גם בימים אלה כשאנו נסערים יום־יום מהשמדת רבבות יהודים וטבח ילדים ותינוקות ע"י התליָנים הנאציים – עוד הלב מזדעזע לשמע נפילת האחד היקר והנערץ.

כמהלומה רבה ירדה על הלב הידיעה מהרדיו הלונדוני שאורד וינגייט נפל חלל.

נפגשנו אתו לראשונה בארץ בימי המהומות שקדמו למלחמה. הוא קיבל על עצמו לארגן מצעירי המתישבים שלנו במשקי העמק פלוגות־לילה להילחם בכנופיות הטירוריסטיות שפעלו אז בארץ בעזרת ה"ציר..

מיד עם הפגישה הראשונה אתו היה מורגש שלפנינו קצין מחונך בעל שיעור־קומה מוסרי ואינטלקטואלי בלתי־מצוי.

הוא לא הלך בדרך הסלולה ולא היה כפוף לרוטינה הצבאית המקובלת – ולא תמיד היה אהוב ביותר משום זה על העומדים על גבו. הוא היה מקורי – גם בראִיָתו ובמחשבתו וגם בתגובתו ובפעולתו. הוא ידע תמיד סוד התאמת האמצעים למצבים המסוכנים ביותר; לא היה קושי שגאונו הצבאי לא מצא כנגדו אמצעי, ולאחר שקבע לו דרך־פעולה לא נרתע משום דבר.

אם מפקד צבאי הוא זה היודע להלהיב את חייליו ולעורר בהם אמון ומסירות בלי־גבול למפקדם באשר ישלחם – הרי וינגייט היה מפקד בחסד־עליון. בפלוגות־הלילה שוינגייט אירגן ובכל יחידות הנוטרים היהודים לא היה בחור שלא היה מוכן לבוא באש ומים על־פי פקודה קלה של וינגייט.

בתולדות מלחמת־העולם יזָכר וינגייט ככובש וכמשחרר של חבש – וכאויב הנורא ביותר של היפאנים בבורמה. הגניוס הצבאי והקסם האישי של וינגייט ידע ללכד אספסוף של ילידים בחבש למכשיר־מלחמה כביר, שהטיל אימתו על כל הצבא הפאשיסטי בחבש.

על פעולותיו הנועזות של וינגייט בבורמה נפוצו בכל העולם אגדות־פלאים ולא רבים זכו במלחמה זו לעלות במהירות כזו מדרגת קפיטן לדרגה של גנרל. וכל מי שהכיר את אורד ידע שצפון לגנרל צעיר זה עתיד צבאי גדול. ויותר מכולם ידע זאת מנהיג־המלחמה הגדול בדורנו צ’רצ’יל. ראש הממשלה הבריטית נועץ עם וינגייט לא־פעם משך מלחמה זו, וכצ’רצ’יל ביקר בפעם האחרונה באוֹטבה – הוזמן וינגייט באופן מיוחד לבוא לקנדה להשתתף בהתיעצויות האסטרטגיות הגדולות שבין ראש־הממשלה הבריטי ונשיא ארצות־הברית.

וינגייט היה יותר מחייל גדול – הוא היה אדם גדול: הוא היה לוחם מסור ללא פשרות וללא סייגים לאידיאלים האנושיים של צדק ואחוה, בין איש לאיש ובין עם לעם; וכשנדמה לו כי נעשה עוול – לא נשא פנים לגבוהים ממנו ולא חשש לקריירה שלו. נאמנות לאמת, לצדק, לתנ"ך – קדמה לכל חשבון אחר.

היה אוהב אהבה עמוקה את התנ“ך, ועם בואו לארץ נתמלא אהבה לארץ התנ”ך ולעם התנ"ך. מתוך מגעו עם בחורי העמק בפלוגות־הלילה ידע להעריך את המפעל החשוב הנעשה על־ידי הנוער העברי בארץ העתיקה־החדשה, ואם־כי הורחק מהארץ והוטלו עליו בחבש ובבורמה תפקידים צבאיים רבי־מידות לא הסיח את דעתו אף פעם מארץ זו וחלום חייו היה להעמיד עצמו לשירות מפעל־הגאולה של העם היהודי. הוא היה פּטריוט בריטי גאה והתגאה בכך שעמו הוא הראשון להושיט יד לעם ישראל ולעזור לו בחידוש ביתו הלאומי בארץ־מולדתו העתיקה.

אף איש לא הצטער יותר ממנו על הסטיה של המדיניות הבריטית בארץ־ישראל ערב המלחמה. הוא היה בטוח שהמשגה יתוקן – והעם הבריטי יעמוד בדיבורו לעם היהודי.

עם נפילתו של וינגייט בשדה־הקרב אבד לצבא הבריטי גניוס צבאי ממדרגה ראשונה, לאנושות – לוחם ללא־חת לצדק וליושר, ולעם היהודי – ידיד מסור ואציל.

2 באפריל 1944.