דבר בעתו עשה הועד הלאומי בהקהילו את באי־כוח נותני־העבודה והפועלים לטכס עצה בדבר תיקון המצב הפרוע ביחסי הרכוש והעבודה בארץ. לפני האסיפה הובאה הצעת הממשלה על סידור שתי ועדות לתיווּך ובוררוּת, מורכבות ממספר שווה של באי־כוח נותני־העבודה והפועלים וממספר כזה של ממונים “נייטרליים”. ועדה אחת לתיווּך אין לה זכות הכרעה והחלטה במקרה של סכסוך בין נותני־העבודה והפועלים והיא אינה באה אלא לסייע בעצותיה ובעזרתה המוסרית ליישר את ההדורים והניגודים שבין שני הצדדים בדרך של פשרה והסכמה. הועדה השניה לבוררות – יש לה זכות להכריע ולחייב את שני הצדדים בכל ריב וסכסוך שנמסר לבוררוּתה. אוּלם מסירת הסכסוך לועדה זו היא רשות ולא חובה. ועדת הבוררים באה להכריע רק בהסכמתם המוקדמת של שני הצדדים.
הממשלה חשבה, כנראה, לכפר בהצעה זו את חטא רשלנותה בהגשמת החוקה להגנת העובד – אבל החטיאה את המטרה. אין כל צורך בעצות הטובות של הממשלה באיזה דרך לגמור את הסכסוכים שבין נותני־העבודה והפועלים. על הממשלה הוטל לחוקק חוקים אשר יצמצמו את סיבות החיכוכים והריבות ואשר יעקרו משרשם את הגורמים המרובים להפרעות־העבודה התכופות. אין הממשלה נדרשת ונתבעת להופיע בפני שני הצדדים הרָבים כרודף־שלום ומתווך – אלא להגשים את חוקת הגנת העובד, אשר תמנע בעד ההתנקשוּיות בזכוּיותיו האלמנטריות של הפועל, המקפחות את עניניו החיוניים.
גם אסיפת הועד הלאומי מצאה, שאין צורך בהתערבות הממשלה בסידור ועדות תיווּך ובוררים. סידורים אלה, התלויים לגמרי בהסכמת שני הצדדים המעונינים, מוטב שייעשו על־ידי המוסדות הלאומיים ויישענו על המשמעת הפנימית של הישוב.
אסיפת הועד הלאומי אף היא כמעט נכשלה בטעותה של הממשלה. גם פה הובלטה נטיה להסתפק לתיקון המצב אך ורק בסידור מוסד לתיווּך ובוררוּת, אוּלם באי־כוח ההסתדרות העמידו את האסיפה על תפקידה הנכון: לא רק למצוא דרך לגמר הסכסוכים שכבר פרצו, אלא בעיקר להפחית ולהמעיט עד כמה שאפשר את הגורמים והמניעים לסכסוכים. על הישוב עצמו הוטל לתקן את המעוּוָת של הממשלה ולהתקין בכוח הסמכות הלאומית תקנות להגנת העובד, אשר יישענו לעת עתה על הכוח המוסרי של ההסכמה הציבורית ועל התמיכה האקטיבית של המוסדות הלאומיים – ההסתדרות הציונית והאוטונומיה הלאומית בארץ (הועד הלאומי, העיריות העבריות וכו'). במשך הזמן יקבלו תקנות אלו גם תוקף חוקי של הממשלה.
באסיפת הועד הלאומי ניסו אחדים מהקבלנים לחייב את הפועלים לחדש מיד את העבודה בלי כל תנאים. אוּלם מדברי באי־כוח ההסתדרות הבינה האסיפה, שאין היא יכולה להכריע בגמר הסכסוכים, ההשבתות והשביתות. הועד הפועל של ההסתדרוּת הודיע ברוּרות ונמרצות, שאין כל מוסד חיצוני, לא של פועלים, יכול לקבל החלטה מחייבת בעניני השביתות. חופש־השביתה זהו נשקו היחיד האחרון של הפועל בהגנתו על זכוּיותיו ועניניו, ועל חופש זה לא יוַתר בשום תנאי. מטעם זה אין הפועלים מסכימים גם לחובת בוררות. הפועלים בארץ, כפועלים המסודרים בכל העולם, בכל הארצות בלי יוצא מן הכלל, מסכימים בשעת הצורך לועדות תיווּך ובוררוּת, אוּלם הבוררות היא בכל מקרה רשות ואינה נקבעת אלא בהסכמה מוקדמת של שני הצדדים.
במרכז עניני האסיפה הציגו באי־כוח ההסתדרות את הצורך הדחוף בקביעת חוקת־העבודה אשר תבטיח את הזכוּיות והענינים האלמנטריים, שהם תנאי מוקדם לקיום העבודה העברית בארץ: הכרת הסתדרות העובדים בתור בא־כוחו היחיד של ציבור הפועלים בארץ בכל עניני העבודה; קביעת משכורת מינימלית, ההכרחית לקיומו של פועל בן־תרבות; תעריף מסוים לבעלי מקצוע, שנקבע בהסכם עם האגודות המקצועיות; קבלת פועלים לעבודה באמצעות ההסתדרות; פיטורי פועלים בידיעת ועד פועלי המקום לפי תקנות מוסכמות על־ידי שני הצדדים; פיצוּיים קבועים למקרי אסון; השתתפוּת בקופת־חולים; הגנה מיוחדת על עבודת נשים וילדים.
רק לאחר שייקבעו תקנות אלו יהיה ערך לועדות תיווּך ובוררוּת אשר יפשרו בשעת הצורך, בהסכמת הצדדים המעונינים, את הניגודים והסכסוכים אשר לא יחדלו גם לאחר קבלת התקנות הללו, כל זמן שיתקיים בארץ שלטון הרכוש. כפי שהורה הנסיון בכל ארצות הרכוש יש ברכה בועדות אלו במקרים מרובים, כי הפרעות־העבודה מזיקות לפועלים לא פחות מאשר לנותני העבודה; והסתדרות מקצועית, במידה שהיא יותר מאורגנת ובטוחה בכוחה, ממעיטה להשתמש בנשק השביתות. כשרון מלחמתה וכוח ארגונה הם הערובה הכי טובה להשגת דרישותיה הצודקות בדרך של משא־ומתן. במה דברים אמורים? כשיש לה האפשרות להשתמש בשעת הצורך בנשקה האחרון – בהכרזת שביתה. ומשוּם כך רואה התנוּעה המקצועית בחופש השביתה את התנאי המוקדם לאפשרות של משא־ומתן פורה.
עמדה זו של ההסתדרות הובררה לאסיפה כולה ונבחרה ועדה בת חמישה־עשר (חמישה מבאי־כוח ההסתדרות, חמישה מנותני־העבודה וחמישה מהמוסדות הלאומיים), שעליה הוטל לעבּד תקנות להגנת העובדים ולמוסדות תיווּך ובוררים.
ציבור הפועלים שואף לעבודה שלֵוה ובלתי מופרעת בתנאים המאפשרים קיום נורמלי לעובד בעבודתו; והמעשים יַרְאו עד כמה נאמן הרצון הזה בצד השני המעונין אף הוא בכך – לפי דבריו באסיפת הועד הלאומי.
ג' אדר תרפ"ה.