מִי כַּדְּמָמָה יוֹדֵעַ לְהַקְשִׁיב

אֶל נְשִׁימַת הַלֶּחֶם בַּגְּלוּמוֹת,

עֵת הַנְּדָפִים אוֹמְרִים אֶת הָאָבִיב,

וְהַצִּנָּה אוֹמֶרֶת לַעֲמֹד.

וּבַפְּתִיעָה שֶׁבֵּין הַחֲלִיפוֹת

כְּבֵדִים צַעֲדֵיהֶם שֶׁל הַיּוֹגְבִים,

טְלוּלִים מִמֹּתֶן עַד הַלְּפוּפוֹת,

רוֹגְנִים בְּגִדּוּפִים וּבְנִיד־גָּבִין.

סִלְחִי, אַדְמַת־לִבִּי הָרַחוּמָה,

לְכֹבֶד הִלּוּכִי הַמִּתְנַשֵּׁם,

לִכְתֹנֶת חֲמוּצָה שֶׁנִּפְרְמָה,

לְפֶה אֲשֶׁר גִּדֵּף מַלְכוּת וָשֵׁם.

סִלְחִי לַלֵּב. בֵּיתִי, עַל בְּהוֹנוֹתָיו,

שׁוֹמֵר אֶת תְּנוּמָתֵךְ הַיְגֵעָה:

שֵׂעָר נָשׁוּב וּמֵצַח מְסֻטָּף.

רָוָה־מִכָּל־מַשָּׂא. שְׁלֵוָה. גֵּאָה.