בְּיִפְעָה הֶאֱמַנְתִּי זוֹהֶבֶת;

וָאָמוּת מֵחִצֵּי הַחַמָּה.

מַדּוֹתִי דוֹרוֹת בְּמַחְשֶׁבֶת,

לִחְיוֹת לֹא יָכֹלְתִּי עַד מָה.

לְפַיְּטָן כִּי יָמוּת – אַל בְּעֹרֶף;

שְׂאוּ נָא אֵלָיו שׁוֹשַׁנָּה.

עַל הַצְּלָב – קַיִץ וָחֹרֶף

יִתְחַבֵּט לוֹ זֵרוֹ חַרְסִינָה.

פְּרָחָיו עַד אֶחָד יֹאבֵדוּ,

אִיקוֹנִין שֶׁפָּנָה זִיווֹ.

הַגּוֹלֵל שֶׁנִּסְתַּם – מַה כָּבֵד הוּא!

לְגֻלּוֹ מֵעָלַי מִי יָבוֹא?

רַק קוֹל פַּעֲמוֹנִים אָהַבְתִּי

וּשְׁקִיעַת הַחַמָּה.

שַׁלָּמָה דָאַבְתִּי, כָּאַבְתִּי?

לֹא בִּי הָאַשְׁמָה.

אָנָּא, בּוֹאוּ אֵלַי, חָנּוּנִי –

בְּזֵרִי אֲזַנֵּק מִן הַבּוֹר.

אֶהֱבוּנִי, אֲהָהּ, אֶהֱבוּנִי:

יִתָּכֵן כִּי לֹא מַתִּי,

יִתָּכֵן כִּי אֶחְזוֹר,

כִּי אֵאוֹר.