[המנוח גציל זליקוביץ – משרידי הסופרים הפּוריסטים וכותבים “על טהרת הלשון” – לא היה שבע רצון ביותר מהספרות העברית החדשה, ובין הסופרים המודרניים היה פרישמאן היחיד למצוא חן בעיניו בגלל סגנונו הביבלי הצח, ובכל פּעם שהיתה לו הזדמנות להלל את פרישמאן, היה עושה זאת בחבה יתירה. כפי שהגיד לי זליקוביץ, כתב אָז ב“טאגעבלאט” רשימת־בקורת על תרגום “סרתוסטרא”. המאמרים אשר עליהם יאמר פרישמאן, כי מערכת ה“טאגעבלאט” חוזרת ומדפּיסה אותם – הם רשימת מסעותיו לארץ־ישראל].

סד

ווארשא, 4 יולי, 1911.

אדוני הפּרופיסור,

היה לי ברוך על כּל הדברים הטובים והרבּים אשר דבּרתּ אלי בּמכתּבך בּדבר תּרגומי “סרתּוסטרא”. ראה הנה אַתּה מתאונן באָזני על משכּילינו המודרנים, ואולם הלא גם זה אות הזמן הוא, כּי מיום שיצא תרגומי, לא מצא עוד איש לנחוץ לדבּר עליו בּקהל קטנה או גדולה. אין זאת כּי יש להם משלהם דים והם שמחים מאד בּחלקם, ומה להם ולספר דל אשר כּזה? צר לי, כי באת אַתּה והפרעתּ את ההרמוניה הנעימה הזאת.

בּנוגע לגוף העבודה, מוכרח אני להגיד לך, כּי הרבּה פעל בּזה רוחו של ניטשע בעצמו. ראיתי כּי ניטשע משתּדל בּספרו זה לתת לנו מין תּורה או מין בּרית חדשה או מין טסטמנט שלישי, ואָז לא היה לי עוד שום דבר לעשות אלא ללכת בּדרך אשר הורה עליו בּאצבּע. יהיה ניטשע גדול עד לשמים, ואולם את הבּיבּליה ואת סגנונה יודע יהודי כּמוני בכל אופן יותר ממנו; הן סוף סוף ידע אותם ניטשע רק על פּי תרגומו של לוטר, ואני יודע את הבּיבּליה מתּוך ישעיהו ויחזקאל בּעצמם. ולכן לא יפּלא כלל, אם יש שלפעמים יצא התּרגום יותר טבעי מן האוריגינל. הלא זה רק החזרת העטרה ליושנה. כּדבר הזה קרני גם בּשעה שתּרגמתּי את “קין” של בּירון. יהי בּירון מי שיהיה, אבל לכתּוב סגנון בּיבּלי יודע אני יותר ממנו. הלא זה הוא אשר יאמרו: ווען טייטש, טאָ לאָזט מיר.

ועתּה, מכּיון שבּאתי לכתּוב אליך, הרשני נא, אדוני הפּרופיסור, לדבּר דבר, שאינו נוגע לך כי אם לי לבדי. אומרים לי עליך, כּי עובד אַתּה בּרידקציה של ה“טאַגעבּלאַט”. האם לא אפשר כּלל, כּי תתגלגל לי איזו זכות על ידך? הייתי חפץ מאד, כּי תפנה הרידקציה אלי לדרוש מעמי, כּי אכתּוב בּשבילה מכתּבים או פיליטונים וכדומה. יודע אני, כּי היא חוזרת ומדפּיסה את כּל מה שאני כּותב בּשביל העתּונים פּה. ואולם רידקציה עשירה כמוה הלא יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס, להזמין אצלי את מאמרי מן המקור הראשון. – בּכל אופן, אם יהיה לך הדבר הזה למשא מאיזה צד שיהיה, הרף ממנו ולא תשים אליו לב.

מקוה אני כּי לא יהיו הדברים הרבּים האלה לך למעמסה, והנני מברך אותך בּשלום.

מוקירך מאד

דוד פרישמאן.