מִיָּד הֶחְלִיט:

"זֶה חָשׁוּב לִי בְּתַכְלִית –

לְהַבְחִין וּלְהַבְדִּיל

בֵּין חָכָם לְבֵין אֱוִיל.

גַּם אוּכַל לִבְחֹן כָּל שַׂר:

מִי פָּסוּל וּמִי מֻכְשָׁר.

וְעִם־זֹאת אֶזְכֶּה, וַדַּאי,

בַּיָּפִים שֶׁבִּבְגָדַי!"

הוּא הִקְצִיב מִמָּמוֹנוֹ

לַ“מֻּמְחִים” בְּאַרְמוֹנוֹ

וְנָתַן לָהֶם פְּקֻדָּה

לְהַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה.

הֶעֱמִידוּ הַנּוֹכְלִים

בּוֹ בַּבֹּקֶר שְׁנֵי נוֹלִים

וַעֲשׂוּ עַצְמָם יַחְדָּו

כְּאוֹרְגִים בְּמֶרֶץ רַב

לְצָרְכֵי הָעֲבוֹדָה

הֵם דָּרְשׁוּ מִכְסָה כְּבֵדָה

שֶׁל זָהָב וּמֶשִׁי דַק –

וְהַכָּל טָמְנוּ בַּשַּׂק.

גַּם בָּעֶרֶב, עַד חֲצוֹת,

בְּיָדָיִם חָרוּצוֹת

כָּל אֶחָד הָיָה אוֹרֵג

בְּלִי חוּטִים בַּנּוּל הָרֵיק.

 

ג    🔗

לַנּוֹכְלִים הָיְתָה שָׁהוּת,

אַךְ שׂוֹכְרָם הָיָה לָהוּט

לְבָרֵר אִם הַמְּלָאכָה

הִתְקַדְּמָה כַּהֲלָכָה.

מִתְחִלָּה רָצָה לִרְאוֹת

בְּעֵינָיו אֶת הַפְּלָאוֹת,

אַךְ טִיבוֹ שֶׁל הָאָרִיג

בְּמִקְצָת אוֹתוֹ הִדְאִיג.

הוּא אָמְנָם בָּטַח מְאֹד

כִּי אֵינוֹ צָרִיךְ לִפְחוֹד –

אַךְ… מוּטָב שֶׁיִּתְנַסֶּה

אִישׁ אַחֵר בַּמַּעֲשֶׂה.

הַקֵּיסָר הֶחְלִיט, אִם־כֵּן,

לְשַׁגֵּר וָזִיר זָקֵן:

"הוּא חָכָם וְגַם יָשָׁר –

וְכָמוֹהוּ אֵין מֻכְשָׁר!"

בְּרָצוֹן מִלֵּא הַשַּׁר

אֶת צַוּוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר.

הוּא נִכְנַס, בָּדַק, בָּחַן –

אַךְ כָּל נוֹל נִרְאֶה רֵיקָן!

פָּג לִבּוֹ שֶׁל הַזָּקֵן:

“הַאֻמְנָם? הֲיִתָּכֵן?”

וְעָמַד הוּא מְבֻלְבָּל

בְּלִי הוֹצִיא אַף הֶגֶה קַל.

הַנּוֹכְלִים בְּחֹנֶף רַב

בּוֹ הִפְצִירוּ שֶׁיִּקְרַב

לֵהָנוֹת מִן הַצִּיּוּר

שֶׁל הָאֶרֶג הֶהָדוּר.

הוּא נִגַּשׁ. אוּלָם לַשָּׂוְא

הוּא לָטַשׁ אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו

וּמָתַח אֶת הַצַּוַּאַר:

לֹא הִבְחִין בְּשׁוּם דָּבָר.

“כֵּן” – הִרְהֵר אוֹתוֹ מִסְכֵּן

"אָנֹכִי שׁוֹטֶה זָקֵן…

וְאֵינֶנִּי, בְּוַדַּאי,

מְסֻגָּל לְתַפְקִידַי…"

הַנּוֹכְלִים, רוֹאֵי קְלוֹנוֹ,

מְשָׁכוּהוּ בִּלְשׁוֹנוֹ:

מַה דַּעְתּוֹ עַל אֲרִיגָם?

הֲמָּצָא בּוֹ אֵיזֶה פְּגָם?

וְהַשַּׁר גִּמְגֵּם מִיָּד:

"בְּאֱמֶת… אָרִיג נֶחְמָד…

גַּם הַצֶּבַע… וּבִכְלָל…

אֵין כָּמוֹהוּ מְשֻׁכְלָל!"

הוּא חָזַר אֶל הַקֵּיסָר

וְהוֹדִיעַ: "מְפֹאָר!

הָרִקְמָה וְהַצְּבָעִים –

הֲדוּרִים וְנִפְלָאִים!"

הַנּוֹכְלִים הֵרִימוּ רֹאשׁ

וְהִתְחִילוּ שׁוּב לִדְרוֹשׁ

מִן הַמֶּלֶךְ הַנִּלְהָב

מֶשִׁי, כֶּסֶף וְזָהָב.

כָּל הַטּוּב הַזֶּה הוּשַׂם

אֶל שַׂקָּם וְאֶל כִּיסָם,

וּשְׁנֵיהֶם בְּפֶה שׁוֹרֵק

שׁוּב “אָרְגוּ” בַּנּוֹל הָרֵיק.

כַּעֲבוֹר זְמַן־מָה שִׁגֵר

הַקֵּיסָר וָזִיר אַחֵר,

מְנֻסֶּה וּמְחֻכַּם –

אַךְ גַּם הוּא יָצָא רֵיקָם.

הַשָּׁלִיחַ הַנִּכְבָּד

לֹא רָאָה אַף הוּא שׁוּם בַּד;

מִתִּחִלָּה תָּמַהּ מְאֹד,

אַחַר־כָּךְ הִתְחִיל לִרְעוֹד:

"אִם לַמֶּלֶךְ יְחֻוַר

כִּי אֵינִי רוֹאֶה דָבָר,

יַחְשְׁבֵנִי לֹא־יִצְלַח –

וְסוֹפִי הוּא שֶׁאֻדַּח!"

וְהַשַּׁר מִיָּד הִפְלִיג

בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הָאָרִיג

וְאָמַר כִּי מִיָּמָיו

לֹא רָאָה הִדּוּר כֹּה רָב:

"הַצִּיּוּר כָּל־כָּךְ נָעִים –

אֵין כָּמוֹהוּ לִצְבָעִים!"

הוּא חָזַר אֶל הַקֵּיסָר

וְהוֹדִיעַ: “נֶהֱדָר!”

וְהָעִיר מָלְאָה שְׁמוּעוֹת

עַל אוֹתוֹ אֲרִיג־פְּלָאוֹת.

הַחֶבְרָה כֻּלָּהּ דִּבְּרָה

בָּאָרִיג שֶׁלא נִבְרָא.

 

ד    🔗

אָז הָלַךְ גַּם הַקֵּיסָר

לַחֲזוֹת בְּבַד־הַיְקָר

בְּלִוְיַת הַחַצְרָנִים

וּשְׁלִיחָיו הָרִאשׁוֹנִים.

שְׁנַיִם אֵלֶּה נִזְדָּרְזוּ

לְהַרְאוֹת אֲשֶׁר חָזוּ:

"הִסְתַּכֵּל נָא, רוּם הוֹדְךָ:

זֶהוּ נוֹי לְפִי כְּבוֹדְךְ!"

הֵם רָמְזוּ לַנּוֹל הָרֵיק,

בְּחָשְׁבָם כִּי בְּלִי סָפֵק

שַׁלִיטָם רוֹאֶה בָּרוּר

אֶת הָאֶרֶג הָאָרוּר.

הַקֵּיסָר הִרְהֵר, הָמוּם:

"אֵין אֲנִי רוֹאֶה פֹּה כְּלוּם!

אַךְ מַדוּעַ אֲחֵרִים

לֹא הֻכּוּ בְּסַנְוֵרִים?

מִי פִּלֵּל וּמִי נִחֵשׁ

כִּי אֲנִי הוּא הַטִּפֵּשׁ –

אוֹ אֵינֶנִּי מְסֻגָּל

לַמְּלוּכָה וְלַמִּמְשָׁל?"

אָך בְּפִיו גַּם הוּא הִפְלִיג

בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הָאָרִיג:

"זֶהוּ יֹפִי אֲמִתִּי!

הוֹ, קַבְּלוּ־נָא תּוֹדָתִי!"

וּפָצְרוּ בּוֹ פֶּה־אֶחָד

כָּל שָׂרָיו – לִתְפּוֹר מִיָּד

כְּסוּת־מַלְכוּת וְאִצְטְלָה

מִן הָאֶרֶג הַמֻּפְלָא.

הֵם הִצִּיעוּ שֶׁיִּלְבַּשׁ

אֶת הַבֶּגֶד הֶחָדָשׁ

בְּמוֹפָע תַּהֲלוּכָה

בְּיוֹם חַג־הַמְּלוּכָה.

מִכָּל פֶּה נִתְּכוּ מִלִּים:

"מְצֻיָּן! נִפְלָא! מַקְסִים!

אֵיזֶה צֶבַע וְרִקְמָה!

מְפֹאָר לְאֵין דֻּגְמָה!"

וְהַמֶּלֶךָ שׁוּב הוֹדָה

לְעוֹשֵׂי הָעֲבוֹדָה

וְכִבֵּד, נִרְגָּשׁ מְאֹד

אֶת שְׁנֵיהֶם בְּאוֹת־כָּבוֹד.

כָּל הַלַּיְלָה שֶׁקָּדַם

לְסִיּוּם תְּפִירַת בִּגְדָּם,

הַנּוֹכְלִים עָבְדוּ עַד־בּוֹש,

עֲסוּקִים מֵעַל לָרֹאשׁ.

כָּל אֶחָד יָשַׁב כָּפוּף

עַל הַבַּד חֲסַר־הַגּוּף

וְגָזַר בְּמֶרֶץ רַב

הָאֲוִיר בְּמִסְפָּרָיו.

הֵם הִדְלִיקוּ מְנוֹרוֹת

בָּאוּלָם לַעֲשָׂרוֹת,

וְשָׂרֵי־מַלְכוּת כֻּלָּם

דֹּם הֵצִיצוּ לָאוּלָם.

בִּתְמִיהָה הָיוּ רוֹאִים

אֵיךְ תָּפְרוּ הָרַמָּאִים

אֶת תִּלְבֹּשֶׁת־הַמַּלְכוּת

בְּאַלְמַחַט וְאַלְחוּט.

לְבַסּוֹף, כִּכְלוֹת הַכֹּל,

בָּא הָרֶגַע הַגָּדוֹל;

בָּאַרְמוֹן נִשְׁמַע קוֹלָם:

“תַּם הַפֹּעַל וְנִשְׁלַם!”

הַקֵּיסָר מִיָּד קָרַב

בְּלִוְיַת רָאשֵׁי־שָׂרָיו,

הַנּוֹכְלִים הֶחְווּ קִדָּה

וְהִתְחִילוּ בִּמְדִידָה.

הִתְחַפֵּשׂ לוֹ כָּל אֶחָד

כְּמַחְזִיק דְּבַר־מָה בַּיָּד

וּמָנוּ כָּל פְּרַט לְחוּד

מִתִּלְבֹּשֶׁת־הַמַלְכוּת:

"הֵא מְעִיל וַחֲזִיָּה,

שֶׁמָּשְׁלָם עוֹד לֹא הָיָה,

וְהִנֵה – יְצִיר־אָמָּן –

אִצְטְלָה שֶׁל אַרְגָּמָן!"

כָּאן חָזְרוּ הָרַמָּאִים

עַל פִּזְמוֹן־תַּעְתּוּעִים:

"אֶרֶג זֶה הוּא קַל לְאִישׁ

מִקּוּרֵי הָעַכָּבִישׁ.

גּוּף הָאִישׁ אֵינֶנּוּ חָשׁ

אֶת הַלְּבוּשׁ שֶׁהוּא לָבַשׁ,

וּבָזֶה דַוְקָא כָּלוּל

הַיִּתְרוֹן וְהַשִּׁכְלוּל!"

“כֵּן!” – קָרָא מִיָּד כָּל שַׂר

שֶׁלִּוָה אֶת הַקֵּיסָר,

כִּי פָּחַד שֶׁהַבְּרִיּוֹת

יַחְשְׁבוּהוּ לְאִידְיוֹט.

הַנּוֹכְלִים בִּצְחוֹק כָּמוּס,

שָׁאֲלוּ בְּרֹב נִמּוּס:

"הֲתוֹאִילָה, רוּם הוֹדְךָ,

לְהַחְלִיף אֶת בִּגְדְךָ?"

קְצָת הִסֵּס הוּא, קְצָת חָשַׁב –

וּפָשַׁט אֶת מַלְבּוּשָׁיו;

הַנּוֹכְלִים הִתְחִילוּ חִישׁ

אֶת הַמֶּלֶךְ “לְהַלְבִּישׁ”;

הֵם טִפְּלוּ בּוֹ עֵת רַבָּה,

סוֹבְבוּהוּ כְּבֻבָּה,

וְאַחַר עָמָל כַּבִּיר

הִלְבִּישׁוּהוּ בַּאֲוִיר.

הַשָּׂרִים בְּמַקְהֵלָה

רִנְּנוּ: כַּמָּה נִפְלָא!

זֶה מֵיטַב בִּגְדֵי־עוֹלָם,

כְּלִיל־הַנּוֹי שְׁאֵין בּוֹ פְּגָם!"

בֵּינֵיהֶם הָיָה כְּבָר כָּאן

שַׂר־הַטֶּקֶס הַדַּיְּקָן.

הוּא הוֹדִיעַ: "רוּם הוֹדְךָ,

מַתְחִילָה תַּהֲלוּכָה!"

מְלַוָּיו הַחַצְרָנִים

הֶעֱמִידוּ חִישׁ פָּנִים

כְּשׁוֹחִים כְּדֵי לִתְמוֹךְ

אֶת הַשֹּׁבֶל הָאָרֹךְ.

כָּל אֶחָד מָהֵם צָעַד

כְּאוֹחֵז קָצֶה בַּיָּד,

פֶּן יִרְאוּם וְיַחְשְׁדוּם

כִּי אֵינָם רוֹאִים מְאוּם.

 

ו    🔗

כָּךְ הֵחֵל בָּעִיר הַזֹּאת

הַמּוּזָר בַּמַּחֲזוֹת –

מַחֲזֶה תַּהֲלוּכָה

בְּיוֹם חַג־הַמְּלוּכָה.

הַקֵּיסָר בְּגַאֲוָה

דֹּם צָעַד לְרַאֲוָה

בְּצִּלּוֹ שֶׁל אַפִּרְיוֹן,

בַּמַּלְבּוּשׁ שֶׁבַּדִּמְיוֹן.

וְהָעָם בְּכָל הָעִיר

הִתְפָּרֵץ בְּקוֹל אַדִּיר:

"מַה יָפֶה וְרַב־הָדָר

לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר!"

כָּל אֶזְרָח הָיָה חוֹשֵׁשׁ

פֶּן יִרְאוּהוּ כְּטִפֵּשׁ,

וְעַל־כֵּן הַלְּבוּשׁ זָכָה

לְפִסְגַּת הַהַצְלָחָה.

אַךְ לְפֶתַע מֵרָחוֹק

בַּשַּׁלִּיט הִבִּיט תִּינוֹק

וְקָרָא מֵרֹב הַתֹּם:

“הֵן הַמֶּלֶךְ הוּא עָרֹם!”

וּמִיָּד בְּכָל מָקוֹם

מַפִּיוֹת הוּסַר מַחֲסוֹם.

כָּל הָעָם קָרָא פִּתְאֹם:

“הַקֵּיסָר פָּשׁוּט עָרֹם!”

הַקְּרִיאוֹת פִּלְחוּ אֲוִּיר.

הַקֵּיסָר נִדְהַם, הֶחְוִיר.

רַק עַכְשָׁו הַכְּסִיל נוֹכַח

כִּי רֻמָּה, נָפַל בַּפַּח.

אַךְ לְמַעַן הַכָּבוֹד

הוּא הִמְשִׁיךְ, מִסְכֵּן, לִצְעוֹד

בְּצִלּוֹ שֶׁל אַפִּרְיוֹן,

בַּמַּלְבּוּשׁ שֶׁבַּדִּמְיוֹן.