שׁוּב עוֹרְבִים. שְׁחוֹר־עוֹרֵב. הַשֶּׁטַח

כְּבָר פָּעַר פְּסֵקוֹתָיו עַד תְּהוֹם,

וַיִּקְבֹּר אֶת יוֹשְׁבָיו־לָבֶטַח,

אֶת חוֹכְכֵי עֵינֵיהֶם בַּפֶּתַע

וַיִּבְכֶּה עַל מֵתֵי הַתֹּם.

כִּי הַסְּתָו הָרָה שָׁוְא. בָּרֶכֶס

עָב צְמִירַת־אֲשָׁדִים רוֹעָה.

הַפּוֹרָה, הַבְּרוּכָה מֵרֶחֶם,

הַמְקַדֶּשֶׁת עַל כּוֹר הַלֶּחֶם

וְנִרְאֵית – וְאֵינָהּ רוֹאָה.

לֹא רָאִית רַקּוֹתַי. הַשֶּׁלֶג

שׁוּב זָרָה בִּי מִלְחוֹ הַקַּר.

בָּאוֹמָן, שֶׁהוֹתִיר הַיֶּלֶק,

פִּלְּלוּ כֹּהֲנִים לַפֶּלֶא

וְלִבָּם הַשָּׁחוֹר עָקָר.

כָּל גַּרְגֵּר נֶאֱבָק־אֶל־גֶּשֶׁם

נִסְתַּמֵּא וְהֻכָּה בָּרָד.

הַחִידוֹת נִשְׁדְּדוּ מִפֵּשֶׁר.

צָהֲבוּ מֶרְחֲבֵי הַדֶּשֶׁא

וּקְלוּמִית נִמְעֲכָה בָּדָד.

אִם מָלְאוּ כְּבָר יְמֵי הַמַּיִם?

אִם נָדַמּוּ קוֹלוֹת הַשִּׁיר?

לְאַחַי, הַנְּזִירִים מִיַּיִן,

לַזַּכִּים כְּדִמְעַת הָעַיִן,

מְנֵא־וּמְנֵא יָד כּוֹתֶבֶת עַל קִיר.

שׁוּב עוֹרְבִים. רֹק־עָבִים. הַדֶּרֶךְ

אֶת סְחָפֶיהָ עָרְמָה עָלַי.

מְרֻפָּט כְּשִׁעוּר וָעֵרֶךְ,

מְפֻיָּח כְּצָרִיב וָחֶרֶךְ,

אֲכַתֵּף תַּרְמִילִי וְכֵלַי.