עִתִּים, לְשֵׁם בִּדּוּר, הַמַּלָּחִים יָצוּדוּ
אַחַת מִצִּפֳרִים גְּדוֹלוֹת וַעֲצֵלוֹת,
שֶׁשְּׁמָן הוּא אַלְבַּטְרוֹס – וְהֵן תָּמִיד יָנוּדוּ
אַחַר סְפִינָה זְרִיזָה מֵעַל לַמְּצוּלוֹת.
כְּבַד־גּוּף וּמְבֻיָּשׁ אוֹתוֹ נְסִיךְ־שָׁמַיִם
בָּרֶגַע שֶׁהוּשַׂם, שָׁבוּי, עַל הַסִּפּוּן.
כְּזוּג שֶׁל מְשׁוֹטִים גּוֹרֵר הוּא הַכְּנָפַיִם,
כַּנְפֵי־צְחוֹר גְּדוֹלוֹת, שֶׁצַּיָּדָיו רִפּוּן.
הוֹ, מֶה עָלוּב עַכְשָׁו אוֹתוֹ יְצוּר־תִּפְאֶרֶת!
מַצְחִיק בְּסִרְבּוּלוֹ, כָּעוּר הוּא וְדוֹחֶה.
אֶחָד עַל מַקּוֹרוֹ יִטְפַּח לוֹ בְּמִקְטֶרֶת,
שֵׁנִי בִּלְצוֹן־חִקּוּי יִצְלַע כְּעוֹף נָכֶה.
הַמְשׁוֹרֵר דּוֹמֶה לְזֶה נְסִיךְ־הַשַּׁחַק,
הַבָּז לְחֵץ קַשָּׁת וְטָס בִּגְּאוֹן־כֹּחוֹ;
אַךְ, בִּגְּלוֹתוֹ מֵרוֹם, מֻקָּף שְׁרִיקוֹת וָצַחַק,
כְּנָפָיו, כַּנְפֵי־עֲנָק, יַפְרִיעוּ הִלּוּכוֹ.