בסוף השנה האזרחית שעברה קיבלה תוקף חוקי הפקוּדה בדבר העסקת נשים וילדים בתעשיה, שנתפרסמה בהוצאה מיוחדת של העתון הרשמי מיום 29 בנובמבר 1927. זוהי הפקודה הראשונה שחקקה ממשלת ארץ־ישראל להגנת הנוער העובד, והשניה – להגנת העובד בכלל. הפקוּדה הראשונה להגנת העובד בארץ היתה פקוּדת הפיצויים לפועלים במקרי אסון בעבודה, שאף היא קיבלה תוקף חוקי בראשית שנת 1927.

באופן זה משמשת שנת 1927 שנת־התחלה למתן חוקים סוציאליים בארצנו, כי לא במשטר התורכי ולא בימי השלטון האנגלי משנת 1917 ואילך לא הכיר המשפט השורר בארץ בהגנה חוקית מיוחדת של הפועל והפועלת בפני ניצול מופרז ומפרך, ונדרשה פעולה ומלחמה מתמדת מצד הסתדרוּת העובדים הכללית בארץ־ישראל ובעלי־בריתה בחוץ־לארץ (תנועת־הפועלים הבריטית והאינטרנציונל המקצועי באמשטרדם) למען הכריח את הממשלה לשים במידת־מה קץ להפקרות השוררת בארץ ביחסי הרכוש והעבודה ולהציב גבולות לאפשרוּיות הניצול הבלתי־מוגבלות.

בתזכיר שהוגש על־ידי הועד הפועל של ההסתדרות לממשלה לפני יותר משלוש שנים (ביום ט“ו בטבת תרפ”ה) צוין, שבארץ עובדים אלפי נערים מגיל 16, מאות ילדים בגיל רך, וביניהם לא מעטים הילדים מגיל 10־7 שנים, בלי כל השגחה על זמן העבודה, על משכורת השוליות, על התנאים הסאניטאריים, ובלי כל דאגה מצד הממשלה ונותני־העבודה לאפשרוּיות החינוך והלימוּד המקצועי ועתידם הגופני והתרבותי של הילדים העובדים.

בתזכיר דרש הועד הפועל מאת הממשלה לאסור עבודת ילדים עד גיל 13 בכל מלאכה, חרושת, חקלאות, שירות ופקידות מלבד עבודת בית וחקלאות, שבה עסוקים רק בני משפחה; להגביל את יום העבודה לילידם בגיל 15־13 שנה בשש שעות; לאסור עבודת נוער (עד גיל 17 שנה) במשך הלילה (משעה 7 בערב עד 7 בבוקר); לאסור קבלת ילדים לעבודה בלי תעודת רופא על בריאות הילד; לחייב את נותן־העבודה לנהל רשימות העובדים למטה מגיל 17; להרשות לילד שעות מנוחה בעבודה, באופן שהילד לא יעבוד יותר משלוש שעות רצופות; ולבסוף לקבוע פיקוּח ממשלתי, בשיתוף הפועלים ונותני־העבודה, שישגיח על תנאי עבודתם של השוליות והילדים העובדים, ידאג להשתלמותם בעבודה וחינוכם התרבותי והגופני, ויאפשר את המשכת לימודיהם בשיעורי־ערב מקצועיים וכלליים.

פקוּדת־החוק שפירסמה הממשלה לאחר יותר משלוש שנים מיום שהגיש לה הועד הפועל את הצעתו הוא – לא מילאה את כל דרישות ההסתדרות ולא סיפקה את צרכי־הנוער; אך למרות מגרעותיה וליקוּייה יש בפקוּדה זו כיבוש רב־ערך לא רק לנוער העובד, כי אם לכל ציבור הפועלים.

בפקוּדה זו הונח היסוד החוקי הראשון ליום־עבודה של שמונה שעות, לחובת יום־מנוחה בשבוע, לאיסור עבודת־לילה של האשה העובדת והנוער העובד ולאיסור עבודת ילדים בגיל רך.

מה נותנת הפקודה הארצישראלית להגנת הנוער העובד?

א) איסור העסקת ילד למטה מבן (או בת) 12 בכל מפעל תעשייתי. בשם “מפעל תעשייתי” קוראת הפקודה לכל מפעל שבו מעבּדים דברים או משנים חומר, יוצרים או מעבירים חשמל וכוח מניע אחר מכל סוג שהוא, אולם “מפעל תעשייתי” אינו כולל שום פעולה חקלאית ושוּם מפעל המעסיק רק את בני משפחת בעל המפעל.

ב) איסור העסקת נוער (למטה מגיל 16) במפעל תעשייתי במשך מעת־לעת למעלה משמונה שעת המנוחה.

ג) איסור העסקת נוער במפעל תעשייתי למעלה מחמש שעות רצופות.

ד) איסור העסקת נוער במפעל תעשייתי משעה 7 בערב עד שעה 6 בבוקר.

ה) איסור העסקת אישה משעה 10 בערב עד שעה 5 בבוקר, או במשך 11 שעות רצוּפות שיש בהן השעות הללו, זאת אומרת: משעה 6 בערב עד 5 בבוקר או משעה 10 בערב עד 9 בבוקר. אולם איסור אינו חל במקרה יוצא מן הכלל, כשאפשר להוכיח לבית־המשפט כי העסקתה של האשה נצרכה לרגל סיבה בלתי־תלויה הגורמת להפסקת העבודה באופן בלתי נראה מראש, או כשמטפלים בחמרים טריים העלולים להתקלקל מהר, והעבודה נחוצה לשם שמירת החומר מקלקול ודאי.

ו) חובת יום־מנוחה אחד בכל שבעת ימים לנוער עובד במפעל תעשייתי.

ז) איסור עבודת נוער ונשים במקצועות מסוכנים (כגון עשיית מראות, תוצרת אַספלט וביטון, מלאכת עופרת לבנה).

ח) איסור העסקת נוער ונשים בניקוי מכונות בשעת תנועתן.

ט) חובת רישום הנוער העובד. בעליו או מנהלו של מפעל תעשייתי, המעסיק ילדים למטה מגיל 16, חייב לסדר ולהחזיק רשימה בעברית, ערבית או אנגלית, של כל הילדים העובדים. ברשימה יצוינו הפרטים האישיים, טיב עבודתם ושעות עבודתם למעשה של כל אחד מהם יום יום.

הפקוּדה מיַפה את כוחו של הנציב העליון להתקין תקנות לשם קביעת הגיל שלמטה ממנו אין להעסיק ילדים בעבודות ומלאכות מסוימות; לשם קביעת העבודות והמלאכות הנחשבות למסוכנות; לשם קביעת התנאים שבהם יעסיקו ילדים ונשים במפעלי תעשיה; לשם הטלת חובות על אנשים המעסיקים ילדים; לשם שחרור כמה מפעלים מחובת הפקודה הזאת בשלמותה או בחלקה ולשם הגשמת סעיפי הפקוּדה. מפקח, שימוּנה לתכלית זו על־ידי הנציב העליון, תהא לו הרשות להיכנס לכל מקום שיש לו יסוד לחשוד שבו מעסיקים נשים וילדים בניגוד לפקוּדה זו, לשם חיפוּש ובדיקה. כל איש המעסיק או שהעסיק ילד או אשה במפעל תעשייתי וכל פקיד של איש כזה חייב להמציא למפקח, על פי דרישתו, כל הידיעות שבידו ביחס לתנאי העבודה וההתנהגות של הילד או האשה.

כל מי שעובר, או מנסה לעבור, על אחד הסעיפים של הפקודה או אינו ממלא את דרישותיה עלול להיענש במשפט לקנס של לא יותר מחמישים לירה בעד כל עובד, העסוק בניגוד לסעיפי הפקוּדה, או למאסר של לא יותר מששה חדשים או לשני העונשים יחד.

ראינו, איפוא, שהפקודה ממלאה חלק גדול מדרישות ההסתדרות להגנת הנער העובד, אך לא כל הדרישות. הפקודה אינה חלה על חקלאות, מסחר ושירות. הגיל האסור בעבדה והגיל המוגן הוא נמוך יותר מדי. אין חובת בדיקת רופא לנער עובד. רשימת העבודות המסוכנות לקויה בחסר. כמעט אין כל הגנה לאשה העובדת.

פקודה זו הושגה הודות לכוח ארגונו של הפועל העברי והנוער העובד ומלחמתה המתמידה והשיטתית של ההסתדרות הכללית בארץ ועזרת בעלי־בריתה האינטרנציונליים: מפלגת העבודה הבריטית והאינטרנציונל המקצועי באמשטרדם. אולם הפקודה אינה מבטיחה עדיין הגנה מספיקה לנער העובד, ועוד פחות מזה לאשה העובדת, ועל ההסתדרות הכללית להמשיך את מלחמתה בעד התיקונים הבאים:

1) הרחבת פעולת הפקודה על הנוער העסוק בחקלאות, עבודות ציבוריות ובנין, הובלה, מסחר ושירות.

2) העלאת גיל הנוער המוגן לכל הפחות ל־17 שנה, וגיל הילדוּת האסור בעבודה – עד גיל 14 שנה.

3) הבטחת יום־מנוחה של 36 שעות רצופות בשבוע לנוער ולאשה.

4) קביעת יום־עבודה של 6 שעות לנוער.

5) קביעת יום־עבודה של 8 שעות לאשה העובדת והגנתה.

6) שחרור האשה מעבודה לפני הלידה ולאחריה למשך זמן מספיק בלי ניכוי שכר עבודתה.

7) הוספת עבודת הגפרורים וניקוי הבורות לרשימת העבודות המסוכנות האסורות על הנוער.

8) הבטחת חופש של שבוּעיים במשך השנה וחופש בימי החג בשביל הנוער והאשה בלי ניכוי שכר עבודתם.

9) איסור קבלת נוער לעבודה בלי תעודת בריאות מאת רופא מומחה.

10) פיקוח סניטרי על־ידי רופא מוסמך על עבודת הנוער והנשים.

11) עזרת הממשלה לשיעורי־ערב ולשיעורים מקצועיים בשביל הנוער העובד.

12) שיתוף באי־כוח הפועלים המאורגנים בפיקוח על מילוי פקודת ההגנה.

עד שיושגו התנאים הדרושים – על ההסתדרות הכללית, וביחוד על הסתדרות הנוער העובד, לעמוד על המשמר לשם הגשמת הפקודה. החוקה הטובה ביותר אין לה כל ערך אם היא נשארת על הנייר. הגנת הנוער העובד למעשה תלויה קודם כל בעֵרותו, ארגוּנו ופעילותו הזריזה והמתמדת של הנוער העובד עצמו.

ב' אדר תרפ"ח.