לוגו
אגרות דוד ילין תרנ"ה–תר"ס
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

57. אל חבר באגודה, “חיבת הארץ” 1    🔗

תרנ“ה – תר”ס

אדוני הנכבד,

את מכתבך מיום כ“ג תשרי תרנ”ה קיבלתי עוד ביפו בשובי ממסעי באחרית תשרי, אך בהיותי אץ למסעי לשוב ירושלימה התגלגל מכתבך בין יתר כתבי ואנכי שכחתי לענות לך, ועתה כי הגיע מכתבך שנית לנגד עיני אמרתי להשיבך על דבר שאלתך ששאלתני.

דע לך, אדוני, כי מימי התפשט הגזירות השונות בדבר הקניות והמכירות רפו ידי חברי חברתנו ולמרות כל עמלי הרב ואיבוד זמני לגבות מהם תשלומיהם לא הצלחתי במאומה. נחלתנו, אשר קנינו בקולוניא, נשארה כאבן שאין לה הופכים ועוד חוב של ערך ארבעים נאפוליאון נשאר על החברה ללשכת ירושלם לאגודת בני ברית, אשר הלוותה אז לחברתנו את תשלום מחיר הנחלה.

יותר משנה וחצי עברו במצב הזה, ואחרי ראותנו כולנו, כי אין תקווה לחברתנו ונחלתנו אשר קנינו תשאה שממה, מסרו רבים מאתנו חלקם ללשכה הנ"ל, אשר הושיבה במוצא שניים מהפועלים אשר עבדו בהמושבות לטעת כרמים על חלק השדה שמסרנו לה אנחנו, והיא תומכת אותם בתמיכה שנתית עד אשר יתנו להם הכרמים פריים, אז יתפרנסו איש איש בפרי חלק האדמה שנמסר לו.

ולמן היום ההוא הוסיפה הלשכה הזאת לקנות מרבים מחברי החברה את חלקם ב“חיבת הארץ” ותושיב בשנה הזאת עוד פועל שלישי שמה.

ועתה, אדוני הנה שלושה דרכים לפניך כיום:

או כי תשאיר לך חלקך בשדה החברה בחלק הבלתי עבוד ככל אשר יעלה לך בעד כספך, אשר הואלת להכניס בקופתה, ותסתפק לע"ע בכתב מאלה, שנכתבה הקרקע על שמם בערכאות, כי קושאן אי אפשר לתת עתה, כי האדמה אדמת מירי;

או כי תמכור גם את חלקך ככל אשר עשינו אנחנו להלשכה הנ“ל וקיבלתו ממך באחד משני האופנים האלה: או כי תשלם לך כל כספך באחת מתשע שנים מהיום עפ”ח גורל, כי יוטל גורל בכל שנה למי לשלם בעד חלקו, וכל אשר יצא בגורל יושב לו כספו בשנה ההיא;

או כי תשלם לך תיכף חמישים למאה מהכסף אשר הכנסת לקופת “חיבת הארץ”, אך את הסכום האחרון, ששילמת אחרי שחדלו כבר כל החברים לשלם, יוכל היות כי תשלמנו לך כולו.

בכלל מסרו כמעט כל חברי החברה בירושלם את חלקם בהאופן האחרון הזה, וחברי החברה המעטים, שלא מסרו עוד חלקם, המה אלה היושבים בחו“ל, אשר עוד לא פנו אלינו בשאלותיהם ע”ד חלקם.

האמינה לי, אדוני, כי מאוד מאוד כאב לבי על ביטול החברה הנכבדה, אשר היתה כשלוש שנים משאת נפשי ורוחי, ולה הקדשתי כל עבודתי בעתותי הפנויות, אך זאת נחמתי, כי על חורבותיה נוסד המושב במוצא, אשר יביא ברכה וחיים לאחדים מהפועלים האובדים, כי בחריצותם ובעבודתם יגיעו למטרתם להתפרנס בפועל כפיהם.

הודיעני נא את החלטתך ואדעה.

ובזה הנני ידידך מכבדך ומוקיר רגשותיך החמות

“לרוח ישראל על הרי אריאל” כאשר כתבת

 

58. אל עורך “המליץ”2    🔗

(פברואר) תרנ"ה

לכבוד עורך המליץ הי"ו שלום וברכה

היה זה למלה בפי רבים, כי היה המליץ בימים האחרונים למאסף לכל מחנות המעפרים בעפר על ירושלים ואנשיה, וכי יבואו הנפגעים להצטדק או כי לא יקבלו, או כי יפויסו באיגרת פתוחה, ובין כה וכה אתם תלין אשמתם לפני דעת הקהל.

ואנכי האמן לא אאמין על כבוד העורך השופט כל הארץ, כי יעוות משפט, ובהתרגש לבי בקרבי למקרא מאמר “ספר גלוי”, הנכתב בפניה ונטיה פרטית לחלל כבוד ירושלים בחילול כבוד יושביה, לא פיקפקתי אף רגע והנני שולח תשובתי ישר לכבודו בקוותי כי למען הצדיק יתן להם מקום בגליונו3.

יוכל היות כי דברי נכתבו בהתרגשות, אך בכל תוקפם וחוזק סגנונם לא יגיעו לסגנון מאמר “ספר גלוי”.

גם הערות חדשות לספר מוסר השכל כתבתי באחרית דברי, אשר לפי דעתי נחוצות הן להבנת דברי רב האי גאון, והרשות בידו אם להדפיסן אם לא, אך אם לא ידפיסן יודיעני נא.

ובזה הנני מוקירו ומכבדו

 

59. אל הד"ר ו. הרצברג    🔗

(תרגום מצרפתית)

ירושלים, 12 במרץ 1895

דוקטור יקר מאד,

הטלגרמה שלך, שקבלנוה זה עתה, גרמה לנו שמחה רבה. כולנו נהנים לראות בך את נציגינו לוועידה והננו מקווים גם לראותך בקרוב בתוכנו למען תהיה השמחה מלאה.

שני חודשים כבר חלו מאז כתבתי לך את מכתבי האחרון. רגעי הפנאי שלי היו מעטים עד כדי כך שלא יכולתי לעמוד בהבטחתי, ואפילו ליום חגך לא הספקתי לשלוח לך מכתב איחולים. לרוע המזל נשמטו מן הטלגרמה, ששלחנו באותו יום ושאני הייתי אחד מיוזמיה, גם שמי וגם שמו של ידידנו יעבץ4. היה זה בוודאי באשמת הפקיד במשרד הדואר, שבלי ספק גנב את הסכום שניתן תמורת שתי המלים. זה ההסבר היחידי למה שקרה. על כל פנים ניתנת לי עתה לפחות ההזדמנות לחזור בזה לפניך על תקוותי לראותך תמיד מלא אושר, אותך ואת כל משפחתך הכבודה, ועל איחולי, כי תחוג יום מלאת לך חמישים שנה מוקף כל ידידיך מן המזרח.

מאז עזבת אותנו השתעשענו בתקוה, כי יום יבוֹא ותהיה לנו לפה, לסניגור למען עניין הארץ הקדושה באמריקה. היה זה לגבינו מעין אידיאל שקשה להגשימו. והנה זכינו והגענו גם ליום הזה5.

הננו כותבים לאלכסנדריה כדי להודיע, כי קבלת את יפוי הכח שלנו. משם תישלח טלגרמה לאח ביין, כדי למסור גם לו את הידיעה ולהזמינו כי ימהר להגשים את נדרו6, אנו מקווים, כי הכל יבוא על מקומו בשלום במועד הנכון.

אתה תקבל בלי ספק בשבוע הבא העתק מהדין וחשבון של מר ל. שנשלח זה עתה לניו־יורק. עתה אספר לך על ההתפתחות של לשכתנו ומוסדותיה וכן על שאיפותיה.

לשכתנו בירושלים שוב אינה נושאת אופי של פרי אסור לאכילה כפי שהיה בשעת היוסדה. הצלחנו ליצור קשרים עם אנשים רבים בעיר וביחוד עם רבנים ספרדיים רבים (“חכמים”), בנים של כל הרבנים הראשיים (חכם־באשי) בירושלים ובחברון: אלישר, אשכנזי, מני ופראנקו7, חבר בית הדין הספרדי (יעקב מאיר) וראשי מוסדות צדקה רבים. על כן נעשה המיסדר שלנו מקובל ביותר והלשכה זכתה בעיר לכבוד שהיא ראויה לו. הכל יודעים עתה, כי “בני ברית” עושים מעשים טובים. בחברון יש לנו כבר ששה חברים מחשובי העיר ובמרוצת הזמן תיווצר גם שם לשכה. ומלבד זאת יש לנו אחים רבים ברוסיה, המוסיפים כבוד למסדר.

הספריה שלנו התרחבה מאד. היא מונה 2000 ספר והספריה “בית ספרים לבני ישראל” של בן־יהודה הועברה אלינו לפני עשרה חודשים בקירוב8. היא פתוחה לקהל בכל יום ומונה לפחות 150 מבקרים בכל שבוע. תענוג אמיתי הוא לראות את הספריה מלאה כל יום אנשים צעירים ומבוגרים, בני העדות השונות. בוודאי זכור לך מצב שעורי הערב בימי זוהרם. ובכן זה המצב בספריה שלנו כיום בעוד שבית הספר לשעורי ערב נאלץ לפשוט וללבוש צורה פעמים רבות מבלי שהגיע לתוצאה חיובית. הפועלים אינם מבקרים בשעורי הערב והצעירים האחרים מבקרים בבתי־הספר היומיים. כדי לשמור על מוסד זה לבל יתמוטט לגמרי, שינינו את צורתו כליל: התלמוד־תורה של העדה הספרדית מונה יותר מ־ 300 תלמידים הנהנים מחינוך שאין בו כל הגיון; ההוראה כולה היא מלאכותית ושיגרתית והילדים מבלים מיטב שנותיהם מבלי לראות כמעט כל ברכה בעמלם; האשמה כולה מוטלת על “החכמים” הזקנים, שהם גם המורים, ואין דרך להשפיע עליהם כי יסטו מן השיגרה; כיוון ששלושה מראשי המוסד הם חברים בלשכתנו, בחרנו בעשרה צעירים (אחרי חג הפסח יגיע מספרם לעשרים), שהם בקיאים בתלמוד, ואנו מלמדים אותם תנ"ך, עברית ותולדות ישראל לפי שיטות מודרניות, וכן גם מדעים אלמנטאריים ופדגוגיה, כך שבקרוב יהיו לנו מורים לעברית למוסד גדול זה, מורים היודעים את אשר עליהם ללמד ואת השיטה לפיה רצוי ללמד. ראשי התלמוד־תורה הבטיחו לנו, כי יקבלו אותם כמורים. אחד מתלמידינו כבר מתמחה במקצועו.

נשאר לנו עוד שריד של בית הספר הישן לשעורי ערב. כמה אנשים צעירים, שהחלו ללמוד ערבית בבית ספר זה, יסיימו בקרוב את חוק לימודם.

מה שמעסיק במיוחד את הלשכה שלנו מזה כמה שנים ומה שהפך לאחת המטרות העיקריות שלה – זה מפעל ההתישבות וארגון הקהילות.

זמן מה לאחר נסיעתך, כשיישוב אחינו בארץ הגיע לשיאו, חשבנו לעניין את המיסדר שלנו באידיאה הזאת. חשבנו אפילו לשלוח אותך לאמריקה, כדי לעשות נפשות לרעיון הזה. כמובן חסרו לנו האמצעים וכל התקוות בהן השתעשענו פגו לאט לאט. אף על פי כן לא הגענו לכלל ויתור גמור והמשכנו לבקש דרך מעשית. כדי להרים תרומה שלנו לרעיון, שרבים נתפשו לו חרף מאמצינו הדלים. בשנה שעברה כבר הגענו להישגים. בארץ ישראל נמצאים עתה פועלים יומיים רבים, העובדים במושבות. הפועלים ברובם רווקים, העובדים אצל המתנחלים או אצל הבארון. בדרך כלל אנשים צעירים אלה, המלאים מרץ ואוהבים עבודה, אינם יכולים לחסוך סכום כלשהו, כי חוסר עבודה לעתים קרובות גורם להם להוציא את כל חסכונותיהם. הפועל שכבר התמחה יפה בעבודת האדמה אינו מוצא כל אפשרות להגיע לחלקה קטנה משלו. מגייסים עתה ברוסיה סכומים עצומים, כדי ליישב פועלים עניים אלה שהם אנשי עבודה זריזים, אך נראה כי זמן רב עוד יעבור בטרם ייעשה צעד ממשי. כדי לשמש מופת, קנתה לשכתנו מן החברים של חברת “חיבת הארץ”9 את חלקם בשטח שנקנה בקולוניה ודאגה ליישב שם לפי שעה שלושה פועלים מוכשרים, שהספיקו כבר לעבוד ארבע שנים במושבות. היא נתנה לכל אחד מהם שטח אדמה למטע כרם וכן תמיכה שנתית עד לזמן שבו ישא הכרם פרי ויפרנס אותם. כשלא יהיו זקוקים עוד לעזרת הלשכה, יתחילו להחזיר לה לאט לאט את הכספים שהוציאה למענם. תהיה זו קרן שתאפשר להמשיך באותה פעילות. כיוון שקולוניה קרובה מאוד לירושלים, מרוויחים הפועלים האלה גם מעבודתם בעיר כגננים, בתקופות שבהן אין להם עבודה במשקם. עד כה יש לנו סיפוק רב מתוצאות פעולתנו, ובדעתנו להרחיבה. אנו עומדים לרכוש למענם בית בקולוניה (עד עתה היו בבית אבי). בפעולתנו זו התכוונו גם לעשות נסיון להקמת מושבה על ההרים שבקרבת ירושלים. בכל המושבות הסמוכות ליפו מזג האוויר חם מדי. הגפנים מבשילים בעיצומו של החום ואי אפשר לייצר יין אלא במרתפים שבהם מורידים את הטמפרטורה באמצעים טכניים. התקנת מרתפים כאלה כרוכה בהוצאות ענקיות ועד כה רק הבארון ומקוה־ישראל הצליחו להקים מרתפים אחדים בעוד המושבות המיוחדות כגון גדרה, רחובות וכו' לא יכלו להגיע להישג כזה, ולולא קנה הבארון את הגפנים שלהם לא היה להם כל ערך. בירושלים, כפי שידוע לך היטב, אין צורך במרתפים ליין. הענבים מבשילים במאוחר כשהטמפרטורה כבר נמוכה, ואפילו אם לא ירצו המתנחלים לייצר יין מענביהם, יוכלו למכור אותם בעיר. אנו חותרים אפוא להוכיח לאור הדוגמה של המושבה הקטנה שלנו כיצד ניתן ליישב מתנחלים בהוצאות קטנות, וכי האדמות ליד ירושלים וחברון יותר מתאימות להתישבות מאשר אדמות השפלה. יתר על כן, הרי יהודה היו מפורסמים בתקופת התנ"ך בכרמים שופעים פרי. מנקודת מבט ראויה מושבתנו באמת לשמה – מושבה לדוגמה ואנו מקווים שבמרוצת הזמן תהיה לה השפעה גדולה על תנועת ההתישבות בכלל ובמיוחד על מצבם של העולים מרוסיה, שעושים שנים במושבות מבלי שיגיעו לתוצאות.

אשר לארגון הקהילות, השקענו בו עבודה רבה לפני כמה שנים. הודות לתעמולה שניהלנו נבחר החכם־באשי על ידי כל הקהילות והודות למאמציו גילו ראשי הקהילה שלנו התעניינות ועשו כל אשר ביכלתם כדי לבטל את ההגבלות נגד יהודי ארץ־ישראל. ביזמת לשכתנו ביקרתי בזמן החופש בקושטא, כדי להשפיע על הרב הראשי ועל אחינו בעלי ההשפעה בתורכיה, כי יתנו דעתם על מצב אחיהם בארץ הקודש10. למרבה הצער היתה המחלוקת הנסערת, שפרצה בזמן האחרון בין שתי הקהילות (האשכנזית והספרדית) בירושלים בדבר הכספים המגיעים מאמריקה, למכשול לעבודתנו ועלינו לחכות שוב לזמנים נוחים יותר.

כדי שאפשר יהיה לעשות משהו בארץ זו, חשבנו עוד לפני שלוש שנים, כי מוטב שהלשכות תהיינה מאוחדות בפעולתן. התחלנו, ביזמתנו שלנו, לשגר שליחים לבירות, כדי לשקם את הלשכה הקיימת שם ולבקשה כי תתאחד אתנו. זו היתה מחשבתנו גם לגבי הלשכות במצרים ואף פנינו בעניין זה ל־ C.E. 11. ועתה, לאחר שתי שנות עבודה בכיוון זה, הננו מקבלים מכתב מן האח גרינברג בקהיר, שבו הוא מודיע לנו, כי לפי דרישתו מינתה ה־ C.E. ועד עליון ללשכות במזרח, ועד המורכב מחמישה חברים – שלושה מקהיר, אחד מאלכסנדריה ואחד מסוריה. מיד שלחנו את מחאתנו לניו־יורק על שכה הזניחו את הלשכות בסוריה, כי ראינו שבארגון ועד זה מתכוון מר גרינברג רק לדאוג לענייניו שלו. ה־ C.E. מצאה, כי אנו צודקים, והגדילה גם את מספר הלשכות הסוריות בהעמידה אותם על שלושה – מר כהן, מר פינס12 ואנוכי. כיוון שמר פינס לא יכול להיות נוכח באסיפה הראשונה, שהתקיימה בחודש אוגוסט שעבר באלכסנדריה, מילא את מקומו מר שמעון רוקח13. באלכסנדריה מצאנו לשכה מכובדת עד מאוד, מורכבת מחברים נלהבים לתפקידיהם ופעילים מאד. לשכה זו מונה 170 חבר, שרובם משתייכים לעלית של החברה היהודית. לא כן בקהיר, ששם הגענו בהעדרו של מר גרינברג. לא מצאנו שם לא לשכה ולא בית־ספר (זה המוסד היחיד של הלשכה כביכול). פגשנו רק כמה אנשים מן העדה האשכנזית המפורסמת של קהיר (בוודאי שמעתם משהו על כך), שהציגו את עצמם כחברי הלשכה ולא היה להם כל מושג עליה. מר גרינברג נזקק ללשכה והוא יצר אותה כפי יכולתו. כשניסה למשוך אליה חברים מן העדה הספרדית, הסתלקו חשובי העיר מן המסדר מיד כשראו את אחיהם, ואלה שלא זנחו את המיסדר, פרשו מן הלשכה ויסדו לשכה שניה בשם “מגן דוד”. לבסוף אין שתי הלשכות קיימות עוד.

על כל פנים הלשכה באלכסנדריה היתה שמחה מאד להתאחד אתנו ואנו שלחנו ל־ C.E. את הדין וחשבון ואת ההחלטות שנתקבלו בישיבותינו באלכסנדריה ובקהיר. מששבנו ארצה התחלנו לחשוב ביתר רצינות על ייסוד לשכות חדשות במזרח ולאחר חדשיים נסענו, מר מיוחס ואנוכי, לאיזמיר14 ששם הצלחנו לייסד לשכה נאה מאד בשם “אחוות־חסד”, שעד היום ניתן לנו להתפאר בה. לשכה זו יש לה ספריה, היא משכה אליה כשלושים צעירים מן המיסיון והיא הקימה חברה לעזרת חולים עניים, משיגה למענם רופאים ורפואות חנם.

לפני כחדשיים קבלנו מכתב מהאח גרינברג בו הוא מודיע לנו שהציע ל־ C.E. לשלוח ציר לוועידה. מיד הבינונו, כי שוב ממלא העניין האישי תפקיד וכי רווח והצלה לא יעמדו לנו מציר שכזה, ענינו לו, שאין לנו צורך בציר שלוח וכי נעביר את יפוי הכוח שלנו למר ביין עצמו. כתבנו ברוח זו לניו־יורק. לאחר זמן קיבלנו מכתב שני בצירוף העתק תשובתו של האח ביין על מכתבו של האח גרינברג, שבו הוא מביע קורת רוח משיגור ציר ובטחון רב בהצלחת הציר עד כי הוא מוכן לשלם מראש את ההוצאות. במצב דברים זה חשבנו כולנו עליך וכתבנו להם על החלטתנו. הלשכה באלכסנדריה היתה מרוצה מאד מן הבחירה שלנו אך הלשכה בקהיר (כלומר האח גרינברג) העלתה כמובן טענות כנגדה. אך היא נמצאת במיעוט קטן ואנו באמת מאושרים שקיבלנו את הסכמתך.

 

60. אל יחזקאל סוכובולסקי15    🔗

ירושלים ה' חשון תרנ"ו

יחזקאל אחי!

– – – בלי תפונה קראת את מאמרי “והאמת והשלום אהבו” בהחבצלת16. השבוע הזה מסרתי מאמר גם להצבי לענות לבעל “השאלה הקטנה” בהצבי, הנושך כנחש את מפעל מוצא17. הנה עוד הפעם איש “משליך אבנים מאחרי הגדר”, ובמסוה על פניו הוא גיבור חזק לירות חצים ומוות. אהה ה'! עד מתי יתהלכו כצללים אלה הנושכים בפיהם ואין אנו יודעים גם מי המה? ובאמת לא ידעתי מה כל החרדה הזאת כנגד מושבת מוצא (כי דברי השטנה בהצבי לא יחידים הם), למי הריעונו? למי הזקנו? הן גם מכל ריקלמה נזהרנו, ומלבד המאמר הראשון, שכתב חותני בהמליץ בעת הווסד המפעל, לא בא כל מאמר אף מאחד מאתנו ומידידינו בעיתונים, ולמה איפוא החתירות האלה? אך למה זה הנני שב וטוען וטענותי כבר באו בתשובתי שמה, והנני מקווה כי תשמח בדברי, כי בכל כעסי וקצפי לא נגעתי בכבוד איש חלילה.

מה תאמר על החמישה נאפוליון, ששילמו רודפי השלום ואוהבי השלום לבעל הצבי למען ידפיס גליון מיוחד ביום ד' שבוע העבר ולבוא בטענה כוזבת על האשכנזים יום אחד לפני שהיה השלום צריך להגמר? הנני חושב כי בלי תפונה ימהרו עתה רבים לצאת במחאה כנגד האשכנזים ככל אשר ביקש בעל המאמר “לשלום מר לי מר” (שיקבל אולי מג’ידי או שתים), ויודילוביץ18 ישתדל לצאת בתקיעה־גדולה הראשונה, ומושבת ראשון לציון אחריו (ככל אשר עשו ככה זה פעמים אחדות). אך אתה, אחי, דע לך מצב הדבר האמתי ולא תכשל.

התזכור עוד את אשר כתבת אלי פעם אחת, כי אם אביא לפניך מעשים שנעשו לא כישר, תהיה אתה הראשון לצעוק מרה כנגדם וה' לוין־עפשטיין19 ימלא אחריך, ועתה הנה העת:

הן ידעת, כי דבר העלילה כנגד חותני מידי ה' במבוס20 יצאה, ככל אשר כתב הוא בעצמו בהצפירה, וה' ווינץ היה אך למסווה לו21, וה' במבוס הן מבני בני־משה22 הוא, ועתה הנה בא ה' במבוס הנה וחותני כתב אליו מכתב לבקשו לעמוד אתו לדין על הדבר הזה, או בב"ד של ישראל או לפני אנשים אשר יבחרו שניהם, וה' במבוס לא השיב לו גם על מכתבו, אחרי כתבו בהצפירה כי נכון הוא לעמוד לדין עם ה' פינס. לנו אמר ה' במבוס, כי חפץ הוא שיקבול עליו ה' פינס דווקא בהקונסולט האשכנזי וכי יהיה המשפט בברלין. ואנוכי אינני יודע את קידוש השם, שיוכל לצמוח מהדבר הזה, יהיה המנוצח מי שיהיה.

חותני כתב אליו מכתב שני כראשון וישלחנו אליו ע“י הרב מיפו, בתקוותו, כי הפעם לא ישתמט. ואם כי סוף סוף אמר ה' במבוס לה' כהן23, כי בשובו ירושלמה ימלא אולי אחרי שאלת ה' פינס, בכ”ז הנני מודיעך את הדבר הזה ומבקשך להטות הצדה את כל הטענות והתביעות של ב"מ24 על ה' פינס ולשמוע בקול היושר הממלא תמיד את חדרי לבך, ואם אך יכול תוכל להשתדל, כי ייחקר הדבר ויתברר פה, עליך החובה לעשות זאת, כי אם יוסיף ה' במבוס להשתמט, אז הן תהיה הצדקה לחותני להגיד כל אשר יגיד על דבר כזה. מי שבייש את פני חברו ברבים (וביוש גדול כזה!) עליו לא להשתמט בדרוש חברו ממנו לברר הדבר. הן אצלנו לא הדועל25 מברר את משפט הכבוד, כי אם בירור הדברים באמת.

ה' במבוס היה אתנו במוצא ויתבונן אל עבודת חצאי־איכרינו ומאוד מצאה חן בעיניו, ויבטיחני להשתדל בפני חברת עזרא26 להגדיל את תמיכתה. ומקווים הננו, כי ימלא דבריו אשר דבר בהתלהבות, אם רק לא תבוא רוח מצויה כרוח “אחד מהם” ותהפוך תקוותינו.

יכול להיות, כי רבים מדברי אלה יכאיבו את לבך, אשר רחק עתה מכל התקהלות. ואולי יכאב לך בחשבך, כי אנכי הנני נכנס בעובי הקורה בכל ענייני הקהל. לזאת הנני להרגיע רוחך ולהגיד לך, כי עסוק הנני בחיבור ספרי, וכמעט גמרתי את החלק השני המוכן לתלמידים, רק כי ישנם רגעים, אשר אתרגש למראה המקרים העוטרים אותי, והנני שופך מרי שיחי על הגליון ורווח לי. ורגע כתיבתי מכתבי זה הוא מהרגעים האלה.

בכל אופן אבקשך, כי אם תעשה דבר בעניין ה' במבוס, אל תשא שמי עליו. לא כי מסתתר אנוכי, הן אנוכי בעצמי דיברתי אתו על אודות זה. אך מפני כי ה' כהן ואנכי היינו היחידים לדבר אתו על אודות מוצא, והבטח הבטיחנו הרבה, לזאת אינני חפץ כי יסבול המפעל הזה בחטאת עניין פרטי אשר בין חותני ובינו. – – –

– – – מ“אחיאסף”27 קיבלתי מענה, כי נכונים המה לקנות את ספרי, אם רק לא אשית עליהם מחיר יקר. לע"ע עוד לא החלטתי דבר, כי אינני יודע מה ייחשב אצלם לזול ומה ליקר? מחכה הנני גם לתשובה מסטרובולסקי בווארשא28. מה שלום אחותי תי' ומה שלום ילדיכם? והקדחת הרפתה ממשה בנך? מה מצב עסקיך עתה? העודך טרוד ודחוק מאד? כתב נא באריכות, כי הנני מחכה לדבריך.

אחיך דוד

 

61 . אל אברהם בן־אביגדור29, וארשה    🔗

ירושלם ת“ו יום ה' לחדש שבט תרנ”ו

אדוני הנכבד!

את מכתבך מיום ב' טבת קיבלתי והנני ממהר לענותך על כל אשר שאלתני ככל אשר דרשת:

א) שאול שאלת אם עתי פנויה לעבודות ספריות30. ובכן דע לך כי אם אך אמצא לפני עבודת־ספרות קבועה, יכול הנני להפנות לה חלק גדול מזמני הרבה יותר מהחלק שהנני מקציע לה עתה בחפשי לי עבודות אחרות.

ב) נכון הנני לקבל עלי לתרגם ספרים מצרפתית, מאשכנזית ומערבית.

ג) בפוסטה הבאה, או אחרי שבועים, אשלח לך עלים אחדים מתרגומי לספר הכוזרי מערבית. עד כה אמנם לא העתקתי הרבה ממנו, כי כל עוד טרם ידעתי כי פעולתי לא תהיה לריק לא חפצתי רק לנסות כוחי בדבר הזה. ובדבר התרגום המקוצר דע לך, כי כל עוד לא נגשתי אל העבודה וגמרתי חלק גדול ממנה לא אוכל לשלוח לך דוגמה מקיצורה. ספר הכוזרי בנועם דבריו וברום הגיוניו ראוי הוא להיות ספר לעם כולו, לאמץ לבבות ולחזק הרוחות, אך שני דברים עמדו לו לשטן על דרכו אל בתי העם לכיתותיו השונות: שפת התיבונים הקשה הסירה רכותו וחלק גדול מנועמו, ולבני עמנו, אשר רובם אינם מבינים שפת ערבית ורוחה, יכבד הרבה להבין דברי ההעתקה הזאת הכתובה כולה ברוח השפה הערבית ואשר היא כמעט “העתקת מלה במלה”, ולזאת נאלצו רבים לחבר “ביאורים” על הספר הזה גם במקומות אשר הדברים במקורם מובנים לכול. ומה יהיה איפוא משפט הספר אשר תכליתו למשוך הלבבות אם יידרש כל קורא בו להשתמש בביאורים למען הבינו? והשנית היא כי הספר לפי תכניתו ועניינו באו בו דברים רבים מחקרי הפלסופה והדקדוק, אשר נכונו רק למבינים, לא להמון העם, ובסיבת הדבר הזה על ההמון להמנע מקרוא גם את הדברים הנעימים, אשר יכלו להיות לו כטל להחיות רוחו. ואת המניעות השתיים האלה הנני מתכוון להסיר בתרגמי אותו לשפת עברית המובנה בזמננו ובכל הזמנים וקוראו לא יצטרך לדעת את השפה הערבית. ובעד המון העם הנני חושב להסיר מן הספר כל “הדבר הקשה” ולקשור את הנותר ממנו בקשר מהודק לשוב ולהיות לספר חדש הוא “בן־הכוזרי”. אמנם כל העבודה הזאת קשה וכבדה מצדדים רבים: מפאת תכנה, ומפאת הזהירות אשר על המעתיק להזהר לבלי סור מדברי הספר עצמו בכל חפצו לשמור על צחות הלשון ונועמה. אבל אם אך תצא ההעתקה לפועל, יהיה הספר דבר השווה לעולם, וערכו לא יחסר גם בעבור עליו ימים רבים, והספר בעצמו, בכל המניעות אשר עמדו לנגדו, הנה הוא חביב על עמנו לכל מפלגותיו.

ד) בדבר ספר “המקרא”31 אשר שאלתני הנני להגיד לך דברים ברורים, למען תדע את אשר לפניך ולמען נוכל לבוא לידי גמר אם טוב הדבר בעיניך: נכון הנני להוזיל מהמחיר, אשר דרשתי בעדו לפנים מ“אחיאסף”, ותחת חמישים רו“כ בעד הבוגן אסתפק כעת בחמישה ושלושים רו”כ, וגם מהם לא תצטרך לשלם לי במזומנים רק שלושים רו“כ לבוגן ובעד המותר תשלח מספר נוסחות (עקזמפלרין) מספרי זה לפי מחירו למו”ס. ספרי זה בכל המגרעת שהיתה בו: שלא היה נקוד, הנה הוא נדרש עד היום מאתי ממקומות רבים מבלי שאוכל למלא שאלת הדורשים, אחרי אשר התוצאה הראשונה נמכרה כולה זה ימים רבים. כבר כתבתי פרטי ספרי ל“אחיאסף” בימי היוסד אגודתם, ועתה אוכל להודיעך, כי את החלק הראשון, אשר אמרתי אז לחבר, כבר חיברתיו, הוא ספרי “מקרא לפי הטף”32, אשר אשלח לך ג“כ דוגמה ממנו ואשר על אודותיו כתבתי בהמליץ ש”ע בגליון 27־24. חלק התלמיד יכיל 4־3 בוגן, החלק הזה צריך להידפס באותיות גדולות, וחלק גדול ממנו צריך להיות נדפס באותיות הכתיבה. ותמונות רבות בו, אך לפי דעתי לא יצטרך המו"ל לצוות לעשותן, כי מצוא ימצא נכונות בכל דפוס אירופי. וחלק המורה, אשר תכליתו להורות למתחילים את הדיבור בעברית מבלי כל תרגום, יכיל גם הוא כשלושה בויגין. אחרי הספר הזה יבוא ספר “מקרא לילדי בני ישראל”33, ואחריו “מקרא לנערי בני ישראל” בשינויים רבים לטובה. הספרים השניים האלה יכילו 15־12 בוגין.

אם תאמר לכונן בהוצאת ספריך מחלקה למשוררי הספרדים, הנני חושב כי תצליח בפנותך אלינו, היודעים את רוח השפה הערבית, אשר אצלה מרוחה על המשוררים ההם, הרבה יותר מ“אחיאסף”, אשר פנו לאנשים, אשר שם להם בכל מקצועות ספרותינו מלבד “השירה”. ווייס וכהנא34 לא הצליחו כלל וכלל, ודי לך לקרוא ב“המליץ” את כל הביקורות הצודקות אשר באו על ספריהם. אחד היה שד“ל35 במקצוע הזה, ואחריו לא קם עוד בחכמי חו”ל אשר יהיה לו חיך טועם טעם השירה כמוהו.

אם תרצה להדפיס ספר “מבחר שירים” ממשוררי הספרדים הטובים, הנני נכון לעבוד בחיבה במקצוע הזה. ספר כזה יוכל גם לשמש בחדרים ובבתי ספר שונים.

מאשכנזית הייתי אוהב לתרגם מסיפורי קוֹמפֶרט36 או סיפורים מימי אנוסי הספרדים, ולולא היה ספר “דוד אלראי” מועתק בהעתקה רעה37 כי אז העתקתיו אנוכי.

מה תחשוב להעתקת סיפור “הכהן מווקפילד” The Vicar of Wakefield לאוליוויר גולדשמיד38? אמנם איננו סיפור נוגע ליהודים, אך יפה הוא וטוב ומועיל, וכאשר יוסר ממנו אך חלק קטן הבלתי נוגע להסיפור, הנני חושב כי היה טוב מאד לבני עמנו.

הידעת את ספרי פול ברט בצרפתית? L’année Scientifique?.

את חותני הח' רי"מ פינס דיברתי ונכון הוא לקבל עליו עבודת תרגומים מספרי מדע, ויכול הנך להציע לפניו את אשר תחשוב לטוב להעתיק. הראית את ספרו החדש “הכח”39? הספר הזה יוכל באמת להיות מופת בכל פרטיו, ואם אך היה נמצא לו עסקן חרוץ, היה יכול להתפשט הרבה.

ועתה הנני מקווה, כי גם אתה תמהר לענני בכל אופן, והנני מברכך בהצלחה במפעלך החדש.

מכבדך

דוד ילין

 

62. אל א. בן־אביגדור, וארשה    🔗

ירושלים ת“ו ה' ניסן תרנ”ו

אדוני הנכבד!

את מכתבך מיום 25/2 קבלתי בשבוע שעבר, ואחרי ראותי את פורמט הספר “מוצאי גולה”40 ואותיותיו כאשר כתבת אלי, ואחשוב חשבון עבודתי, הודעתי ביום הששי הודעה תלגרפית, כי הנני מקבל את הצעתך, אף כי השכר לפי הנראה לי איננו מכוון ממש אל העבודה, כי הנני מקווה, כי בראותך פעלי וברצותך בו תדע מעצמך לערכהו. ועתה אענך על דבריך בפרוטרוט:

א) בדבר “המקרא”41, אשר עבר זמנו לעת עתה, הנני שומר הדבר לעת המוכשרת אשר תודיעני בלי תפונה לכשתבוא. ובכל זאת הודיעני אם לא תוכל לקבל למצער את תוצאת ספרי “מקרא לפי הטף”42, אשר עמלתי בו עתה זה זמן רב.

ב) אל העבודות אשר שמת עלי נגשתי עתה. וכבר השגתי גם את הספר “אבן־הואה”43 המקוצר בתרגומו הצרפתי, ובשבוע הבא אשלח לך דוגמה מראשית העתקת שני הספרים לאמור: הספר הזה וה“כהן מווקפילד”44. בספר “אבן־הואה” הנני אומר לשנות מעט בתמונת היהודי יצחק, אשר הציגו מחבר הספר להתל בו יותר מדי, בכל אשר קבע בו נפש נעלה, היודעת גם למסור נפשה בעד אחרים. כמעט כל המסַפרים הנוצרים, בכל לבם הטוב ליהודים ובכל חפצם להעביר לפני קוראיהם את התכונות הטובות אשר בהם, ישגו הרבה ויפריזו יותר מדי בבואם לצייר את התכונות, אשר הטביעה הגלות בנפש בני עמנו. כדבר הזה עשה לנו שקספיר במשחקו “שילוק” וכזאת עשה גם שפינדלר45 בספרו “היהודי”, וגם סַחר־מזח46 ברבים מספוריו אשר בכל קירבתם אל האמת אינם “האמת” בעצמה. צדוק יצדק המחבר בשימו דברים כאלה כנגד היהודי בפי הנוצרים, כי המה שפטוהו כן, אך שגה ישגה בתארו אותו גם הוא ככה לעינינו. ואנחנו, בבואנו לתרגם ספרים כאלה לבני עמנו, עלינו לתקן את המעוות הזה, אשר עיוות המחבר מחסרון הכרה אמתית לדעת את גבול התכונות השפלות גם הן, ובכל טיפוס אשר נאמר לצייר יהיה איזה שיהיה עלינו לציירו כמו שהוא באמת ובפועל.

בהיותי מתחיל עתה בעבודה כזאת, לא אוכל להודיעך מראש מתי תוכל לקבל את הספרים האלה בשלמות למוסרם לדפוס, וחיכית לי איפוא בדבר הזה שבועות אחדים עד אשר אדע לנכון כמה אוכל לקבל עלי לגמור מדי חודש בחודשו. ובכל היות נקל לי לגשת אל עבודת תרגום הספרים תיכף, הנה אין הדבר כן בכתיבת תולדות אנשי השם, כי בהן עלי להכין לי בראשונה חומר לבנייני זה ולאסוף רשומים מספרים שונים ומספרי בעלי התולדות בעצמם, אך מקווה הנני כי עבודתי תפיק רצון, גם בתוכנה גם בסגנונה. ובדבר יתר העבודות, אשר הבטחת לי לעתיד, הנה דבר תולדות ישראל ע“י ביוגרפיות היה משאת נפשי מימים רבים, ואם תעיין היטב בספרי “המקרא” וראית, כי כבר ניסיתי אז לחבר פרקים אחדים בתולדות ישראל באופן הזה (החשמונאים, ימי בר־כוכבא, ב"י בארץ ערב, מסעי הצלב). ובכ”ז טוב היה לו היו לפני גם ספריהם של פרידלנדר וארנטיל47.

ג) את מאת הנוסחות48, אשר תתן לי מכל ספר וספר, תשלחם אלי חפשים מהוצאות הדרך, וככל אשר התנית אתי, כי לא אמכרם רק בא"י, כן עלי איפוא להתנות עמך, כי לא תמכרם לא אתה ולא יתר מוכרי הספרים לא“י עד מכרי את אשר יהיה בידי, ובכלל תספקנה מאה נוסחות לא”י די והותר.

ד) את חותני הרי"מ פינס דיברתי, והנה בדבר הראשון הוא נענה לך כי כתוב יכתוב בכל סגנון שתרצה, וזאת הן ידעת כי אמן הוא בכל סגנון. אך על תנאך השני חרה לו מאד, כי איככה תוכל לדרוש ממנו כי יכתוב דבר ולא רוחו?

ה) ע"ד ספרו של פאול ברט לא השיבותני.

ו) הביבליותיקה של פאוולנקוב49 הרוסית נמצאה פה וחותני היה יכול להעתיק תולדות ממנה.

 

63. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

(תרנ"ו)

יחזקין אחי!

אמנם חטאתי. אמנם ישר העויתי, כי לא עניתיך על מכתביך זה שלושה אשר שלחת אלי. אך תשובה אחת לי, אשר ידעתי כי תשמחך, והיא כי הנני טרוד.

מ“אחיאסף” כתבו אלי לשלוח להם דבר בעד הלוח50 וכי אמהר הפעם, ובכן הנני שולח להם מאמר גדול ע“ד התימנים ושיריהם והדבר הזה גזל זמן רב מעתותי הפנויות, כי נאלצתי לחפש ולבקר ולהוציא כל הדרוש לי מספרי כתבי יד שונים. גם כ”ג “סיפורי בדיחות” מועתקים מערבית הנני שולח להם וע"כ לא נפניתי עד היום וגם היום עוד לא גמרתי עבודתי, אך אינני חפץ עוד לדחות תשובתך.

מ“המליץ” קיבלתי מכתב ובו הוא מודיעני, כי שולח הוא אלי חמישים רו"כ עד לחשבון, במעטפה מיוחדה, אך אנכי עוד טרם קיבלתיה. הנני מחכה לקבלה בימים האלה.

בדבר התימני האורג כמעט גמרנו אתו שיעבוד על חשבונו במוצא הוא ובניו51 ואנחנו נוסיף לו תלמידים ללמוד המלאכה הזאת, ואומרים אנו לעשות חברת “מניות” (אקציען) למאה או לק“ן נאפ' לע”ע. אך גמר מוחלט עוד לא גמרנו אתו ע"כ לא הודעתיך עד כה, וגם עתה אבקשך, כי לא תדבר עוד בדבר הזה לאחרים כל עוד לא נגמר הדבר בהחלט.

נפלאתי על שאלתך אם קיבלנו כסף מחוברות חותני52 לטובת מוצא בתור מושבה על טהרת הקודש. אם כתבתי אנכי ב“הצבי” לפני שישה ירחים, כי לא קרא איש מאתנו למוצא בשם ישוב על טהרת הקודש, אות הוא כי אין לנו כל דבר במין ישובים כאלה, ובאיזה זכות ניקח כסף? – לא מיניה ולא מקצתיה! לפי הנראה שבו מחבלי תחבולות לצאת מחוריהם ולחרוש אוון על מוצא. אל תשמע להם! – – –

 

64. (אל הוצאת “אחיאסף”)    🔗

(תרנ"ו)

אדון נכבד!

את מכתבו הנעים קיבלתי, ולפני החילי לענות לו על עצם המכתב הנני להעיר את אזניו על תחילתו. התהילות הרבות ותארי הכבוד, אשר חלק לי, לזרא הם בעיני, ואחלה פניו, כי בכתבו אלי שנית יסיר ממכתבו כל העדיים האלה, אשר ידעתי כי לא נאוו לי.

שמחתי מאוד לקרוא במכתבו את הרגשות הקדושים, אשר ירחש כבודו לתועלת החינוך לנערי ישראל. כולנו יודעים את המצב הרע ואת התקוות המעטות הנשקפות לעמנו מבניו המגודלים באופן החינוך החדש. הקשר האחד המאחד עוד את העם הוא שפתנו הקדושה, כל לימודי הדת וכל ענייני היהדות, אשר ילמדו בשפה אחרת, המה רק כלימודים, אשר היום יזכרם הנער ומחר ישכחם, לא אל הלב ידברו כי אם אל הזכרון. לא כן הדבר אם בעברית ילמד בן ישראל את אשר ילמד. הלימוד הזה מציג לפניו את עמו, את אבותיו, את נביאיו ואת אלהיו, כל אשר יוסיף לקרוא, יוסיף לזכור ולהרגיש את הקשר, אשר בינו ובין רבבות אדם, אשר בשם ישראל יכונו.

בימים האחרונים החל להתעורר הרעיון ללמד את כל הלימודים העברים בבתי הספר בשפת עבר. זה כשמונה שנים אשר החילותי בדבר הזה ונסיוני הצליח בידי. תלמידי למדו לדבר בשפה הזאת כאשר ידבר איש אל רעהו בשפה אחרת. ועתה התפשט המנהג הזה גם ברוב בתי הספר אשר בארצנו הקדושה.

הדבר הזה נקל הוא לעשותו עם הנערים, אשר יבואו אל ביה“ס בהיותם כבר בני תשע או עשר שנים, אחרי למדם כבר שנים אחדות בהעתקה בזארגון. הנערים האלה יש להם כבר אוצר מלים רבים במוחם, יבינו כבר את אשר ידברו אליהם בעברית, וחסר להם הדיבור, ולדבר הזה יחנכו אותם מעט מעט בלמוד המורה אתם תנ”ך, חלק נביאים ראשונים, ובאר להם את כל הקשה להם בעברית. ואחרי כן ישובו הנערים ויחזרו על לימודם באופן, כי ידעו לספר על פה בעברית את אשר למדו. גם ידעו להשיב בעברית על השאלות אשר ישאלם המורה בפרטי לימודם. והיה אם אך החלו לספר בעברית ולהבין בלי העתקה את אשר ידברו ואת אשר ידובר אליהם בעברית, יוכלו אח“כ לדבר על כל ענין בבאר להם המורה את המלים החדשות, אשר ישתמש בהן במלים אשר הם יודעים כבר. כללו של דבר: עם נערים כאלה על המורה לדבר תמיד (ולכל הפחות: בעת הלימוד) בעברית, ואם לא יבינו מלה אחת, יבארנה להם במלים אחרות ככל אשר נהגו המפרשים לפרש בעברית את המלים אשר בתנ”ך בלי העתקה.

אבל הדבר הכבד הוא בנערים קטנים, אשר לא למדו מאומה ולא ידעו אף מלה בעברית. עם נערים כאלה עלינו ללכת מן הקל אל הכבד, מן המושג להם במהירות לדבר אשר לא יקל להם להבינו. ואם חפצים אנו כי יתרגלו לדבר בשפה הזאת, עלינו לקיים הדבר בראשונה. נמעט בהעתקת המלים בכל מה שאפשר. עם ילדים כאלה אין צורך להתחיל בלימוד התורה והעתקה כי אם בלימוד השפה, והיה אחרי אשר יבין הנער מלים רבות מאד, שמות רבים ופועלים רבים, אז לא יכבד עלינו – – –

 

65. אל הוצאת “אחיאסף”, וארשה    🔗

ירושלים ת“ו ב' סיון תרנ”ו

אדוני הנכבדים!

את מכתבכם הנעים מיום ט' ניסן קבלתי זה שבועות אחדים, ובאשר לא חפצתי לבוא בידים ריקניות אחרה תשובתי עד אשר עלתה בידי כיום להשיבכם תשובה שלמה, לאמור: מענה ומאמרים בצדו כאשר שאלתם.

לו ידעתי מקודם, כי חפצכם שאכתוב לכם מדי שנה בלוחכם53, כי אז הייתי כותב לכם על אודות ירושלם ומצבה השנה, אך בהגיעני דבריכם תמיד בשעה דחוקה, נאלץ הנני לעזוב את העניין הזה, אשר לו דרושות רשימות ורשמים בכל ימי השנה, ופוֹנה הנני אל העניינים הספרותים.

ועתה הנני שולח לכם כחמישה ועשרים סיפורים נעתקים מערבית, אשר כאלה דרשתם עוד לפני שנתים, ותבחרו בהם מכל יתר העניינים שהצעתי לפניכם. ואחרי הספורים האלה משלים אחדים נעתקים גם הם מערבית ע“י גיסי ה' מיוחס. ואחריהם מאמר ארוך בחקירת שירי התימנים ושירים לדוגמה. הדבר הזה חדש הוא בכלל ומקווה הנני, כי קוראיו יכירו לי תודה על עמלי הרב שעמלתי בו, והחזיקו טובה גם להמשקים אותם מבאר המים החיים האלה. אמנם יוכל היות, כי מאמרי זה האחרון ארוך הוא מכפי מידת לוחכם, או כי יאחר לבוא. ע”כ הנני אומר להציע לכם, כי אם יהיה זה גורלו, אוכל להוסיף לשלוח לכם ממבחר השירים האלה עד כדי מחברת אחת והדפסתם אותה במחלקתכם “אוצר ישראל”, וזכרתם כי השירים האלה לא נדפסו עוד והבאתם חדשות לא נודעו במחנה ישראל.

אמנם אמרתי לשלוח לכם גם אחדים משירי ר"י הלוי היפים, שלא נדפסו עוד, למען תדפיסום בלוחכם, אך ירא אנכי פן אאחר המועד יותר מדי. לזאת אשלחם לכם בשבוע הבא.

מקווה הנני, כי תדעו להכיר פעלי ושלחתם לי שכר עבודתי מהר כאשר הבטחתוני עוד לפני שנתיים.

הנני מחכה גם לפרטי דבר אגודתכם, אשר הבטחתוני לשלוח אלי, ומה תדרשו ממני באמרכם למנות אותי בין סופריכם התמידים.

במכתבכם אלי מחודש אלול החולף שאלתוני בדבר “המקרא”54 ותדרשו, כי אוזיל לכם המחיר, ועתה הנני להודיעכם, כי אוכל לתתו לכם במחיר חמישה ושלושים רו"כ הבוגן אחרי תקני אותו ככל אשר הודעתיכם. ולי דרוש עתה לדעת החלטתכם, כי עומד אנכי על המקח למכור את ספרי “מקרא לפי הטף”55.

ובזה הנני מכבדכם ומוקיר פעלכם לישראל.

 

66. אל עורך “המליץ”56    🔗

(סיוון תרנ"ו)

– – –57 בימים האחרונים לא שמרתי מועד מכתבי למרות דעתי כי גדול ההבדל בין ערך מכתבים הבאים לפרקים ידועים ובין אלה הבאים שלא כסדרם, ושני טעמים בדבר: ראשונה קלקול הסדרים בהליכת הפוסטה. מיום ששבה גזרת ההסגר להתחזק אין גם בבית פקידות הפוסטה יודע את המועד הנכון לבוא האניות ליפו, והנה גם מכתבי, אשר שלחתי ביום ד' שבוע שעבר, נשאר ביפו יחד את כל המכתבים שהוליכה הפוסטה ביום ההוא עד יום השני של השבוע הזה, ובאופן כזה תבין מעצמך, כי קשה לשמור כל סדר ומשטר, ושנית כי עתה, בצאת מירושלים כל אורחיה, מעטו גם החדשות, ובכן אמרתי לשאלך עוד דברים אחדים בדבר מכתבי:

רואה הנני, כי מהמושבות אין כל סופרים מיוחדים להמליץ, הייטיב בעיניך כי אודיעך גם חדשות מהמושבות? אומר הנני לסעת בימים האלה במושבות הדרום והצפון, האוכל לקבוע לי שמה סופרים אשר יודיעוני בכל עת הדברים הראויים להוודע ולהשמע?

וזאת שנית: הרק חדשות דרושות לך או גם ענייני ספרות יהיו דרושים לחפצך? התרצה לקבוע מדור חדש בהמליץ בענייני “הלשון”? אם אומר לפעמים לכתוב דברי ביקורת על ספרים המתחדשים (מובן מאליו כי יהיו נכתבים בסגנון להמון העם) או להביא תוכן העיתונים המיוחדים לענייני א"י, או גם עלונים, היהיו עניינים כאלה או חלק מהם טובים בעיניך? או אולי הנך משיג דברים כאלה חינם מסופרינו האחרים?

ובדברי על אודות העניין הזה אמרתי להציע לפניך עוד דבר אשר לפי דעתי נכון הוא להמליץ:

עתונינו הקודמים היו ממלאים חצי חלל גליוניהם בדברי תורה וספרות, ועתה, בהיות העיתונים יוצאים יום יום, מובן מאליו, כי לא יוכלו לפנות מקום גדול כזה בגליוניהם לעניינים כאלה. אך בכל זאת הם מקבלים כפעם בפעם עניינים כאלה וקובעים להם מדור באחרית הגליון בין החדשות הזמניות ובין המודעות. ועתה האם לא טוב היה לו הלכו בדבר הזה בדרכי עיתוני יתר השפות, המוציאים פעם לשבוע גליון מיוחד או הוספה מיוחדת לדברי הספרות, למען יוכלו הקוראים לכרכם אח"כ לבדם? – כדבר הזה, שהנך עושה לסיפורים ולספרים שלמים, האם לא נכון לעשותו גם למאמרים כאלה, אשר להם ערך קיים? אנכי אינני יודע היטב את פרטי המערכת, ואינני בן־סמך לדון בדבר, ושפטת אתה כיד הנסיון הטובה עליך.

את חמישים הרו“כ אשר שלחת אלי קיבלתי, (אולי התעכבו עד כה מפני שכתבת אדרסתי ברוסית: זלין ולא ילין) ולפי חשבוני הרצוף פה נדפסו כבר מדברי עד נומר 95 מס' – – – שורה, ואם תצרף אליהם את מכתבי י”ד, וט“ו, וט”ז, וי“ז, ואחרית מאמרי “סובו ציון” ו”ל“ג בעומר במוצא”58, תמצא, כי כבר עברתי את שלושת האלפים בהרבה מאות, ועתה אם גם תחשב לי את שני מאמרי כיתר דברי המכתבים (כי לפי דעתי עולים הם בערכם על דברי החדשות), עליך לשלוח לי למצער עוד חמישים רו"כ. והנני מחלה פניך למהר במשלוחם. אתה אמנם כתבת במכתבך ללילינבלום59, כי שלם תשלם לסופר מדי חדש בחדשו, ואנכי יתרה אעשה, כי אתרצה לקבל שכרי באחרית כל רבע שנה, אך יותר מזה כבד לי לחכות. וגם למערכת בעצמה יותר טוב, כי לא יימשכו החשבונות, ולסופר רוח אחרת בדעתו כי זמני תשלומיו קצובים.

לתשובתך במכתב הנני מחכה

מוקירך ומכבדך, סופרך כחומר בידיך

דוד ילין

P.S. האם דבר שאי אפשר הוא, כי תבואנה נקודות במלים אחדות הצריכות נקוד במאמרי? לפי דעתי חובה היא על העתונים להיות למורים לעם גם ביושר הכתיבה והדבר הזה לא יתכן להיות כל העת אשר יאלצו להוסיף ווים ויודים מפני חסרון הנקודות.

 

67. אל עורך “המליץ”    🔗

(סיוון תרנ"ו)

זה ימים רבים אשר אמרתי לכתוב אליך מכתבתי ופרטיה, אך בהיותה כולה באה אלי בהסח הדעת ובלי כל חילוף דברים בינינו, לא חפצתי לבוא כאורח בלתי קרוא ולחוות דעות במקום שלא שאלוני. בהגיע אלי מכתבך מיום 9 אפריל הערוך ישר אלי, וראה ראיתי כי דברי מוצאים חן בעיניך וכנראה תהיה עבודתי בעיתונך הנכבד מתקיימת לאורך ימים, עתה באתי.

הן תזכור עוד בלי תפונה את הסיבה אשר מנעה את חותני60 מלקבל עליו את העבודה הזאת בהידרשו, באמרו כי ירושלם איננה עיר של מסחר גדול ותנועה רבה וחדשות בה מעט ומה כי תקוותו כי ייחל להן בבואן לא בשפע? – ואנכי גם אנכי ידעתי זאת, אך אמור אמרתי: עוד נמצאו בירושלם דברים הנותנים מקום לדברים, ואם החדשות מעטות הנה הנה הישנות רבות, ובכלל הן רחוקים עוד אחינו בחו“ל מדעת כל דברי החיים בא”י כמו שהם, ואנכי ביד האריגה הטובה עלי אארוג מכתבי שתי וערב, אקלע ישנות בחדשות ודברים קיימים בדברים עוברים, והיה לאריגי זה שלל צבעים ונעים גם לעיני רואהו.

אינני יודע עד כמה הצלחתי בדרכי זאת, אך זאת הנני יודע, כי השתדלתי תמיד לתת למכתבי ערך קיים, ובכל מקרה השתמשתי להרחיב את חוג ידיעת אחינו בדברי ירושלם ובכל הנוגע לה: ברשימות מקומותיה (Topographie), בדרכי יושביה כיהודים באשר אינם יהודים, ובמנהגי החיים בתוכה. כי לפי דעתי מלבד אשר יוכלו הדברים להיקרא בכל עת, תחבבנה ידיעות כאלה את הארץ על לא־יושביה הרבה יותר מקריאות רבות ודברים הערוכים ישר אליהם, כי בהם יראו, כי כותבם חפץ לחדור אל לבם והתעורר רגש ה“אדרבה!” וה“איפכא מסתברא!” אשר שלטון גדול לו בחיי אחינו ונעל את הדלת.

אך כל אלה עשיתי “שלא מדעת בעל הבית”, ובכל יום ויום אמרתי בלבי מי יודע אם לא יענני בעל הבית “להודיענו חדשות קראנוך,חדשות קצרות, עצמוֹת תן לנו! עצמות כמו שהן, וכל השרירים והגידים והעור, אשר הנך קורם עליהם, הסירה מעליהם, כי לא לכך נוצרת”. ועתה בהחילונו לדבר איש אל רעהו כדבר איש אל רעהו הנני שואל את דעתך בדבר הזה למען לא אהיה מפקפק עוד ולבי לא יהסס והלכתי בדרך סלולה, או כי אכלך מדרך זו כליל.

ואת הדבר השני, אשר כתב לך חותני אז, התזכור עוד? התזכור את טעמו, אשר נתן לבחירתו בי, באמרו, כי לפי דעתו אין בי נטיה לצדדים? עתה הנה כבר עבר ב“ה כחצי שנה והרבה נייר השחרתי במכתבי בהמליץ ויכול תוכל לשפוט אם צדק בדבריו אלה אם אין, ואנכי את אשר אתי לא אכחד, כי בקבלי עלי את משרתי זאת, קבלתיה גם מפני שאמרתי בלבי אולי תעלה בידי להטות את “המליץ” מעט מן הדרך הקיצונה, אשר היטוהו אליה “סופרי” ירושלם במכתביהם, ולהעמידו על הנקודה התיכונה, אשר ראוי והגון הוא לעמוד עליה בהיותו צופה לכל אחיו ולא לחלק מאחיו, אך לדאבון לבי רואה הנני, כי תקוותי זאת לא התקיימה במילואה, כי בעודני עושה כה וכה להביא מעט שלום בעולם ולהפיץ מעט את העננים מעל שמי ירושלם הקודרים בעיני אחינו בחו”ל, והנה “שלוש נקודות שחורות” עולות שנית מן הארץ להפיץ עליה פיח ושחור61. אמת אגידה לך, כי בכל עת רואי את “שלוש הנקודות”, אשר הנני דר אתן ב“כפיפה אחת”, לא אוכל להתאפק מהתפלא עליך ולשאול את נפשי: לאיזו תכלית באים הדברים האלה אחרי דברי? הן אם דברי לא לרצון המה לך, מי ימנעך לבלי קבלם? ואם רצית בם ותקבלם, למה תשוב ותתן מקום לדברים הסותרים אותם? ואם אומר, כי מפני החידוש שבהם אתה מקבלם, הנה ראיתי למשל בגליון 92 אחד ממכתבי שלוש הנקודות אשר יותר משלושת רבעיו כבר באו במכתבי בגליוני המליץ הקודמים דברים כהוויתם בלי כל צבע מיוחד. (למשל בדבר החרם “להט החרב” אשר סיפרתי בו מעשים ברורים לכל בני שער עירנו) ולמה איפה תתהלכנה שלוש הנקודות כצל אחרי? – אל נא תחשוב בקראך דברי אלה, כי חושש אנכי לכבודי, פן יחזיקוני הקוראים למכזב, כי מה מכבודי יהלך? הן מהקוראים אין איש יודעני, וגם פה בירושלם אין איש יודע עוד מי הוא “מן המודיעים”, ואם ישנם שנים או שלשה היודעים, יודעים המה להבדיל בין אמת ללא אמת, אך מצטער אנכי לקרוא דברים, שכל תכליתם לעורר רק קנאה ושנאה ומדנים בירושלם, וחס אנכי על כבוד “המליץ” ועל עמלו, ועל הקורא המסכן אשר יהיה כמתעתע. הגע בעצמך, מה יאמר איש שקרא דברי ודברי בעל שלוש הנקודות על אודות “החרם על בתי הספר”? האם בפקחו עיניו וראה, כי נמשך הוא לכאן ולכאן, לא יאמר סוף סוף על כל דברינו כדברי היינה על הרב והכומר יחד…? ומה הועיל המליץ איפוא בתקנתו ובחסרון כספו? מה היא הפעולה, אשר יוכלו לפעול כל דברינו מעתה? – אל נא תאמר, כי מתחטא אני לפניך, והנני מלא דרישות כרימון. לי אחת היא, אנכי הנני הולך בדרכי מבלי שים לב כלל לדברים אשר בהם “משיכה אל הצד” יותר מדי, ואתה הן ראית כי לא השתמשתי בשום מכתב לענות על דברים כאלה, אך עליך לדעת את אשר לפניך.

יודע הנני כי טרדות עורך עיתון רבות הן, ובהיותו רחוק ממקום המעשה לא ידקדק כל כך לראות עד היכן דברי סופריו מגיעים, אך אנכי הנני מוצא לי לחובה להעירך לפקוח עין מעט יותר על דברי האיש הזה ולשקול את דבריו, אשר המה כמעט תמיד אך כחצים ובני קשת. הידעת למשל עד כמה הכאיבו את לב הדר' חזנוביץ הדברים המעטים אשר נכתבו פעם בהמליץ בשקר גלוי ומוחלט, כי ספריו נשארו בבית־המכס ביפו מחסרון כסף בקופת ב“ב?62 ומה התועלת בהפצת ידיעה כזאת? איזו טובה יכלה להביא לעולם ולקדמת ירושלם? או גם הפעם בשובו לעקוץ את “בני ברית” בדאגתו אשר ידאג לקופתם, באמרו כי עי”ז קשה להמושבה “מוצא” להשתלם, כיצד יתקיים הכתוב הזה והמאמר “ל”ג בעומר במוצא" הממלא חלק גדול מהגליון הזה בעצמו? האם תאבה, כי יהיה המליץ בעיני הקוראים כבונה עולמות ומחריבם?

 

68. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלים ט' סיון תרנ"ו

יחזקאל אחי!

– – – בדבר התימני התעסקנו הרבה ואמרנו לעשות חברת “מניות” לע"ע בסך 150 נאפ' ושיצא התימני למוצא לעבוד עבודתו שמה וילמד גם לנערים אחרים למען תרחב הפבריקציון הזאת, אך עד היום לא השתווינו אתו, כי הוא מהפגעים הרעים, ואם אך נבוא לידי גמר אודיעך בלי תפונה תיכף63. – – –

ו) בדבר הכנסת החוברות “אמת מארץ”64 הנה בכתבי אז ב“הצבי”, כי אין איש מאתנו קורא לישובנו “על טהרת הקודש”, לא רק לשם תשובה כתבתי כ"א באשר כי האמת כן. ומהחוברות לא היתה כמעט כל הכנסה, וגם אם תהיה לא לנו היא. משאלתך זאת הבנתי, כי מעוללי עלילות חורשים שנית מחשבות על מוצא, ודואגים לו. אל נא ידאגו באין דורש מהם. – – –

ח) הקראת את מאמרי בימים האלה בהמליץ?

ט) בימים האחרונים נטרדתי מאוד, כי היה עלי להכין מאמרים אחדים ל“אחיאסף”, בלוח65 אשר יוציאו עוד מעט, כי דרשו ממני זאת, וכבר שלחתי להם בשבוע הזה ערך בויגן אחד.

י) ביתר עבודותי הספרותיות הנני עובד בהתמדה. שלום לך ואל נא תוסיף לחשדני בחשדות של הבל כי חלילה קצפתי עליך, או כל כיוצא בדברים האלה, כי אמונתך ובר לבבך גלוים וידועים לפני ואהבתך אלי גם היא לא נכחדה ממני כי “כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם”.

אחיך אוהבך דוד

 

69. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

מוצא תוב“ב (על מוצא עלינו אמנם להחל להתפלל כי “תבנה ותכונן במהרה בימינו”) יום א' י”ז תמוז תרנ"ו

יחזקאל אחי!

את מכתבך מיום ה' קיבלתי ביום ו' אחרי הצהרים ברגע צאתי למוצא, ע"כ אחרתי בתשובתי עד כה.

א) את בית הספר העברי של גרזובסקי66, אשר שלח אלי על ידך, קיבלתי, והנני מבקשך להודות לו בשמי. הספר טוב בכלל, אך לפי דעתי הרבה להעתיק מספר אחד, הוא ספרו של ה' פריסקו67 בצרפתית. העשה זאת בכוונה למען בתי הספר של חכי"ח, אשר בהם ירבו לקרוא בספר ההוא? אך אז לא יגדל עוד ערך הסיפורים בעברית בעיני התלמידים, בראותם אותם כולם מתורגמים מספר אשר קראו כבר.

ב) מה' לוין אפשטיין68 חקור נא פרטי דברים בדבר אגודות “תושיה” ו“אחיאסף”69. וביחוד אם יש לסמוך על הראשונה כי תאריך ימים.

ג) אין מה להשיב, רק להודות לך על חזקך ידי בעבודתי. אנכי מתמיד בה עתה.

ד) בדבר הבד הנני משתדל עתה בדבר תימני שני70, היודע את מלאכתו היטב גם הוא. ובהיות אתי חדשות אודיעך. – – – מפראנקפורט הוסיפו לי מאתיים פראנק לשנה על משכורתי. ומבית הספר של ה' בכר71 יצאתי, ומורה חדש מלמד שם ערבית במקומי. אך לערך שלושה או ארבעה ירחים ילמד עוד אצלי להשתלם בידיעותיו בערבית, ושכרי אקבל.

באופן הזה הונח לי מעט מעבודתי ואוכל להתעסק בספרות.

אחיך אוהבך ומוקירך דוד

 

70. אל הוצאת “אחיאסף”    🔗

ירושלים, ז' אב תרנ"ו

לכבוד חברי “אחיאסף” הנכבדים,

את מכתבם מיום ל' יוני קיבלתי השבוע הזה. את מאמרי “גנזי תימן” ושירי רי"ה72 תוכלו להדפיס בקובץ הספרותי, אשר אתם אומרים להוציא בשנה הבאה. אך היהיה עלי לחכות גם לשכר עבודתי עד העת ההיא?

נכון הנני לעבוד בקובצכם החדש73, אם אך אדע תכנו ומה יידרש לו ומה תוכלו לקחת ממני.

הספר חודשי הוא? או אחת לשלושה חודשים יצא? התקבלו השקפות על דבר מצב ירושלים מתקופה לתקופה? הייטבו בעיניכם פרקים אחדים לתאר בם את הטיבים (טיפוס) השונים של אחינו, הבאים מן הארצות השונות לא“י? למשל: טיב האשכנזי, הספרדי, התימני, המערבי, הגורזי, הבוכרי, וכו'? או ענייני הלשון וחידושיה במלים ובכללי דקדוק חדשים, והשוואות ללשון ערבית (בסגנון מסוגל לעם)? או תרצו, כי אעתיק לכם כפעם בפעם תוכן ענייני העיתונים שבחו”ל, המדברים בענייני א"י, כמו העיתונים של החברה האנגלית, והחברה האשכנזית, וכו', ולהוציא תמצית חידושיהם וענייניהם?

מן המוכן אין בידי מאומה, ואם תאמרו לקבלני לסופר הודיעוני אם ייטבו הדברים האלה בעיניכם, או כי תציעו לפני אתם איזו עבודות אחרות, ונקבתם לי את שכרי, והודעתיכם אם אוכל לקבל עלי לעבוד לימים הבאים.

ובזה הנני מכבד פעלכם ומברככם בהצלחה רבה

דוד ילין

התקבלו מאמר על יושר הכתיבה העברית (אורטוגרפיה) בהשוואתה לערבית?

 

71. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

מוצא ת“ו תשעה באב תרנ”ו

– – – שכחתי להודיעך כי לקחנו תימני אחד, ונעש לו כלי האריגה, וחוטים קנינו לו וביום ה' ו' כבר החל במלאכתו אשר אמרנו לבחנו בה, והבחינה עלתה יפה74. ויש תקוה כי עוד מעט ונגשנו אל העבודה לעשות חברת מניות.

 

72. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלם יום ו' כ“ח אב תרנ”ו

יחזקאל אחי יקירי!

– – – ברחובות בחנתי את תלמידי ביה"ס ותלמידותיו ושמחתי מאד לראות, כי הם מתקדמים מאד, ולא לריק היתה נסיעתי שנית שמה.

התוכל להשיג בעדי סטטיסטיק של רחובות מפורטת מידידנו לוין־אפשטיין?75 כפי דברי למעלה תבין, כי עוד לא החילותי לכתוב ע“ד מסעי76, אך בשבוע הבא אחל אי”ה בשקידה ובחריצות, כי העבודה רבה עלי עתה גם בעד בן־אביגדור77.

ע“ד ספרי “מקרא לפי הטף” קיבלתי תשובה מבן־אביגדור (מתושיה) כי אם חפץ הנני לעשות שותפות אתם בדבר הזה, לאמר כי אנכי אתן להם את הספר והם ידפיסוהו ואת הרווח נחלק בינינו, אז ידפיסנו. שאל נא את פי ה' לע”פ78

מה דעתו בזאת? – – –

 

73. אל עורך “המליץ”    🔗

(אב־אלול תרנ"ו)

עורך נכבד!

אם לאיש יחטא איש בחרפו אותו באחד העיתונים, ובא הנפגע אל עורך עיתון אחר לאמר: אסוף חרפתי! אז לעורך כל זכות לענות: במקום תהלתך שם תהי תהילתך, ואנכי אין לי כל עסק בך. לא כן הדבר אם בספר שנתי יחטא איש לרעהו. פה לא נוכל לאמר לנפגע: חכה עוד שנה ובאו דבריך בספר ההוא וכבדנוך. פה כל מי שנוכח לדעת כי עוול נעשה לנירדף מחויב ועומד לתת פתחון פה לעלוב הבא להוכיח צדקו ולתבוע עלבונו.

וכי נעשה עלבון לעיני השמש לכל בני הישוב החדש, וכי אתה אדוני העורך חושב את העלבון הזה לעוול שנעשה לנעלבים – – ־ זאת הנני רואה במאמר “חוות דעת”, אשר כבר הדפסת בעיתונך כנגד המאמר “במקום השקפה”, שנדפס בלוח אחיאסף79.

ובכח הפתגם האומר כי צריך לשאול “לחולה”, הנני חושב כי המאמר הרצוף פה אשר נשלח אלי מהמושבות בבקשה לשלחו אליך הוא חשוב עוד יותר להעניין מהמכתב של ה' שפ“ר. ה' שפ”ר שואל רק שאלות וגוער רק גערות ובגוף העניין (כמו שהוא אומר בעצמו) איננו חפץ להכנס, ובכן יכול כל קורא לחשוב לו בדעתו גם אחרי קראו את חוות דעתו של שפ“ר: אמנם רפה ידים הוא ה' א”ש80, ונותן הוא לאלה שאינם ראויים לתמיכה; אמנם חטא ה' א"ש למשמעת ושלח פיו במקום שטובה השתיקה וגילה טפח במקום שצריך לכסות טפחיים ושלושה, אך בכל זאת אין הדבר נמנע כלל, כי כל דברים צודקים ונאמנים והחטאים אשר מנה במאמרו אמנם דבקו בהישוב החדש ולמה לנו כל העמל אשר אנו עמלים לגדל דור חדש של שנוררים ועצלים, הטרם מצא לנו הישוב הישן כי עוד נוסיף עליו?

ואם בני הישוב החדש אומרים להוכיח ב“מעשים”, באותות ובמופתים, כי אין יסוד בכל דברי התלונות שהמיטו עליהם; אם בני הישוב החדש אומרים לתבוע עלבונם מיד עולבם, לפי דעתי חובה על כל החפצים בטובת הישוב לשמוע אל דבריהם וטענותיהם וריבותיהם.

אכן ידעתי, כי יש במאמר הרצוף פה מעין תשלום מידה כנגד מידה לכותב המאמר, כי יש בו דברי ביקורת על מעשי הוועד בכללו, ואינני יודע אם תאבה להדפיסו כמו שהוא, ואולי יכול להיות, כי תברור ממנו רק הדברים הנוגעים להצטדקות האיכרים, אך בלבי הנני אומר לי: האמנם כל כך קדוש וטהור כל איש, אשר לו יד בהנהגת הישוב החדש, עד כי אסור לגלות מעט מדרכיו ולבקרו גם בעת אשר לא חשש לכבוד הישוב כולו? האם בהתחמץ לב האיכרים בקרבם על המשליכים עליהם נעל ורוצים הם להראות מי המה אלה היורקים בפניהם, הגם אז עלינו להשתיקם בגערה למען לא יישמע קולם בגשתם אל הקודש? או אמנם עומד איזה מפעל למעלה מכל בקורת בברור כל כך עד שאסור לבקר אותו כלל ועלינו לשיר לו רק שירות ותשבחות? ואיה היא התרגזות הכותב המתמרמר על “שנאת הבקורת”? אם חפצים אנו בקיום דבר, אין לנו להשתיק בקורת עליו, כ“א לשמוע ולענות ומן המו”מ יתבררו הדברים והוסרו המכשולים אם באמת מכשולים המה.

סוף דבר: המאמר הזה נשלח אלי, ואף כי רק איש אחד כתבו, יודע הנני, כי נכתב בשם רבים מבני הישוב החדש והנני מוצא לי לחובה – – –81

 

74. אל אשר גינצברג (“אחד־העם”), וארשה    🔗

ירושלים ה' חשון תרנ"ז

אדוני הנכבד!

את מכתבך החוזר בדבר העיתון החודשי קיבלתי, גם את דבריך שכתבת אלי בייחוד קראתי. ובאשר כתבת אלי, כי הנך מחכה לתשובתי, הנני ממהר להודיעך, כי לעת עתה, לערך ארבעה חודשים, כמעט אי אפשר לי להחל בעבודה ספרותית, הדורשת זמן פנוי ודעת מיושבת, כי עתה נוגשים בי לכלות את התרגומים, אשר קבלתי עלי בחברת “תושיה”82. אך בין כה וכה הנה לע"ע אצלך שני מאמרי, ואך בהיפנותי מעט הנני מקווה להוסיף לכתוב בעד עיתונכם. את הלוח83 קיבלתי, אך לא את שכרי. אמנם יכול להיות כי לא הרבה לי לקבל, איך שיהיה למה יארכו החשבונות?

הלא תידרש לכם העתקת ספרי מדע או חכמת ישראל? הודיעני נא בעוד מועד.

ובזה הנני מכבדך

 

75. אל א. בן־אביגדור, וארשה    🔗

ירושלם ה' חשון תרנ"ז

מאוד מאוד הנני מתפלא על בלי הגיע אלי מכתב ממך זה ימים רבים. את “המוכיח”84 כבר שלחתי אליך כולו, ולא הודעתני גם מקבלתו, ובעיתונים עוד לא ראיתי כל הודעה בדבר הדפסתו?

בדבר “המקרא”85 בקשתיך, כי תודיעני פרטי תנאיך למען אדע אנה לפנות בו סוף סוף, וגם על אודותיו לא כתבת לי מאומה? גם ספריך חדלת משלוח אלי וכל קומוניקציון נפסקה בינינו. חידה סתומה לי כל הדבר הזה. זה כשבועיים שלחתי להמליץ ביקורת ארוכה ומפורטת על ספר “בעיר וביער” בשם “מעין בקורת”86, ועתה הנה ראיתי, כי הנך אומר להדפיסו שנית בתיקונים, ולוּ ידעתי זאת מראש כי עתה חיכיתי עוד מעט, והייתי כותב אליך בפרטות ע"ד תיקונים ושינויים בו לטובתו.

בעוד ימים אחדים אשלח לך תולדות אוליבר גולדסמיט87 וההקדמה הקטנה שלו לספרו, ובעוד שבועיים הנני מקוה לשלוח לך עד חצי ספר “איבנהו”88 ומשלוח התרגום כולו לא יארך עוד כלל ולא יהיה לך עוד מקום להתלונן עלי. ובדבר הכסף מה נשמע? הכבר שלחת שכר ספר “המוכיח” אשר אמרת כי תיכף אחרי החג תחל בהדפסתו?

יכול להיות כי עד בוא מכתבי זה עדיך לא יהיה עוד מקום לכל תלונותי, איך שיהיה מהרה וענני.

ובזה הנני מכבדך

 

76. אל עורך “המליץ”, פטרבורג    🔗

ירושלם ת“ו י”ז טבת תרנ"ז

לכבוד האדון הנעלה הסופר המצוין והעובד החרוץ בעבודת הקוֹדש עבודת ישוב ארצנו הקדושה מר ל. רבינוביץ הי"ו עורך המליץ, שלום וברכה.

אדוני הנכבד,

בין ברכות רבים, אשר באוך ליום הכנס “המליץ” כולו ברשותך ותחת השגחתך, יום חדלו “שתי הרשויות” למשול בו, תבוא נא לפניך גם ברכתי אני מציון, ברכת שלום מעיר שלם. יהי רצון כי מהיום והלאה יתן זרע השלוֹם פריו, וקטגורים, אשר כל תכליתם בדבריהם רק לסכסך בציון איש באיש ומשפחה במשפחה ולהטיל קנאה ושנאה בין עדה לעדה, לא יוסיפו להרים קולם במרום “המליץ”, אשר אתו דבר אמת, ואשר אתו חלום יאמר חלום חלמתי, והמליץ ועורכו יהיו נקיים. ישלח ה' ברכה במעשה ידיך, ומעינותיך יפוצו חוצה בכל תפוצות ישראל להשכיל להיטיב.

ועתה אדוני, הנה שלחתי לך אתמול מכתבי, אשר כנראה יהיה האחרון שיבוא בגליוני השנה הזאת, וכשם ששלחתי לקוראיך דבר “לתקופת השנה”89, אמרתי להזכירך גם אתה, כי הגיעה גם לנו “תקופת השנה” וראש השנה לחשבונות ממשמש ובא. – – –

ובזה הנני מברכך בהצלחה רבה

מכבדך ומוקידך

 

77. אל הד"ר ו. הרצברג90    🔗

(תרגום מצרפתית)

3 בפברואר 1897

עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו.

אדוני הדוקטור היקר והאהוב עד מאוד,

תחילה ביקשתי לשמור לעצמי לימי החופש את התענוג להודיע לכב' את הנשמע אצלנו, כיוון שהיה ברצוני לכתוב לך על הכל ועל כולם. יתכן שהיה בכך משום איחור ואף משום ניצול לרעה של ידידותך הטובה, שאני כה גאה עליה, אולם שיככתי מוסר כליותי בעומס העבודה המוטל עלי. למזלי הגיעתני ברגע האחרון הידיעה המשמחת על חג יובלך, שנתפרסמה בג’ואיש כרוניקל. נתמלאתי התרגשות וזכרך החי בלבי נתעורר בחזקה במפגיע להתעלם מכל התירוצים אפילו המוצדקים ביותר ולצרף קולי בשמחה רבה לכל קולות ידידיך הטובים והנאמנים, כדי לאחל לך חיים נעימים, חיי אושר ושלווה לאורך ימים ושנים בחיק משפחתך היקרה. מי יתן ונראה אותך שוב בחוגנו הקשור אליך בנימים רבות כל כך.

למרות הגשם והרוח החזקה, נתקבצו אמש חברים רבים מלשכתנו בבית אחינו אדלמן, כדי לחוג ברוב כבוד את חג יובלך. סבורני, כי למותר לתאר לפניך חגיגה זו, שנמשכה עד חצות, וכן כוסות הברכה, שהרימו ידידיך הקרובים ביותר לכבודך ולכבוד הבית מכניס האורחים, שאנו מרגישים כל כך בחסרונו. דמות דיוקנך החייכנית נשקפה מבעד לפרחי נרקיס לבנים ריחניים שהקיפוה.

מיטיב אני להכיר את אופייך מכדי להתעכב על עניינים נדושים. מוטב שאספר לך על החלטתנו לתרגם לעברית לרגל חג יובלך את ספרך המפורסם “יידישע פאמיליענפאפיערע” בליווי תולדות חייך ובצירוף תמונתך. חותני מר פינס הוא שיעסוק בתרגום91. מאז ומתמיד שאפתי בלבי, כי יצירה זו, – “מורה נבוכים” אמיתי –, תגיע לידי אחינו, שאינם יודעים אלא עברית בלבד ואשר רבים בקרבם כה זקוקים לספר זה. והנה הגיעה השעה להגשים שאיפה זו ואני יודע, כי יש בכך כדי למלא תשוקתך הלוהטת להחזיר ליהדות את אלה הנוטים להסתנוור מן הזוהר החיצוני של הגויים, כי ללא תשוקה לוהטת מן הנמנע לחבר ספר כזה. – – –

 

78. אל אשר גינצברג    🔗

ירושלם, אדר שני תרנ"ז

אדוני הנכבד אחד העם,

בביקורתך לתרגומי “המוכיח מווקפילד”92 (השלוח, חוברת ה'), בצדדך בשבח התרגום עד כמה שאפשר, ובריבך ריבך רק את מרת “תושיה”93 (כאשר קראת לה), אכן פטרתני מכל תשובה, אם לא על הדברים אשר קראת להם אתה בעצמך בשם “דקדוקי עניות”. ובכל זאת, בהיותי אנכי המציע לפני “תושיה” לתרגם את הספר הזה עברית, ולא מפני שהוא מתורגם “בשבעים לשון” ומפורסם בכלל העמים האירופיים וגם הרדר וגטה נתנו “הסמכות” עליו, כל אשר העתקת בלי תפונה מהרקלמות על לוח המודעות (אשר מהן אין כל מו"ל נקי, יהי מי שיהיה…), כי אם מפני תועלתו המוסרית וכשרון מחברו לצייר את חיי־הבית לכל פרטיהם ותוצאותיהם, – הנני מוצא חובה לנפשי לשוב ולהפוך בדבריך לראות אם אמנם יכולה ביקורת לעמוד בפני הביקורת.

אתה, אדוני, אינך רואה בגוף המוכיח אלא “איש אנגלי בלבד, ואף לא אנגלי כללי, כי אם אנגלי מתקופה ידועה בלבד” ומהמשפט הזה יצאת לדון על הספר כולו במשפט חותך, כי כל מי שאינו מכיר את האנגלים של המאה הי“ז והי”ח, חייהם המדיניים והחברתיים, השקפותיהם המוסריות וריבותיהם הדתיים, יראה בכל הסיפור הזה רק בריות משונות, ומעשים נפלאים, עולם זר ורחוק ובלתי מובן לו ברוחו, ומה גם אדם פשוט מישראל, וכו'".

אם דבריך דברי קבלה, נקבל ונאמר: אמן, מבלי הרהר כלל; אבל אם דברי ביקורת הם, יש הרבה והרבה לדון עליהם.

אם אומר להוכיח פה, כי אין בספר מה שייחסת לו, אז יהיה עלי להביא את דברי הספר כולו ולשאלך איה מצאת מה שמצאת בו? אך בהיות הדבר הזה מן הנמנע, אין לי אלא להגיד גם אני כמוך במשפט חותך, כי בתור מתרגם הספר קראתי בו די והותר ולא מצאתי בו כלל את הבריות המשונות, אף לא את העולם הזר והרחוק הבלתי מובן לאיש פשוט מישראל. בספר “המוכיח” הזה אינני רואה (וחושב הנני, כי גם כל קורא פשוט מישראל יראה כמוני) רק חיי משפחה, חיי בית מעולם המציאות ככל חיי בני האדם, ומלחמת תמיד בין אהבת המותרות וההסתפקות, בין הרדיפה אחרי חיי הגדולה והתפארת וההתדמות לגדולים וחיי כרכים גדולים, ובין השמחה בחיי השלווה והתמימות, חיי ערי השדה. בדבר הזה, אך בדבר הזה, גדול כוח הספר ומחברו, היודע לחדור בכל פינות חיי המשפחה ולציירן ציור נפלא ולהראות בכל צעד את התוצאות המגוחכות של אהבת ההתגדלות. האמנם אלה המה הדברים הנפלאים והעולם הזר הבלתי מובן למוח האיש הפשוט הישראלי, אשר אולי נכווה גם הוא בכמו אלה? כי אמנם הידעת ספורות לגברים שבנו, אשר מלחמת תמיד להם עם אהבת המותרות, אשר דבקה בנשיהם ובבנותיהם, ואשר ככהן הזה המה רואים בכל עת מראש את תוצאות השאיפות האלה, ויש אשר גם יתנגדו להן, אך “מפני דרכי שלום” או מפני רפיון רוחם הנה מסתפקים עפ"י רוב כמוהו רק בידיעתם או בדבריהם?

אמנם נקל להוציא מספר שלם מעשים אחדים ולהרימם על נס לאמור: ראו מה הביא לנו זה? אך בכל אופן הלא תודה, כי בדבר כזה עלינו לסקור את הספר בכללו ולא בפרטים אחדים שבו. והספר בכללו רחוק הוא מאוד ממשפטך אשר שפטת אותו.

וגם הפרטים אשר נשאת על נס אינם נוראים כל כך. הנה הבאת לראיה על זרות אישי הספר את משאת נפש המוכיח ותאמר: “הלא כמשוגע יהיה בעיני איש ישראל המוכיח הזה, המקדיש ימיו בכוחותיו לדרוש בשבח מצווה ראשונה שבתורה, ונלחם בהתלהבות בעד ה”אידיאל" הגדול שלא יהיה כהן רשאי לישא אשה אלא פעם אחת בימי חייו!"

האמנם לא נוסינו אנחנו כלל לראות גם בנו אנשים, המקדישים כוחותיהם וימיהם לדרוש בשבח מצווה אחת ובכל זאת יילחמו בהתלהבות בעד הגבלה אשר יגביל הדין? והאמנם יש עם עשיר ממנו בחילוקים ובדקדוקים במצוותיו?

ומה אוון ראית בחסידות המוכיח, אשר בעט בעצת נבלה, אשר יעץ בן האצילים ההולך בשרירות לבו? (כי אמנם הערתך, אשר הערת למען תבל את הדברים, כי “ניכר מתוך דבריו שהוא מחזיק טובה לעצמו על נהגו הפעם בפרישות יתירה”, איננה צודקת ואין רושם בדבריו על החזקת הטובה הזאת. ובסיפור כולו הן נראה את המוכיח מתקומם לכל עוול ועוון קל אשר יראה בביתו, אף כי לא תמיד הוא מצליח בהתקוממותו).

אם היה לך לטעון במעשה הזה, היה לך לטעון על חסידותה של אשת המוכיח, אשר הצגת (כתקבולת) למולה את “הרבנית הישראלית”. אבל אותה הן לא הציג המחבר בתור אשת מוכיח (“רבנית” כדבריך), כי אם בתור אשה פשוטה, אשר אין לה בעולמו של אישה ולא כלום, וכל מעשיה נחתכים אך על פי המטרה האחת אשר לנגד עיניה: לרומם את כבוד ביתה כבית הגדולים אשר בארץ: והעיקר: להשיא בתה לבן גדולים, המתרפק עליה לפי ראות עיניה. ובזאת היא שופכת את ממשלתה גם על אישה ומכניעתו רבות לחפצה.

”ספרי מוסר לעם אין אנו צריכים לשאול מאחרים" – המשפט הזה אמת הוא, כי ספרי המוסר אשר לנו דיים אולי להשאיל גם לאחרים, אבל בסיפורי מוסר אין הדבר כן, ואם תראה לי באצבע על ספר אחד בכל ספרותנו היפה החדשה, השווה לו אף בחלק חומרו אשר “כל בני האדם, וגם אנו בכלל, נוכל להיות שותפים בו”, – אצדיק עלי את הדין.

גם אני לא אשלה את נפשי לאמור, כי הסיפור הזה סיפור ישראלי הוא, סיפור המציג לנו תמונת חיי ישראל, אבל הנני אומר, כי נמצא בו חלק גדול מאד אשר נוכל גם אנו להשתתף בו. ואם אין בנו אנשים מוזרים כברוכיאל (אשר גם לקוראים האנגלים הציגו מחברו בתור איש אשר הליכותיו זרות), או פריצים כתרניאל, הנה תמונת כל בית המוכיח לא זרות הן לנו כלל, ואין בהם כל דבר המוגבל במסגרת צרה של רוח לאומית ודתית מיוחדת.

המלים “המוכיח מוקפילד” שעל השער היו מנוקדות בכתב יד, אך מלבד זה הנה בא בתוך הספר השם “וקפילד” מבלי מ"מ השימוש בראשו פעמים רבות, עד כי אין לחשוש פן יבוא הקורא לחשוב חלילה כי היה שמו “מוקפילד”.

 

79. אל שניאור־זלמן שכטר94    🔗

ירושלים עה“ק יום ג' ניסן תרנ”ז

לכבוד החכם הנכבד חוקר וחובש גנזי קדמוניות האדון ז. שעכטער הי"ו

התזכור עוד יום עמוד רגליך על הר הזיתים ומרוּם מגדלו ראית את כל הארץ לפניך? התזכור יום שבתך בבית התפילה הצר אשר לאחינו התימנים והמה יושבים על הארץ עטופים במעטפותיהם מסביב לקירות הבית ועורכים תפילתם בדממה ובלחש אחרי החזן הקורא לפניהם? ידעתי, כי הזכרונות האלה יעלו עוד על לבך בין מאות זכרונות המסע, אשר ישובו יעברו לנגד עיניך בשבתך עתה במנוחה ובנעימה בין בני משפחתך אהוביך, ויחד את הזכרונות האלה תשוב תזכרני גם אני, ככל אשר נזכרך כולנו עוד ימים רבים, ובבוא מכתבי אליך לא אהיה זר ומוזר בעיניך. היצאתי כבר ידי חובת הקדמה וידי חובת מליצות? עתה אחל בדבר עניין:

בימים האלה דרשתי לראות עניין דף הקלף העתיק שבין כתבי־יד בית הספרים אשר לנו, שבאו בו תרגום פסוקים אחדים וביאור בערבית, ואחרי השוותי אותו לתרגומי רבי סעדיה גאון שבידי התימנים, ואחרי שימי לב אל תוכנו, ראה זה מצאתי:

בדף הזה תרגום הפסוקים אשר בפרשת קדושים על שפחה נחרפת לאיש, ועל אזהרת שלוש שני ערלה בעצים. והתרגום מתאים כולו מלה במלה לתרגום הרס“ג, ולא זו בלבד, אלא כי הביאור הוא ביאור לדברי התרגום לענייני ההלכה ולענייני השפה, באופן כי אין כל ספק, כי הוא שארית פליטה מהביאור הגדול של הרס”ג. גם מצאנו, כי בדבר שפחה נחרפת הוא פוסק כר' ישמעאל ולא כר"ע, האומר, כי בחציה שפחה וחציה בת חורין הכתוב מדבר, וגם זאת כי מבאר בפירוש את המלים נחרפת לאיש לאמור כי היא ארוסה למי שיהיה ולא רק לעבד עברי.

אם כבודו חפץ אעתיק לו את דברי הדף הזה ואתרגמהו עברית.

וכן הנני מוכן לתרגם לכבודו את השטר הערבי, אשר השיג העתקתו במצרים מבית קטאוי, ככל אשר דרש ממני לפני נסעו. – – –

 

80. אל אשר גינצברג    🔗

ירושלים י“א ניסן תרנ”ז

אדוני הנכבד,

הנני שולח לך רצוף בזה מאמרים אחדים ל“השילוח”, אם ימצאו חן בעיניך.

ועתה הנה הכרך הראשון מ“השילוח” כבר נשלם, ומאמרי “גנזי תימן” עודנו גנוז למרות הבטחתך במכתבך האחרון. השכוח שכחתו? או לא נמצא לו מקום עוד? או אולי לא ישר סוף סוף בעיניך להדפיסו? אם הדבר כן הוא, השיבהו נא אלי בבואך מכתבי זה ואל נא ילך לאיבוד, כי הרבה יגעתי בו.

בקיץ הזה הנני חושב, כי אמצא לי עת לכתוב גם בעד “השילוח” כאשר הבטחתיך.

בימים האלה קראתי ספר בדבר "חיי היהודים בימי הביניים (Jewish Life in the Middle Ages) מאת ישראל אברהם’ס95, נדפס בפילדלפיה בשנה החולפת, והספר מלא עניין וחומרו נלקט ומסודר בטוב טעם. ואלה הם ראשי פרקיו בקצרה:

מרכז החיים החברתיים. החיים בבית הכנסת. סידור ענייני העדה. חוקות הגטו. המוסר החברתי. עסק העבדות. ייחוד האישות וחיי הבית. אהבה ושדכנות. מנהגי חתונות. מיני העבודות והעסקים. היהודים והחזיון. שחוק־פורים והחזיונות העברים. הבגדים לפי החוק והמנהג. הסימן בבגדי היהודים. צדקות הכלל והפרט. ביקור חולים ופדיון שבויים. בתי הלימוד בימי הביניים. תכלית החינוך. שעשועי ימי הביניים בבית ובחוץ. שאך וקלפים. קירוב בין יהודים ונוצרים. ידידות ספרותית.

הייטב לפני “אחיאסף” לתרגמו? הספר יחזיק כעשרה באגען96, ואם חפצת בפרטי תוכן העניינים, או אם חפץ אתה לראות את הספר בעצמו לפני החליטך דבר, אוכל לשלחו אליך.

בכלל הנני רואה, כי הספר הזה ימלא את החסר בספרו של גידעמאנן (השילוח 184)97.

ובאחרית דברי לא אוכל להתאפק מהציע לפניך עוד דבר: קרוא קראתי את ספרו של Daudet98 הוא הספר Port Tarascon, ואחרי אשר קראתי את סיפוריו של “דודנו” ר' מענדעלי מוכר ספרים, הנני חושב כי אין טוב לו מהספר הזה לקחתו ליסוד בדבר סיפור על האמיגרציון היהודית, כי סגנונו כסגנונו ותוכנו כתוכן סיפוריו ממש. אם טוב הדבר בעיניך, הציע לפניו את הדבר הזה אולי בעד השלוח.

לדבריך אחכה

מוקירך ומכבדך

81. אל אשר גינצברג


לכבוד החכם הנכבד והמצוין מר אשר גינצבורג הי"ו

עורך השילוח – – – שלום וברכה!

הנני שולח לך רצוף פה מאמר על מצב אחת מ“קהילות יעקב”, אשר הנני מקווה, כי יכשר בעיניך בעד השילוח99. ועתה, אחרי אשר האדון גרזובסקי100 יצא מיפו להשתקע במקוה־ישראל, יוכל להיות כי חסר לך סוכן בא“י, וע”כ אם חפץ תחפוץ, אוכל לקבל עלי את העבודה הזאת שלא ע"מ לקבל פרס. וסוכובולסקי גיסי101 שביפו יוכל להיות לי גם מצדו לעזור בדבר הזה. – – –

ידידך מכבדך

דוד ילין

* אגב אמרתי להעירך כי יותר נכון עפ“י הדקדוק לכתוב את מילת “השלח” בוי”ו, אף אם היא נמצאת אולי במקרא בחסרון הוי"ו, ואחרי אשר גם במקום שצריך לכתוב חסר יש שכותבים מלא, המלה שצריכה להיות מלאה על אחת כמה וכמה.

 

82. אל א. בן־אביגדור102    🔗

ירושלם כ“ה אייר תרנ”ז

אדוני בן־אביגדור,

מתי קץ הפלאות? מתי נגמור עסקינו? מתי יגיעני מכתבך סוף סוף? מתי יהיה זמן “אחרי הפסח” שהבטחתני?

מחכה הנני לדבריך בדבר משלוח שארית תולדות הרמב"ם103 ובדבר גמר ספר “איבנהו”104 ובדבר “המקרא”105,

מחכה הנני לספרי “מקרא לפי הטף”106 המונח אצלך כאבן שאין לה הופכים,

מחכה הנני למאה נוסחות מספר “המוכיח”107 אשר עוד טרם הגיעוני.

מחכה הנני… ולמה לא יחכה היהודי בימי חלדו?

אשרי המחכה – – – לביאת הגואל.

ואוי לו למחכה בעניני עסק ספרות

ידידך מכבדך

 

83. אל יחזקאל סוכובולסקי    🔗

ירושלים ת“ו, ר”ח סיוון תרנ"ז

– – – מגינצבורג108 קיבלתי מענה על מה ששלחתי אליו לאמר “מאמרך “גנזי תימן” יבוא בחוברת ח‘, וגם מאמרך על דבר “השירה בתור מקור לקורות הימים”109 יבוא בהשילוח. דבר המלים כעכע, מחט, וכו’, עודנו מוטל בספק. ותשובתך בדבר וקפילד לא תבוא110, כי פקטים חדשים אין בה, רק פלפול בדבר התלוי בטעם, ואם אקבל תשובות כאלה, ימלא השילוח אותן”.

ואנוכי לא קצפתי ולא רגזתי, ובקצרה עניתיהו, כי בדבר התשובה “אם גזרה היא אקבל”.

מ“תושיה”111 לא הגיעני כל מכתב זה ימים רבים, ואינני יודע מה תהיה אחרית תולדות הרמב"ם, ואיבנהו?112

בלשכתנו נגמרו עתה כל הסכסוכים אחרי ויכוחים רבים ודברים רבים, וכולנו עתה בשלום אמיתי. רק בדבר הספרדים עוד טרם ידענו מה תהי אחרית יחוסם אלינו. אך גם לזאת יבוא קץ עוד מעט. –

84. אל אשר גינצברג

ירושלים ע“ט סיון תרנ”ז

אדוני הנכבד,

מכתבך הגלוי מיום 7 מאי קיבלתי. בדבר תשובתי על ב…“המוכיח”113 אם גזירה היא אקבל; ובדבר “כעכע”, אם לא תהיה תפילתי שווא, אתפלל כי סוף סוף יהי חנו עליך ופינית לו מקום ב“שילוחך”. – – – בדבר ספרו של אברהם’ס114, אם לא ייתכן לאחיאסף115 לתרגמו עתה, כאשר כתבת, אולי ייתכן לתרגמו לאחר זמן, או להחל עתה בתרגומו באופן שיהיה נגמר לאחר זמן? אם תרצו בזאת הודיעני.

ובדבר כתיבת תמציתו, הנה באשר ביקשת, כי אגביל לך בדיוק את הזמן אשר אוכל לשלחו אליך כולו, ובדעתי כי מאמר כזה איננו מהדברים אשר יעבור זמן, הנני חושב להאריך את המועד לארבעה חודשים, לאמור עד סוף אלול, למען לא תפריעני עבודתי בו מיתר העבודות התדירות אשר עלי. אמנם יכול להיות, כי אגמרהו קודם לכן, או כי אשלח לך חלק ממנו הרבה קודם לכן, אך אינני חפץ להתחייב בדבר ספק. בכל אופן לו חפצתם לתרגם את הספר כולו (ולדעתי הוא ראוי להתרגם בהיותו ספר לימוד מועיל ומשעשע), היתה גם העבודה הזאת יותר קלה עלי. ובדבר תשלום התרגום הייתי מחכה עד הדפיסכם אותו. לתשובתך הנני מחכה,

מכבדך ומוקירך

 

85. אל אשר גינצברג    🔗

ירושלם י“ג תמוז תרנ”ז

לכבוד החכם הנכבד מר א. גינצבורג הי"ו, שלום וברכה.

אדוני הנכבד,

את מכתבך מיום י"ח סיון קיבלתי זה ימים אחדים, יחד את שטר המחאה על הסך חמישה ושבעים פראנק שהגיעו לי. בדבר תרגום ספרו של אברהם’ס עשיתי כדבריך ואכתוב היום לחבריך מנהיגי “אחיאסף” בווארשה לשאול את פיהם בדבר הזה, אף רשימה מפורטה מתוכן ענייני הספר צירפתי אל מכתבי. ובאשר ראיתי כי יעצתני, שאפנה אנכי אליהם ולא אתה, לא הזכרתי במכתבי, כי כבר באתי בדברים אתך על אודותיו, אך מקוה הנני, כי תשתדל מצדך לגמור הדבר בבואו לידך.

במכתבך האחרון לא הודעתני כלל אם חפצת בתמצית הספר בעד “השילוח”116 למועד שקצבתי אם לא. אך עתה הנני חושב, כי אם ייגמר בינינו דבר התרגום, אז תקל עלי העבודה בדבר חיבור תמציתו, ואם אַין הודיעני בכל זאת אם יהיה לך חפץ בו לכשאגמרהו בזמן מאוחר מעט.

לתשובתך יחכה מכבדך ומוקירך

 

86. (אל הוצאת “התחיה”)117    🔗

ירושלים י“ג תמוז תרנ”ז

אדוני הנכבדים,

מכתבכם מיום 22/5 קיבלתי, ואשמח לראות, כי קמו עוד גואלים למיטב פרי הרוח בישראל ובעמים – בעד עמנו, אשר עוד רבה העבודה מאד למלא צורכי ספרותנו החסרים. לכו בכוחכם ועשו חייל, ומכם ומכל יתר העובדים בחריצות בכרם ישראל תיבנה ספרותנו.

בדבר תרגום ספרו של הס118 הנני חושב, כי בהיווסד עסקכם לא יהיה מעצור ממני לעשותו. אך לפ“ד119 יהיה דרוש להעיר עליו הרבה. אחרי אשר מיום צאתו לאור ועד היום השתנו כל כך פני דברים רבים, אשר הוא מדבר בו על אודותם, ועניינים רבים התחדשו בא”י בעצמה, וביחס הגויים אלינו, וגם במחשבות רבים מאחינו בחו"ל ובהשקפותיהם.

משוררים טובים, שיוכלו לתרגם מצרפתית ומאנגלית דברים של שירה (כמו ששאלתם), אין אתנו בא"י. לתרגם דברי פרוזה מהלשונות האלה, וביחוד מצרפתית, אוכל אנכי וגם גיסי ה' יוסף מיוחס.

חותני מתרגם את הספר “כתבי בית יהודי”120 בעד לשכת “בני ברית” בירושלים, כי היא אומרת להדפיסו פה, אך דבר מכירת הספרים בחו“ל תימסר למי שירצה לקבל עליו העסק הזה. ההיה בדעתכם אתם לקבל עליכם הדפסתו? אם יש אתכם דברים ברורים, הודיעוני ודיברתי את חברי בני הלשכה ע”ז כי לע"ע עוד טרם החלה ההדפסה.

באספה שתהיה בבאזל121 (תחת: מינכן) לדאבון לבנו אי אפשר לבני ארצנו לקחת חלק בדרך רשמי ובפירסום מפני הטעם הפשוט, כי “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים”… אכן אמרו גם אנשים מירושלים לנסוע שמה, אך סוף סוף עיינו ויראו כי בנסיעתם המה, יוכלו להזיק לעניין יותר מאשר יועילו לו. דבר האסיפה נודע לפחת עירנו ורבי ממשלתנו, והמה בקצף גדול כמובן, ואם ישמעו, כי גם בני ירושלים לוקחים חבל בה, ומצאנו עוון.

שאו שלומנו וברכתנו לכל חובבי ארצנו הדואגים לטובת עמנו.

מכבדכם ומוקירכם

 

87. אל ש. ז. שכטר122    🔗

ירושלים ת“ו כ”ה אב תרנ"ז

לאוצר התעודה, וחותם התורה החמודה, בוחן ובודק גנזי נסתרות, החכם החוקר רבי שניאור זלמן שעכטער הי"ו.

ידידי הנכבד!

אם אמרתי אענך עתה על מכתבך מיום 3/5, הנה כבר עבר עידן ועידנים למיום הגיעו אלי, ע"כ אעזבה זאת לאחרונה.

שמחתי לקרוא כפעם בפעם ב“ספר הזכרון”123 ע"ד ערך המציאות היקרות אשר רכשת במסעך, יעזרך ה' להפיץ מעינותיהן חוצה לתועלת ספרותנו ותולדותינו.

זה ימים אחדים שבתי ממסעי במושבות אחינו ביהודה ובגליל. בזכרון יעקב ביקרתי את אחיך הי"ו ואת ביתו, והנה הנם כולם בריאים ושלמים. בנו הראני את Studies in Judaism הנדפס בלונדון. האם כבר נדפס הספר הזה פעמיים?

לבית הספרים שלנו הגיעו נדבות אחדות מלונדון, אך האדון קלוד מונטיפיורי124 עוד טרם נענה לבקשתנו. מקווים הננו, כי כאשר החילות להמליץ טובות על הבית הזה כן תוסיף גם לימים הבאים וסוף סוף תימלא משאת נפשנו לכונן בית למפעלנו זה.

את האדר"נ125, אשר הואלת לשלוח גם לי, קיבלתי והנני מביע לך תודתי עליו מקרב לבי. גם את יתר הספרים היקרים, אשר שלחת לבית הספרים, השגנו במועדם ותודתנו נתונה לך עליהם. ויהי רצון שתוסיף עוד להעשיר את דברי תורתנו בתוצאות חדשות, ולגמור בקרוב את המדרש הגדול.

אם יידרש לך לתרגם דברים מערבית, תוכל לפנות אלי וכל אשר תשלח אלי שוב ישוב אליך בשלמות.

הנמצאו בקונטרסיך איזה עלים מפירוש הרס"ג126 על התורה? אנכי הן כתבתי לך, כי אצלנו נמצא דף אחד ממנו127.

איפה נוכל להשיג את שירי הרשב“ג שהו”ל הרי“ל דוקס128? כי ראיתי בידי שלמה ווערטהיימער מודענו שבעה דפים מכת”י עתיק מאוד מלא שירים, ותיכף הכרתי בהם, כי הם שירי הרשב“ג, כי הוא מזכיר בהם את שם ר' יקותיאל, והעיר סרקוסטה. אנכי ביקשתי ממנו, כי יניחם אצלי למצער ליום אחד, אבל הן היכרת אותו גם בימים האחדים אשר ישבת בתוכנו. ובכן לא אבה להניחם אף לרגע, אם לא נשלם לו בעדם שני נאפוליון למפרע. ומובן כי באופן כזה לא יכולנו לקנות כ”ז129 שלא נדע אם לא נמצאו כבר השירים האלה במקומות אחרים. אח“כ הגיד לי, כי שלחם לאירופה, ובכ”ז היה טוב מאוד לו נמצאו בידינו שירי הרשב"ג שכבר נדפסו, כי אינני מאמין עוד לדבריו אשר אמר כי שלחם לאירופה.

שלום לך ולכל אשר לך בשמי ובשם כל “החבריא קדישא”.

ידידך מכבדך כערכך הרם

 

88. אל אשר גינצברג    🔗

ירושלם יום כ“ז כסלו תרנ”ח

אדוני הנכבד,

את מכתבך הגלוי מיום 5.7 קיבלתי היום ובכל לבי שמחתי לקראת בשורתך ע“ד שוב “השילוח” לצאת. והאמינה לי, כי יותר משמחתי הפרטית בתור סופר עוזר בו (אם מה מעטה עבודתי זאת), גדלה שמחתי בתור קורא מכיר את ערכו הספרותי של הירחון הזה אשר רב בו חלק ה”בר", ואשר מיום חדלו לצאת הרגשתי חסרונו בשעות הקריאה המעטות הנשארות לי מזמני.

את דבר חיבור תמצית ספר “חיי היהודים בימי הביניים” הנני מקבל עלי130, אך בהיותי עסוק עתה עוד בחיבור דברי מסעי במושבות ל“המליץ”, תקבל את החלק הראשון ממאמרי זה (שהנני אומר לחלקו לארבעה חלקים) לחוברת אשר תצא בחודש מרץ, ואח"כ תקבל המשכו מדי חודש בחודשו עד תומו. יוכל להיות, כי אקדים עוד במשלוחו, אך אינני חפץ להבטיח זאת כדבר ברור.

חותני131 החל זה כמה לכתוב על דבר “היהודי” בסיפורי סכר־מזח132, ועתה בהחל “השילוח” לצאת שנית, הנני חושב כי יגמרהו עוד מעט.

ובזה הנני מברכך לראות ברכה במעשה ידיך זה, והיה “השילוח” כמוצא־מים אשר לא יכזבו מימיו ולא יפסקו, וכימי “השלוח” האמתי בעירנו יהיו מימיו.

מכבדך

 

89. אל אשר גינצברג    🔗

ירושלם ט“ז שבט תרנ”ח


אדוני הנכבד “אחד העם”

שלום וברכה!

– – – יש בידנו “פנקס” כתב־יד מקהילת ביחאוו ישן מלפני מאה ועשרים שנה בערך, ושמה דברים מעניינים לתולדות עמנו ברוסיה. התצלח לך תמצית מהדברים המעניינים שבו למען “השלוח”?

והנני מכבדך כערכך הרם

 

90. אל ליאון רבינוביץ    🔗

ט' אדר תרנ"ח

לכבוד החכם הנכבד מר ל. רבינוביץ הי"ו עורך “המליץ” ומוציאו

שלום וברכה מעל הררי ציון.

ידידי הנכבד,

טרדותי הרבות ופיזור הנפש, אשר היו לי בימים האחרונים, מנעוני עד כה מפנות אליך, ביחוד לענותך על דבריך, ולהוסיף עוד דברים אחדים אשר לי אליך. ועתה הנה הגיע היום.

את חשבוני השלם, אשר דרשת, הנני שולח לך רצוף פה.

על דבר מסעי במושבות הנה אחרי כל הרשמים הרשומים בפרטות בפנקסי – ועל לוח זכרוני, עוד לא באתי לידי כך להעלותם על ספר לדפוס. מטבעי אינני סופר מהיר ואינני יכול לכתוב הרבה בפעם אחת, והנה בתוך ימי כתבי ושלחי אליך את ראשית המסע מלאו ידי עבודה בדבר גמר “תולדות הרמב”ם" ל“תושיה”133 – ואפסיק. ועתה הנה קרבו ימי ניסן שבהם אהיה חפשי לנפשי, בחוֹדש הזה הנני מקווה לכתוב הרבה בדברי מסעי. המקומות אשר תרתי הם: יפו, מקוה ישראל, השפלה, פתח תקוה, יהוד, ראשון לציון, רחובות, עקרון, גדרה, באר טוביה, חודירה, זכרון יעקב וסעיפיה, תנתורה, עמק יזרעאל, תבור, נצרת, טבריה, ראש פינה, יסוד המעלה, מטולה, באניאס, “דן”, צפת, הגליל, עכו, חיפה, יפו, ארטוף. ולפי דעתי יעניינו וישעשעו הדברים את אחינו, החפצים לדעת דבר על אודות ארצנו. תמונות פוטוגרפיות אוכל למצוא ג"כ רבות למסעי זה. אך חפצתי לדעת אם לא יהיה דבר גדלו לעיכוב בהדפסתו. אמנם בדברי מסעי מיפו והלאה לא אוסיף עוד להאריך כאשר מירושלם ועד יפו, אך בכל זאת אי אפשר שלא תגדל כמות הספר134. – – –

ומה בדבר “מכתבי”? בימים האחרונים אינני רואה מהם רק קטעים, ואינני רואה כל סיבה לזאת. ממכתב א' (שהוא ב' בהמליץ) הדפסת רק השליש, מכתב ב' לא הדפסת כלל, ממכתב ג' בא רק חצי. הככה אתה עושה לסופריך? בהשמטת כל דברי על אודות מצב העדה האשכנזית ובחירות ועדה העתידה להתכונן יכול עוד אולי להיות טעם פוליטי, ואף מצדי כתבתי דברי מבלי כל נטיה לאיזה צד שיהיה, אבל מה עוול מצאת בדבר תולדות ליוונטין?135 בדבר תכנית ביה"ח136־האשכנזי? וכו' וכו'. החצי השני ממכתבי על אודות הרב מבריסק וכל פעלתו ורשמו בירושלים עלתה לי כתיבתו ומשלוחו בעמל רב ביום השלג, וסוף סוף לא נדפס כלל137. אם ככה תעשה לי, הן לא אדע מה לכתוב וממה לחדול. אם יש לך דבר כנגד דברי, הודיעני מבלי כל פקפוק וידעתי את אשר לפני. ומה בדבר “מוסדות ירושלם”, שלא באה אחריתו ונשאר באמצע? לו למצער לא החילות להדפיס כלל ראשית דברי על אודות יפו ותגמור במוסדות ירושלם החשיתי, אבל מה יאמרו הקוראים בראותם הפסק פתאומי באמצע הדברים?

באחרית דברי אמרתי להעירך שנית ע“ד אדרסתי. דע לך ידיד כי הפוסטה הבאה ע”י האניה הרוסית לא תובא עד ירושלם כ“א עד יפו, וכל המכתבים והעיתונים, הבאים בעד היהודים בירושלם, יימסרו ביפו לידי אחד מאחינו אשר ישלחם לאחיו, פה, ע”י הזדמנות, ובהיות אחיו אוהב ככל אחינו לקרוא עיתונים חינם ולו חנות אשר ירבו בה הבאים, תוכל להבין עד כמה יישארו למנויים. גם המכתבים יאחרו בואם בבואם באניה הרוסית, ולכן ישתדלו כל אחינו, כי יגיעום מכתביהם ועיתוניהם ע“י האניה האוסטרית, על דרך ברינדיזי, ולהגיע לתכלית זו אין עצה אחרת כ”א לכתוב על האדרס מלת “איטליה” ברוסית תחת המלה “פלסטינה”.

 

91. אל עורך “המליץ”    🔗

אדוני הנכבד!

זה שבועות וירחים הנני רואה, כי אין פני “המליץ” אלי כתמול שלשום, “מכתבי” אשר במשך שנתים נדפסו כסדרם מבלי כל מעצור ומבלי כל ניתוחים, הולכים בימים האחרונים כמי המבול הלוך וחסור, אלה אינם נדפסים כלל, אלה נדפסים מקוטעים, ואלה נדפסים לפעמים אחרי עבור זמן של “יאוש בעלים”. ואנכי משתאה על החזון מבלי דעת סיבת דבר. האבדו דברי את חנם בעיני המליץ או בעיני קוראיו? או אולי אין השקפותי על ענייני עירנו – לרוחם? או היתה בי יד נסתרה מצד אלה, אשר לא חפצתי לכסות על מעשיהם במשאון, מפני פחד הדר גאונם אשר נמצאו אנשים המשתדלים להגדילו בעיני המאמינים לכל דבר מבלי להתחקות על שרשו ותכונתו? –

בכל אופן, חפוץ חפצתי לדעת פשר דבר. ואמנם הגע בעצמך, הנה זה יותר משלושה חדשים אשר הייתי הולך וכותב לך מכתבים וגוזל מעתותי אשר הן באמת ספורות אתי, ומדיר שינה מעיני לפעמים עד שלוש אחרי חצות הלילה, וסוף סוף, אל אלהים הוא יודע תחת איזו שואה המה מתגלגלים עתה. התתכן דרך אשר כזאת? ואנכי בקש בקשתיך זה פעמים אחדות, כי תודיעני דבר ברור, וכל מענה אין, ועוד שבועות אחדים עוברים, והנה עוד חצי מכתב נדפס מ“ימי השלג החולף” – כתום קיץ, והנני שב וחושב: מי יודע אולי אך מקרה הוא, והנני שב וכותב בעצלתים ובשפלות ידים כמשפט האיש אשר איננו יודע סוף סוף למי הוא עמל לאור או לחוֹשך, לדפוס או – לסל.

ובעודני יושב על מדוכה ומבוכה זו והנה מכתב מה־Redaction du Hameliz ככתוב הדר על המעטפה. הפעם, אמרתי, אדע אחרית דבר אם לכתוב ואם לחדול. אך מה השתוממתי לראות, כי המכתב נכתב אלי “בשם המו”ל" בלי כל שם מפורש, לבקשני על דבר סיפור מסעי “מדן ועד באר שבע”138, ועל כל שאלותי בדבר “מכתבי” אין אף רמז היותר קל, כאילו הייתי בעניין זה כדבר שלא בא לעולם כלל. האמנם זאת המצאה חדשה לשלוח אלי דברים ע"י אחרים למען התמלט מתת לי תשובה ישרה על שאלותי, או אולי גם הפעם אך יד המקרה בדבר הזה? בכל אופן אין המקרה הזה עשוי לאמץ את ידי לשוב ולכתוב כל עוד לא ראיתי את גורל נידחי הראשונים. ועל כן החלטתי הפעם לבלתי הוסיף להלאותך במכתבי כל עוד לא ראיתי כי החילות למצער להדפיס את מכתבי מאחרי הפסח והלאה (ראשיתם הוא המכתב על אודות: “עולי הרגלים”). ואותך אבקש, כי בהגיע אליך מכתבי זה תאציל גם לי פעם עת מצערה כנגד כל עתותי שאיבדתי במכתבי האחרונים ותגד לי את כל רוחך אם תאבה, ואם אין, תודיעני למצער את אשר עלי לעשות לימים הבאים לבלתי אוסיף עוד לגשש בחושך.

בדבר סיפור מסעי, הנה עוד ימים מעטים יחלו ימי חופשתי בבית הספר והפניתי כל לבי לעבודה הזאת, והנני מקווה, כי בעוד ירח או ירח וחצי אגמרהו כולו ושלחתיו אליך בהגמרו, או פרקים פרקים. וגם את הציורים הנוגעים לו אשלח לך כאשר כתבתי לך זה מאז.

בדבר ההקדמה אשר הבדלת ותדפיסנה לבדה – צדקת.

והציורים אשר ביקשוני ג“כ “בשם המו”ל”, אינני יודע אם הכוונה לציורים הנוגעים לסיפור מסעי, או לציורים סתם. איך שיהיה, אנכי אשלח לך, ועד כמה שתרצה להדפיס בספור המסע תדפיס, ואת אשר תרצה להדפיס לבד תדפיס לבד. והציורים יהיו מאלה אשר עוד טרם באו בספרים או בעיתונים עברים, כאשר שאלת. – – –.

בדבר איסור הכניסה שהתחזק ובדבר יתר זכויות אחינו הנרמסות ברגלים הנה נוסדו שני ועדים ביפו ובירושלם מטובי אחינו לעסוק בדבר זה וגם כסף נאסף מנדבות אנשים פרטים מאחינו ואולי תעלה בידנו להקל מעט את רוע הגזרות. דבר יסוד הוועדים האלה צריך להשאר כמוס מבלי פרסום כלל.

באחד מכתבי אליך הנספחים אל מכתבי הכוללים הבטחתיך להבינך בינה על אודות “הצופה” ועניין מכתבו. העלי להגיד לך, כי יודעים כולנו פה את האיש גם בהתחפשו במסוה תחת איזה שם שיבחר לו?139 האיש הזה בעצמו כתב בימי החורף החולף מעין מכתב כזה בהצבי חתום בשמו מפורש בשבוע ההוא עצמו ששלחה מנהלת בית הספר140 נפוליונים אחדים לוועד כולל הספרדים, אשר שם הוא לוקח חלק קבוע מכל ההכנסות. קרא את המכתב ההוא ותמצא את המעשה כלו מפורש בו בייפוי דברים. וכשם שהננו יודעים פה את סיבת כתיבת המאמר ההוא כן הננו יודעים גם את סיבת משלוח תמיכת המנהלת לוועד כולל הספרדים. אך כל אלה אינם נוגעים לעיקר הדבר. לו היו שערי המליץ פתוחים לפני עתה כמלפנים כי אז יצאתי לשאלו שאלות אשר הנני יודע כי אין תשובה עליהן. הייתי שואלו למשל:

א) למה זה אנו רואים דווקא את בנות נכבדי העדה (בת ה' וואלירו, ראש ועד הספרדים; בת הגביר נבון, מחותנו של הראשל“צ; בת הר' פאניזיל בנו של הראשל”צ הקודם; בת ב' מנדלמן רוקח ביה“ח “משגב לדך”; בת ה' אלמולי פקיד בביה”ס לחברת כל ישראל חברים; בת הדר' גרינהוט מנהל בית היתומים האשכנזי, ועוד כאלה וכאלה) הולכות ללמוד בבתי הספר של האחיות הנזירות הקטוליות אחרי היותן כבר בביה"ס המפואר הזה, בה בשעה שאין אף אחד מבני נכבדי העדות הולך לבקר את בתי הספר הנכרים שבעירנו?

ב) הנשמע כי בבית ספר ישראלי תלמדנה שבע מורות נוצריות לימוד אחד בכיתה אחת, כל אחת שעה בשבוע, וכל זה למען לא תבוא מורה מלומדת מאנגליה, אשר המנהלת יראה פן יבולע לה בזאת?

ג) הנשמע כי בבית ספר של שבע כיתות לא ישתמשו בדיו רק שעה או שתים בשבוע? וכל יתר ימי השבוע אין קסת נמצאה בכל הכיתות פן תלכלכנה הנערות את הספסלים?

ד) הנשמע כי בבית ספר יסגרו בימי הקיץ החמים את כיורי המים על מסגר ולכל שלוש מאות הנערות יינתן זמן לשתות מכיור אחד במשך עשרים דקה פעמיים ביום, ודווקא בשעה שתבחר המנהלת?

ה) ואם בשתיה יש אולי עוד יכולת לבן האדם לשלוט ברוחו לבלי שתות בצמאו מה יאמר על,,, אשר גם בזה על הנערות לחכות עד היות רצון מלפני המנהלת להרשות להן ללכת פעם או פעמיים ביום?

ו) ומה בדבר לימוד שתי השפות האירופיות אנגלית וצרפתית לנערות קטנות, אשר בכל אופן אין צורך להן בשתיהן, וכל הלימוד הוא רק לצאת ידי חובה כנגד הנותנים שהם אנגלים, וכנגד המנהלת, שהיא מדברת צרפתית ולא אנגלית?

ישנן עוד ועוד שאלות כאלה וכאלה הדורשות בירור ותיקון, וכל משכילי ירושלם (אשר הואיל האדון ההוא לתתם לשימצה, ואשר סוף סוף אין אף לאחד מהם כל פניה פרטית בזה) דיברו כבר על לב המנהלת לעשות תיקונים בביה"ס למען מנוע את רגלי בנות נכבדינו מלכת אל בתי הספר של הנוצרים, ולמען יביא הבית באמת את התועלת המבוקשה, אך היא עושה את שלה ויודעת לשכור לה אנשים מאלה המוכנים תמיד לקום למליצים לאלה הנותנים על פיהם. אך סוף סוף הנה גם אחינו האנגלים באו עתה לכלל הוכחה, כי יש צורך לעשות שינויים רבים בבית הזה למען יהיה באמת לתפארת לירושלם, ואם קראת את גליוני “ספר הזכרון” הלונדוני141 האחרונים ראית בלי תפונה, כי הוקם עתה ועד מיוחד מצד חברת “אגודת אחים”142 להתבונן בדבר הזה. והפעם באתי רק להוכיח לך עד כמה גדולה נאמנות האיש הזה ועד כמה הוא תמים בדבריו. למכתבך ולהודעותיך הנני מחכה

מוקירך ומכבדך

 

92. אל ישראל אברהמס, לונדון143    🔗

ישראל אברהמס איש חמודות,

ידידי היקר!

חשוב נא את אשר תחשוב על אודותי, חשדני בכל אשר תרצה, ואנכי לא אוכל להזכיר שמך מבלי הוסיף אחריו את התואר “איש חמודות”, אשר נקבע בפי ובלבבי לשמך ולזכרך, ידידי – איש חמודות!

בכליון עיניים חיכינו למכתביך, משבוע לשבוע ציפינו לביאת הפוסטה. מכתבים באים, עיתונים באים, אותיות I.A. מתנוססות (כאשר יאמרו מליצינו) בכל גיליון מ“ספר הזכרון”144, ולמכתביך אין זכר. הרבה נפלאנו, הרבה השתוממנו, אך איש מאתנו לא יכול להעלות אף רגע על לבו, כי שכחתנו ולא תזכרנו עוד.

במצב כזה צר לנו בכפליים: כי את דבריך לא קראנו, וגם לכתוב אליך, בטרם קיבלנו ממך למצער המכתב הראשון, לא יכולנו.

אך עתה הנה נשבת ברוחך רוח מלא אהבה וידידות, וקיר הקרח שהבדיל בינינו שב וימס כרגע, ו“הנוצה תשוב לכתוב במרוצה” את כל הגיוני לבנו אשר ירחש לך. והיה נא בטוח, כי מעתה לא תמיד נחכה עד בוא מענה.

הנני כותב דברי בלשון רבים לא בסגנון pluralis maiestatis חלילה, כי אם פשוט בעדי ובעד כל ידידינו היקרים, כי ידעתי כי לבם כלבי ודעתם כדעתי בדבר הזה. כי סוף סוף קראנו כולנו את כל מכתביך, אשר הריצות אלינו בפעם, והטיבות מאוד אשר עשית לכתוב לאיש איש מאתנו על עניין אחר, כי ככה ידענו כולנו את הנוגע לעניינינו, ואתה לא נצרכת לכפול הדברים.

ובכן קבל נא תודתנו ראשונה על עמלך לטובת בית־ספרינו בפני מכיריך, וקווה נקווה כי עשה תעשה וגם יכול תוכל.

ובדבר הזכר, אשר אומר כבודו להקים ליהודה המכבי, הנה אחרי היות אגודתם “המכבית”145 ספרותית, אין נאה ואין יאה לה מלהקים שם וזכר לגיבורנו זה במרכז הספרותי אשר הננו אומרים להקים לישראל על אדמתו, לאמור: בבית־הספרים הכללי. ומי כמוך, הסוקר ובודק כל ספרות עמנו, יודע כמה הוא ממנהג ישראל להקים זכר למתים בנדבת ספרים לבתי מדרש להיותם לתועלת לציבור ולרוות נפש צמאה לענייני היהדות. דבר הקמת ה“שביל” בדירוה אמנם יפה ונחמד הוא, וישית גם פאר לעמנו בפני העמים, להראותם כי יודעים להוקיר את גיבורינו וגדולינו, אך אין לנו לשכוח, כי דבר של פומבי כזה, דבר אשר יעמוד על ראש דרכים, יצטרך לפירמן מהממשלה הטורקית, והממשלה הטורקית איננה עומדת בהסכם גמור עם “יהודה המכבי” וזכרונותיו בעת הזאת שהיא מביטה על כל התנועה הציונית בעין רעה. לא כן בית־הספרים, הוא נכנס בחוג פעולותינו מבית ואין לזרים חלק בו, וכל עין רעה לא תשלוט בו. אם תבוא לנו עזרה מספקת די לבנות בה את חדר הקריאה הגדול, נוכל לקרוא לו בשם “היכל המכבים” ולקבוע בו ארונות מיוחדים, אשר יאצרו את כל הספרים בכל הלשונות, המדברים על אודותיהם, ותמונות הנוגעות להם ולמקומות מערכות מלחמותיהם. ולוח אבן ייקבע בקיר לספר את אשר עשתה אגודת המכבים לזכר האיש, אשר היא נושאת שמו עליה. ושם הגיבור הלוחם לכבוד עמנו ייקרא מעתה על בית אשר תעודתו גם היא להרים כבוד עמנו בשלום.

ובדבר צנגויל146, החושב כי רק ל“ציונים” הזכות למצוא חפץ בענייני ארץ ישראל ובטובתה. אכן דבריו מפליאים, כי לפי דעתו לא היתה כל זכות לבני עמנו מיום גלותם ועד יום קום הרצל – למצוא חפץ בארץ קודשם. ורבי יהודה הלוי, אשר לא חלם להשיב בפעולותיו את המלוכה לישראל, הגם הוא לא היתה לו כל זכות לאהוב את ציון בכל חום לבו? איש איש יכול למצוא בארץ ישראל את החביב לו ולדעותיו. זה ימצא בה את הקדושה אשר קדשה על פי ה‘, וזה ימצא בה את זכרונות הקדומים אשר לבני עמו, לאבותיו עצמו ובשרו, וזה יחלום שובנו לכבודנו הראשון. אך איש לא יוכל לאמר לשני: כל זמן שלא תשאף לדבר שאני שואף אליו, אין לך כל זכות לדרוש לציון. אל נא תשים לבך לכל הדברים האלה, וכל אשר תוכל רכוש יותר נפשות ולבבות לאהבת ציון – עשה והצלח ויהי ה’ עמך. ואם תוכל לפעול עד כדי למהר שובך אתה בעצמך אלינו, הלא תרב שמחתנו שבעתיים.

בדבר בית הספר לבנות147 קראתי במכתבך למיוחס148 את כל אשר עשית כבר, ומאוד מאוד שמחנו לקרוא ולראות, כי סוף סוף יושמו סדרים בבית הזה. המנהלת אמנם ידעה כנראה את העתיד הצפוי לה ותמהר ותשתדל כי אחד לבלרינו פה יכתוב ב“המליץ” את המאמר, אשר הנני שולח אליך היום (המליץ גיליון 107 עמוד 3־4) ואף שנדפס ביום ט' סיון כתוב עליו זמן ט' אדר, להראות כי נכתב לפני הגיעך הנה ולבל יחשדו חלילה כי לך נוגעים הדברים. אך עתה רואים אנו, כי גם החץ הנורא הזה, אשר השליכה אל לב כולנו, לא הועיל לה כלל, והאמת תלך דרכה הלוך ונצוח.

כותב המאמר הוא ה' מיכלין149, סופר ועד הספרדים אשר בראשו עומד ה' בכר150. מכתב מעין זה כתב גם בחורף החולף ב“הצבי”, בשבוע שבו נדבה המנהלת פרטונה בכר151 פחמים לוועד הספרדים לחלקם לענייהם.

אנכי אמנם השבתי לעורך המליץ לברר לו כמה מן האמת יש בדבריו האלה. אך מפני כבוד הבית ביקשתיו לבלי פרסם הדברים, כי סוף סוף אין איש מאתנו חפץ בנזק הבית כאשר תחשוב המנהלת ועוזרה אשר שכרה לה.

אם תאמרו להפקיד את חותני ה' פינס למפקח על ביה"ס יהיה עליכם לחכות עד ראשית החורף, כי בעת ההיא הנני חושב ישוב כבר. עתה הוא קרוב אליכם יותר מאשר אלינו בהיותו ברוסיה.

את התמונה אשר שלחת קיבלתי. פני כולנו ניכרים בה היטב. רק אנכי עמדתי בשמש וע"כ שחרחרו פני מעט, אך בכללה היא טובה. ויפה ונפלא מאד הוא מראה עלי עץ הקאקטוס. ואם תשלח אחת לכל אחד מאתנו, תשמח לבנו והיתה לנו לזכר למסענו הנחמד. –

סולומיאק152 התפלא על אשר לא השיג גם הוא מכתב, בלי תפונה תכתוב גם אליו.

בלי תפונה קיבלת היום את דרושך הנדפס, אשר נשאת בבית־ספרינו. והאמינו לנו, כי לא עיכבנו משלוחו עד הגיענו מכתביך הנעימים, כי אם באשמת המדפיס התאחרה הדפסתו עד כה.

התוכל לשלוח לנו רשימה גדולה של ספרים באנגלית, הנוגעים לספרות ישראל וארצנו, למען נשלחה לשטרויס153, אשר הבטיח לקנות לנו הספרים שנדרוש ממנו.

ומה עם קבוצת ספרי הד"ר לעווי, אשר כתב לנו זה מכבר על אודותיה?

בכלל עני מאד בית־ספרינו בספרים אנגלים.

שלום לידידנו ורבנו אלופנו ומיודענו הד“ר שכטר הי”ו154.

אשתי ובני, הזוכרים זכרך עוד היטב, דורשים בשלומך, וגם כל בית אבי ואחי (אשר תודות לאל כבר שב לבריאותו כליל והוא שמח וטוב לב ואומר כבר לשוב לקונסטנטינופול בעוד שבועות אחדים) והגברת פינס, וגיסי סוכובולסקי וכל אלה אשר אושרו להכירך אותך ואת תכונתך הטובה והחמודה דורשים בשלומך.

ידידך מכבדך כערכך הרם

ב“השילוח” תחל עתה הדפסת קיצור ספרך הנכבד אשר כתבת155 ומזה תוכל ג"כ לראות כי מאז חצי שנה ועד היום כל הגיגי ורעיונותי בספרך, המזכירני תמיד גם זכרך.

 

93. אל הוצאת “אחיאסף”    🔗

סיון תרנ"ח

בעודני מחכה למענכם ולמשפטכם על אודות ספרי “המקרא”156 הנני שולח לכם היום ע"י הפוסטה עוד שני כתבי יד. האחד הוא מחזה “זרובבל” בתרגומו העברי אשר תרגמתיו זה כעשר שנים157, והשני הוא ספר לקוטי נבואות מספר ישעיהו מפרק מ' והלאה158.

הספר הראשון (אשר איננו תרגום מדויק מהמחזה הזרגוני של הסופר ליליינבלום כי אם מחזה הנעשה ברובו עפ"י רוח המחזה ההוא ותכנו) נודע כבר בספרותנו ע"י מספר הפעמים הרבות אשר ערכוהו כבר ילדי עמנו על הבמה בירושלם, בזכרון יעקב, בקושטא, ברחובות, ובעוד מקומות אחרים. כפעם בפעם פנו אלי מורים שונים לדרשו ממני ואנכי שלחתי להם העתקתו בכתב. ובראותי כי רבים דורשיו, ואם יצא בדפוס אז ירבו עוד יותר לערכו במקומות רבים, בהיותו סוף סוף מחזה המעורר רגשי חיבת ציון היותר נעלים, ושפת נביאנו אשר צלצולה נשמע בו תחצוב להבות בלב השומעים, החלטתי להדפיסו. ואם יש לכם עתה חפץ להוציאו, הנני נכון לתתו לכם באופן כי תדפיסוהו ותמכרוהו עד הוציאכם את כספכם אשר הוצאתם בהדפסתו, ומאז והלאה יהיה הרווח, אשר יביא, בשותפות בינינו.

אם תסכימו לתנאי הזה שלחו לי שטר התחייבות מצדכם על התנאים האלה, ותוכלו להדפיסו מעתה. ובצאתו מהדפוס תתנו לי חמש ועשרים נוסחות159 חינם.

ראו נא, הנה הוצאות הדפוס מצערות הן, ולדעתי, ולדעת יתר המורים בארצנו, ירבו הקופצים עליו.

והספר השני אינו אלא חלק קטן מחיבור גדול, וזה עניינו:

כל מורינו המבינים דבר יודעים היטב עד כמה יכבד ללמד את ספרי נביאינו לילדים רכים. על כל צעד וצעד נפגש בפסוקים קשי ההבנה אשר אי־אפשר לבארם כ“א ע”י פירושים דחוקים, אשר בכל ריבויים המה מרבים עוד את הערבוביה. האיש הגדול, היודע דבר על אופניו, יכול עוד להתרגל את הרעיון, כי ישנם דברים אשר אי אפשר לנו עתה להבינם מפני טעמים מטעמים שונים, אך לילדים לא יוכל המורה לאמור: זאת לא אבין, וזאת לא ידעתי, כי בעיני הילד נחשב המורה (וצריך להחשב) ליודע הכל, ובכן נאלץ הוא לבחור לו באחד מהפירושים הדחוקים ולבאר בו את הדברים אשר לפניו. והפירושים האלה הם המה נוטלים ממוח ילדינו את משפט ההגיון הישר והשכל הבריא ומרגילים אותם לחשוב את המעוות לישר ואת העקום לנכון. וגם בגדלם ישאר הדבר הזה נשרש בקרבם, ומי לא ידע מה רבו בקרבו המפרשים ע“ד “הפשט” אשר אין בבאוריהם רק דרשות נדחקות בדברי הכתובים עפ”י מודה חדשה.

בכל הדברים האלה נדבר כבר הרבה, והעשה לא נעשה אף מעט. עד כי באו רבים לחשוב להמעיט בלימוד ספרי הנביאים ככל האפשר.

היש צורך להגיד כי אין כספרי הנביאים ברוב דבריהם מזון רוחני מעדן ומרומם את נפש הילדים הרכים? וכי לימוד הספרים האלה צריך להיות לחובה תמיד בחינוך בנינו?

ובכן למען תת פתרון לכל השאלות הסבוכות האלה ניסיתי בחיבור הספר הזה.

כי אמרתי בלבבי: הן תלמידים המתחילים בכל חריצותם אי אפשר להם לקרוא את ספרי נביאינו בזמן קצר, ומה רבו בהם אשר לא יספיקו לקראם כולם כלל. כזה המה רוב בני נעורינו. ואחרי אשר הדבר כן הוא, למה איפוא יקראו רק ספר אחד או שנים או שלושה מתחילתם עד סופם בכל הדברים הקשים והכבדים שבהם, ומהספרים האחרים יניחו ידם כליל. הלא ייטב לברור מכל ספר וספר ליקוטים כאלה אשר יכונו להתלמיד בכל בחינותיהם ללמדם והרווחנו בזאת הרבה. ראשונה כי יקרא בחלק מהספרים כולם, ושנית כי לימודו לא יקשה עליו, ולא יצטרך להתרגל בעיקום כתובים ובפשטים דחוקים, ושלישית בכל פרק אשר יקרא ימצא לפניו דבר שלם ומסודר, לא תערובת ענינים כאשר הננו מוצאים את הדברים במקורם.

נסיון כזה עשיתי זמן רב בספרי “המקרא לנערי בני ישראל”, בהדפיסי שם ליקוטים רבים מספר משלי וקהלת. והספר קובל ברב שמחה במחנה ישראל ואיש לא דיבר כנגד זה. ועתה הנני שולח לכם את החלק השני מישעיה. והנני מגיד לכם מראש, כי לא תוכלו להעריך ערכו ולדעת כל העבודה שהיתה לי בחיבורו עדי השוותכם אותו אל ס' ישעיה בעצמו. בחנו אותו, ראו אופן ליקוטו, סידור פסוקיו, ביאורי הדברים שבצדו ושבגליונותי למטה, ואז תוכלו לשפוט משפטכם עליו.

כחלק הזה נמצאים אצלי עוד אחדים מספרי נביאינו, והיה אם ימצא חן בעיניכם ודיברנו על החיבור כולו.

את השם “חזון ישעיהו”, שקראתי בו את הספר, יהיה צריך לשנות בשם אחר, ולפי דעתי עתה יותר נכון לקרוא לו בשם “ליקוטי נבואות מספר ישעיה”, ויהיה דרוש לסמן בצד כל פסוק את מקומו בספר ישעיה, ובדבר הזה הנני חושב כי לא יקים מתנגדים כנגדו.

לימוד ספרי נביאינו בדילוגים היה כבר למנהג בקרב מלמדינו, וגם היותר חרדים שבאשכנז נוהגים ככה, ולמה איפוא נצטרך לקרוא בספר ולדלג בו, הלא יותר טוב לנו לקרוא בספר אחד את כל אשר נאבה לקרוא.

יכול להיות, כי חפץ הסידור הביאני להרחיק ללכת, בחברי בפרק אחד דברים שנאמרו בישעיה בפרקים רבים ושונים, ואולי יותר טוב לבלי ערבב פסוקים ממקומות שונים ולהתיכם לענין אחד, כי אם רק לקחת מכל פרק את אשר נבחר. בדבר הזה אחכה לשמוע דעתכם.

ובזה הנני מכבדכם ומוקירכם


  1. על אגודה זו עיין בהערה 3 למכתב מס' 44.  ↩

  2. ליאון רבינוביץ, פטרבורג. משנת תר“ן שימש כעוזר ראשי בעיתון. בשנת תרנ”ד עבר העיתון כולו לרשותו.  ↩

  3. ב“המליץ” תרנ“ד, גל‘ 282 באה רשימה מאת יעקב־אברהם לבקוביץ ובה תגובה על הערות אברהם שלום יהודה מירושלים על מהדורת ספרו של ר’ האי גאון ”מוסר השכל“, שיצאה בהוצאת ”אחיאסף“. ברשימתו מציין י. א. לבקוביץ, כי פירושיו של אברהם־שלום יהודה אינם חדשים וכי פירוש דומה מצא במהדורה קודמת של הספר. ברשימתו התקיף י. א. לבקוביץ את א. ש. יהודה וכתב ”כפי הנראה למד הרא“ש, כי דין מוטל על כל בני ציון ואנשי ירושלים בפרט ללמוד (ללמד! – י. ק.) תורה לכל הארץ בכל אופן לקיים מה שנאמר ”כי מציון תצא תורה“, אם לחדש את הישן במקום שאין כח החידוש כחם. על רשימה זו הגיב ד. ילין במאמר מפורט בשם ”שני כתובים הבאים באחד“, שנדפס ב”המליץ“ תרנ”ה, גל' 55.  ↩

  4. זאב יעבץ.  ↩

  5. עמד אז להתכנס בסינסינאטי הקונבנט של המיסדר “בני ברית”. הד“ר הרצברג, שישב אז בבריסל, נבחר כנציג הלשכות של ”בני ברית" בארץ ישראל לכנס זה.  ↩

  6. יוליוס ביאן היה נשיא “בני ברית”.  ↩

  7. יעקב־שאול אלישר, נבחר בשנת תרנ“ג ל”ראשון לציון“, רב ראשי בירושלים. אברהם אשכנזי, ”ראשון לציון“ בירושלים בשנים תרכ”ט – תר“ם. אליהו סולימן מאני רב ראשי בחברון. עלה בשנת תרי”ז מבגדד. רחמים־יוסף פראנקו, משנת תרל"ח רב בחברון.  ↩

  8. על הספריה שייסד אליעזר בן־יהודה עיין בהערה 7 למכתב מס' 47.  ↩

  9. על אגודה זו עיין בהערה 3 למכתב מס' 44.  ↩

  10. על הביקור בקושטא עיין במכתבים מס' 54 – 56.  ↩

  11. כנראה: הלשכה המרכזית של “בני ברית” בארצות הברית.  ↩

  12. אפרים כהן־רייס ויחיאל־מיכל פינס.  ↩

  13. נולד בירושלים בשנת תרכ“ג. ישב ביפו, היה סוחר ועסקן ציבורי. היה ממייסדי לשכת ”שערי ציון“ של ”בני ברית" ביפו. על הנסיעה למצרים עיין במכתב מס' 51.  ↩

  14. על הנסיעה לאיזמיר עיין במכתבים מס' 52 – 53.  ↩

  15. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 44.  ↩

  16. ד. ילין פרסם ב“חבצלת” בגל' 4־3 של שנת תרנ“ו את המאמר הנ”ל, תשובה לכתב אחד שחתם בשם “ישראל” ותאר מקרים מעציבים שקרו בירושלים.  ↩

  17. “אחד מהם” פרסם ב“הצבי”, בגליון מיום ל‘ בתשרי תרנ“ו, ”שאלה קטנה“. ד. ילין הגיב על השאלה ב”תשובה גדולה לשאלה קטנה“, שם, בגליון מיום י”ד במרחשון תרנ"ו. הוויכוח התנהל לרגל מאמרו של יעקב גולדמן, שם, בגליונות ב’־ו'. בגליון מיום כ“א במרחשון תרנ”ו באה תשובה מאת י. גולדמן.  ↩

  18. דוד יודילוביץ מראשון־לציון, מורה וסופר.  ↩

  19. אליהו־זאב לוין־אפשטיין, ממייסדי “רחובות”.  ↩

  20. וילי באמבוס, מראשי חובבי־ציון בברלין, מהפעילים באגודה “עזרא” שם.  ↩

  21. המדובר הוא בכתבות של ל. וינץ ב“המגיד” וב“הצפירה”, שבהן האשים את פינס בדרישת סכום של 5000 פראנק בעד העברת קרקעות גדרה משמו על שם בא־כח הנדיב הידוע. לפי כתבות אלה כעס הרב הד“ר ע. הילדסהיימר על פינס וביטל את יפוי־הכח שלו. הכחשת ההאשמות האלה פרסם י. מ. פינס ב”המגיד“ תרנ”ה, גל' ל"ו.  ↩

  22. האגודה החשאית של קבוצת חובבי־ציון מובחרים שבראשה עמד “אחד־העם” (אשר גינצברג). פינס נלחם באגודה זו.  ↩

  23. הכוונה לאפרים כהן.  ↩

  24. “בני משה”, האגודה הנ"ל בהערה 8.  ↩

  25. דו־קרב.  ↩

  26. אגודת “עזרא” של חובבי־ציון בברלין. עיין בהערה 6, למעלה.  ↩

  27. הוצאת הספרים “אחיאסף” נוסדה בווארשה על־ידי קבוצת חברים של האגודה “בני משה”, בתוכם א. בן־אביגדור.  ↩

  28. הוא כנראה סטארובולסקי מהכפר פאבלובה, הכפר שממנו עלו מתיישבי עקרון. היה יהודי אדוק.  ↩

  29. בשנת תרנ“ו פרש א. בן־אביגדור מהוצאת הספרים ”אחיאסף“ וייסד לו הוצאת ספרים משלו בשם ”תושיה“. על ”אחיאסף" עיין בהערה 12 למכתב מס' 60.  ↩

  30. בטיוטה כתב ד. ילין בראשונה ספרותיות, אולם אחר־כך מחק אותיות והשאיר ספריות.  ↩

  31. הספר “מקרא לנערי בני ישראל”, ירושלים תרמ"ט. עיין עליו בהערה 3 למכתב מ' 41.  ↩

  32. ד. ילין עסק אז בחיבור ספרי לימוד חדשים: “מקרא לפי הטף”, ספר התלמיד, ו“לפי הטף”, ספר המורה. הוצאת “תושיה” הוציאה את הספרים האלה לאור כעבור שנים אחדות, בשנים תר“ס־תרס”א.  ↩

  33. על ספר לימוד בשם זה שהוציא ד. ילין יחד עם אליעזר בן־יהודה עיין בהערה 2 למכתב מס. 29.  ↩

  34. דוד כהנא הוציא בהוצאת “אחיאסף” מהדורה של שירי ר' אברהם אבן עזרא, תרנ"ד.  ↩

  35. שמואל־דוד לוצאטו (1865־1800), היסטוריון, חוקר הספרות ופרשן המקרא. בעריכתו יצאו ליקוטי שירים של ר' יהודה הלוי ופיוטים.  ↩

  36. ליאופולד קומפרט, מספר, כתב “סיפורים מן הגיטו” (1848), ו“סיפורים חדשים מן הגיטו” (1860).  ↩

  37. בתרגומו של אברהם־אבא ראקובסקי, וארשה תרנ"ח.  ↩

  38. סופר אנגלי (1774־1728). מתאר חיי כומר כפרי ומשפחתו.  ↩

  39. הספר “הכח”, “בעקבות חכם־הטבע האנגלי בלפור סטוארט”, יצא לאור בווארשה.  ↩

  40. ספרו של שאול־פנחס רבינוביץ (שפ"ר), מכיל תולדות מגורשי ספרד ופורטוגאל.  ↩

  41. “מקרא לנערי בני ישראל”, ירושלים תרמ"ט. עיין עליו בהערה 3 למכתב מס' 41.  ↩

  42. על ספר זה עיין בהערה 4 למכתב מס' 61.  ↩

  43. Ivanhoe מאת ואלטר סקוט, משנת 1820. בספרו זה מופיעה דמותה המלבבת של היהודיה רבקה.  ↩

  44. על ספר זה עיין במכתב מס' 61.  ↩

  45. קרל שפינדלר, מחבר רומנים (1855־1796).  ↩

  46. ליאופולד סאכר־מאזוך, מחבר רומנים (1895־1836).  ↩

  47. מוריץ פרידלנדר, מזכיר ה“איזראעליטישע אליאנץ” בווינה, פרסם מחקרים בתולדות עם ישראל. גם מוריץ אָהרנטייל, מורה וסופר בהונגריה (1894־1925) פרסם מחקרים כאלה.  ↩

  48. העותקים.  ↩

  49. מוציא לאור רוסי, שהוציא לאור ספרים רבים בהידור ובזול.  ↩

  50. הוצאת הספרים “אחיאסף” הוציאה לאור שנתונים בשם “לוח אחיאסף”.  ↩

  51. הכוונה לתוכנית להקים בית־מלאכה לאריגת בדים במוצא. על תעשיית בדים במוצא על־ידי אורגים מעולי תימן כתב ד. ילין בכתבתו ב“המליץ”, ט“ו באלול תרנ”ו (כונסה בכרך א‘ של כתבי ד. ילין, ירושלים תשל“ב, ”ירושלים של תמול", עמ’ 79־78).  ↩

  52. י.מ. פינס פרסם באותו זמן בעילום שמו חוברות בשם “אמת מארץ”. נלחם בהם בעיקר באגודה “בני משה”.  ↩

  53. על “לוח אחיאסף” עיין בהערה 1 למכתב מס' 63.  ↩

  54. “מקרא לנערי בני ישראל”, תרמ"ט. עיין עליו בהערה 3 למכתב מס' 41.  ↩

  55. על ספר זה עיין בהערה 4 למכתב מס' 61.  ↩

  56. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס‘ 58. ד. ילין התחיל בשנת תרנ“ו לשלוח כתבות ל”המליץ“ בשם ”מכתבים מירושלם“ והיה חותם ”מן המודיעים“. הכתבות מהשנים תרנ”ו־תרס"ד כונסו בכרך א’ של כתבי דוד ילין, “ירושלים של תמול”, ירושלים תשל"ב.  ↩

  57. ההתחלה של המכתב חסרה.  ↩

  58. מלבד הכתבות שלו פרסם ד. ילין ב“המליץ” תרנ“ו, בגל' 89, 92, 97, 99, פיליטון בשם ”ל“ג בעומר ב‘מוצא’, מזכרונות ל”ג בעומר לפני שנה“. הפיליטון כונס ב”כתבי ד. ילין“, כרך ב', ”מדן ועד באר־שבע“, ירושלים תשל”ג.  ↩

  59. משה־לייב ליליינבלום.  ↩

  60. יחיאל־מיכל פינס.  ↩

  61. “המליץ” היה מפרסם בו בזמן את הכתבות של ד. ילין (“מן המודיעים”) וכתבות מכּתבים אחרים. אחד מהם, שהיה חותם בשלוש נקודות במקום בשמו, פרסם בגליון 92 בכתבתו פרטים על החרם בשם “להט החרב” שהטילו שלושת רבני ירושלים, הרב ש. סלאנט, הרב דבריסק והרב דלובלין, על בתי־הספר בירושלים.  ↩

  62. הרופא הד“ר יוסף חזנוביץ' מביאליסטוק, אחד מראשוני חובבי־ציון. התמסר לאיסוף ספרים כתבי־יד ותצלומים הנוגעים ליהדות תוך תקווה, שהם ישמשו יסוד לספריה לאומית בירושלים. בקיץ של שנת תרנ”ה החליט הד“ר י. חזנוביץ' למסור את האוסף שלו לספריה הכללית לישראל בירושלים. הספרים הגיעו בראשית שנת תרנ”ו. על לשכת “בני ברית” היה לשלם את דמי ההובלה מאודיסה ליפו ומיפו לירושלים. חברי “בני ברית” בירושלים אספו את הכסף הדרוש על־ידי התרמת יהודים עשירים מתושבי ירושלים, עולי בוכארה והבנקאי א.ח. ואלירו.  ↩

  63. על התכנית להקמת בית־מלאכה במוצא לאריגת בדים עיין במכתב מס' 63, בהערה 2.  ↩

  64. על חוברות אלה עיין בהערה 3 למכתב מס' 63.  ↩

  65. על לוחות אלה עיין בהערה 1 למכתב מס' 63.  ↩

  66. ספר לימוד, שחיבר יהודה גראזובסקי בשם “בית־ספר עברי”, ירושלים תרנ"ה.  ↩

  67. עליו עיין בהערה 2 למכתב מס' 54.  ↩

  68. עליו עיין בהערה 5 למכתב מס' 60.  ↩

  69. עיין על הוצאות ספרים אלה בהערה 12 למכתב מס‘ 60 ובהערה 1 למכתב מס’ 61.  ↩

  70. על התכנית להקמת בית־מלאכה במוצא לאריגת בדים עיין בהערה 2 למכתב 63 ובמכתב מס' 68.  ↩

  71. נסים בכר, מנהל בית־הספר של חברת “כל ישראל חברים” בירושלים.  ↩

  72. ר' יהודה הלוי.  ↩

  73. הכוונה לירחון “השילוח”, שעמד להתחיל לצאת לאור בעריכת אשר גינצברג (“אחד־העם”). חוברת א' של “השילוח” הופיע במרחשון תרנ"ז (אוקטובר 1896).  ↩

  74. בעניין זה עיין בהערה 2 למכתב 63.  ↩

  75. עליו עיין בהערה 5 למכתב מס' 60.  ↩

  76. ד. ילין ערך מסעות בארץ ואסף חומר סטטיסטי על מצב הישוב, כדי שיוכל לתאר את רשמיו ולמסור את הידיעות לעתון “המליץ”. רשמי מסעותיו כונסו עכשיו ב“כתבי דוד ילין”, כרך ב', “מדן ועד באר שבע”, ירושלים תשל"ג.  ↩

  77. עליו עיין בהערה 12 למכתב מס‘ 60 ובהערה 1 למכתב מס’ 61.  ↩

  78. אליהו־זאב לווין־אפשטיין הנזכר למעלה.  ↩

  79. מאמרו של יהושע איזנשטאדט־ברזילי ב“לוח אחיאסף” לשנת תרנ“ז ”במקום השקפה“ על המצב בישוב החדש, מאמר, שבו האשים את בני המושבות שאינם עובדים די צרכם, מתח ביקורת על רוע החינוך וכו', עורר תגובות חריפות, ביחוד של שאול־פנחס רבינוביץ (שפ"ר) ב”המליץ" גליון 240, 267.  ↩

  80. אייזנשטאדט.  ↩

  81. המשכו של המכתב חסר.  ↩

  82. על הוצאת ספרים זו עיין בהערה 1 למכתב מס‘ 61. על עבודות התרגום של ד. ילין בשביל “תושיה” עיין במכתב מס’ 75.  ↩

  83. “לוח אחיאסף”, שנתון.  ↩

  84. על הספר “המוכיח מווייקפילד” ומחברו עיין במכתב מס' 61.  ↩

  85. “מקרא לנערי בני ישראל”. על ספר זה עיין בהערה 3 למכתב מס' 41.  ↩

  86. הביקורת על ספר המשלים של יהודא שטיינברג נדפסה ב“המליץ” תרנ"ו, גל' 324, 237.  ↩

  87. הוא מחבר הספר הנזכר למעלה בהערה 1.  ↩

  88. מאת ואלטר סקוט. על הספר עיין בהערה 10 למכתב 61.  ↩

  89. פיליטון זה כונס ב“כתבי דוד ילין”, כרך א‘ ירושלים תשל"ב, עמ’ כ“ה־ל”ג.  ↩

  90. עליו עיין בהערה 4 למכתב מס‘ 12, וכן בהערה 1 למכתב מס’ 46.  ↩

  91. מהספר, שהופיע בשנת 1868 בגרמנית, נדפסו פרקים ראשונים בירושלים בשנות ה־90 בתרגומו של י. מ. פינס לעברית בשם “כתבי משפחה עבריים”, אולם לא הוצאו למכירה. בשנת תר"ץ יצא הספר כולו לאור בירושלים בתרגומם של י. מ. פינס ור' בנימין.  ↩

  92. על ספר זה עיין במכתב מס' 61.  ↩

  93. הוצאת הספרים “תושיה”. עליה עיין בהערה 1 למכתב מס' 61.  ↩

  94. יליד רומניה (נולד בשנת 1850), עסק בחקר תולדות עם ישראל וספרותו. ישב אז באנגליה והיה מרצה לספרות הרבנית בקמברידז'. היה מחושפי “הגניזה” בקאהיר.  ↩

  95. מורה וסופר במדעי היהדות, ממייסדי “האגודה היהודית להיסטוריה באנגליה”, ערך (יחד עם קלוד מונטיפיורי) את הרבעון Jewish Quarterly Review.  ↩

  96. גליונות דפוס.  ↩

  97. ספרו של הרב ד“ר משה גידמן על החינוך והתרבות של יהודי המערב בימי הבינים תורגם מגרמנית לעברית תרגום חופשי ובלתי מדויק על־ידי א. פרידברג בשם ”התורה והחיים בארצות המערב בימי הבינים", 1897־1896.  ↩

  98. הסופר הצרפתי אלפונס דודה (1897־1840).  ↩

  99. הכוונה בודאי למאמר על קהילת איזמיר. המאמר נדפס ב“השלוח”, כרך ג‘, עמ’ 467־460, תרנ"ח.  ↩

  100. יהודה גראזובסקי.  ↩

  101. יחזקאל סוכובולסקי.  ↩

  102. בעל הוצאת הספרים “תושיה” בווארשה. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 61.  ↩

  103. ד. ילין חיבר ספר “רבנו משה בן מימון (רמב"ם), חייו, ספריו ופעולותיו המדעיות והפילוסופיות”. יצא לאור בשנת תרנ“ח בהוצאת ”תושיה".  ↩

  104. על ספר זה עיין בהערה 4 למכתב מס' 62.  ↩

  105. “מקרא לנערי בני ישראל”. על ספר זה עיין בהערה 3 למכתב מס' 41.  ↩

  106. על ספר לימוד זה עיין בהערה 4 למכתב מס' 61.  ↩

  107. על הספר “המוכיח מווייקפילד” עיין במכתבים מס‘ 61 ומס’ 78.  ↩

  108. אשר גינצברג, הידוע בכינויו הספרותי “אחד העם”.  ↩

  109. מאמר זה נדפס ב“השילוח” כרך ב‘, תרנ"ז, ובא כתגובה על מאמר של ד. כהנא על שירי ר’ שלמה בן גבירול ב“השילוח” כרך א'.  ↩

  110. את תגובתו של ד. ילין בענין זה ראה למעלה, במכתב מס' 78.  ↩

  111. הוצאת הספרים “תושיה”.  ↩

  112. על ספרים אלה עיין בהערות למכתב מס' 82  ↩

  113. את תגובתו של ד. ילין על הביקורת של “אחד־העם” על תרגום הספר “המוכיח מווייקפילד” ראה במכתב מס‘ 78. עיין גם במכתב מס’ 83.  ↩

  114. הספר “חיי היהודים בימי הביניים”. עיין עליו במכתב מס' 80.  ↩

  115. הוצאת הספרים “אחיאסף”.  ↩

  116. קיצור ספרו של אברהמס נדפס ב“השילוח” כרך ד' (תרנ“ח־תרנ”ט).  ↩

  117. מ. אהרנפרייז ומ. י. ברדיצ‘בסקי, דוברי זרם “הצעירים” בספרות העברית, עמדו לייסד הוצאת ספרים בשם “התחיה”. עיין על זה בספר זכרונותיו של ד“ר מרדכי אהרנפרייז ”בין מזרח למערב“, תל־אביב תשי”ג, עמ’ 67.  ↩

  118. הספר “רומא וירושלים” (בגרמנית) מאת משה הס. הופיע בשנת 1862.  ↩

  119. לפי דעתי.  ↩

  120. ספרו של הד“ר ו. הרצברג ”כתבי משפחה עבריים". עסק בתרגום י. מ. פינס. עיין על זה בהערה 2 למכתב מס' 77.  ↩

  121. הקונגרס הציוני הראשון.  ↩

  122. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 79.  ↩

  123. השבועון The Jewish Chronicle, שיש לו גם השם העברי “ספר הזכרון”.  ↩

  124. סופר והוגה־דעות דתי, יושב־ראש “אגודת אחים”. יסד את הרבעון Jewish Quarterly Review וערך אותו יחד עם י. אברהמס.  ↩

  125. אבות דרבי נתן.  ↩

  126. ר' סעדיה גאון.  ↩

  127. על זה עיין במכתב מס' 79.  ↩

  128. שירי ר‘ שלמה בן גבירול שהוציא לאור ר’ יהודה לייב דוקס בספר “גנזי אוקספורד”, לונדון תר"י.  ↩

  129. כל זמן.  ↩

  130. ספרו של י. אברהמס. עיין על זה במכתב מס' 85.  ↩

  131. י. מ. פינס.  ↩

  132. על סופר זה עיין בהערה 6 למכתב מס' 62.  ↩

  133. על ספר זה עיין בהערה 2 למכתב מס' 82.  ↩

  134. תאור מסעותיו בארץ נתפרסם בחלקו בשנת תר“ס בשם ”מדן ועד באר שבע“ במאסף ”הגן“, שיצא בעריכת ליאון רבינוביץ. התאור כונס בכרך ב' של כתבי ד. ילין, ירושלים תשל”ג.  ↩

  135. הכונה לצבי הכהן ליבונטין, שנפטר אז. הכתבה עליו נדפסה (כונסה ב“כתבי ד. ילין”, כרך א, עמ' 198).  ↩

  136. בית־החולים. הכוונה לבית־החולים “שערי צדק”. כתבה עליו נדפסה (כונסה ב"כתבי ד. ילין, כרך א, עמ' 200).  ↩

  137. הכתבה על הרב י. ל. דיסקין, שנפטר אז, נדפסה (כונסה ב“כתבי ד. ילין”, כרך א, עמ' 203).  ↩

  138. על תיאור מסעו עיין בהערה 2 למכתב מס' 90.  ↩

  139. הכוונה לחיים־מיכל מיכלין, עיתונאי ועסקן ציבורי. שימש אז כמזכיר ועד העדה הספרדית.  ↩

  140. הגב' פורטונה בכר, מנהלת בית־הספר לבנות בירושלים על־שם אוולינה דה רוטשילד. היתה אחותו של נסים בכר.  ↩

  141. הוא השבועון Jewish Chronicle.  ↩

  142. אגודה זו בלונדון (באנגלית Anglo־Jewish Association) היתה הנאמנה לניהול בית־הספר.  ↩

  143. י. אברהמס ביקר בארץ בחודש ניסן תרנ“ח. על ביקור זה כתב ילין בכתבתו ל”המליץ“ מיום כ”א בניסן תרנ"ח (כונסה בכרך א‘ של “כתבי ד. ילין”, ירושלים תשל"ב, עמ’ 230). על י. אברהמס עיין בהערה 1 למכתב מס' 80.  ↩

  144. השבועון Jewish Chronicle.  ↩

  145. הכוונה ל“מיסדר המכבים הקדמונים”, שנוסד בלונדון בשנת 1891.  ↩

  146. ישראל זאנגוויל, סופר וציוני.  ↩

  147. על־שם אוולינה דה־רוטשילד בירושלים.  ↩

  148. יוסף מיוחס.  ↩

  149. עליו עיין בהערה 2 למכתב מס' 91.  ↩

  150. נסים בכר.  ↩

  151. עליה עיין בהערה 3 למכתב מס' 91.  ↩

  152. אברהם סולומיאק.  ↩

  153. נתן שטראוס, חבר הקונגרס של ארצות הברית. ביקר בארץ בחודש אדר תרנ"ח (על ביקורו עיין בכתבה של ד. ילין, שכונסה ב“כתבי ד. ילין”, כרך א‘, ירושלים, תשל"ב, עמ’ 220).  ↩

  154. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 79.  ↩

  155. הספר “חיי היהודים בימי הבינים”. עיין עליו במכתב מס' 80.  ↩

  156. “מקרא לנערי בני ישראל”. על הספר עיין בהערה 3 למכתב 41.  ↩

  157. המחזה נכתב באידית על־ידי משה־לייב ליליינבלום ונדפס בשנת תרמ“ז. תורגם ועובד על־ידי ד. ילין והוצג על־ידי תלמידיו בבית־הספר ע”ש למל. הוצאת “אחיאסף” לא הדפיסה את התרגום. כתב־היד שמור בארכיונו של ד. ילין (בארכיון הציוני המרכזי).  ↩

  158. הוצאת “אחיאסף” לא קיבלה גם הצעתו זו של ד. ילין. כעבור עשר שנים הוציא ד. ילין בירושלים “ליקוטי נבואות ומליצות מספרי הנביאים והכתובים לבני הנעורים”.  ↩

  159. עותקים.  ↩