טִרְדוֹת־הַיּוֹם נָסוֹגוּ לְאִטָּן,

וּבְתִיר־לֹא־תִיר שֶׁל בֵּין־עַרְבַּיִם,

הָיוּ דָּמַי חוֹזְרִים אֶל קְשִׁיבוּתָם,

זוֹרְמִים אֶל צִפִּיּוֹת הַבַּיִת.

אוֹתָהּ שַׁלְוָה פְּלוּמִית וְאַפְלוּלִית,

הַמִּתְפָּרַחַת מִמַּרְבָד וָכֶסֶת,

אֵינָהּ אֶלָּא הַפַּחַד שֶׁהֵלִיט

חִוְרוֹן־מִצְחוֹ בְּכַף רוֹגֶשֶׁת.

זוֹ שַׁעְתְּךָ לָשׁוּב מִן הַדְּרָכִים

אֲשֶׁר חָגְרוּ לָאָרֶץ אֶת גְּבוּלֶיהָ,

חֲפוּי אָבָק, חוֹפֵן אֶגֶד פְּרָחִים,

עָיֵף כָּאֲדָמָה בִּיבוּלֶיהָ.

וְאָז אֲנִי נוֹשֶׁמֶת מְלֹא־לֻגְמַי,

אֲנִי רוֹחֶפֶת בְּפָלוּשׁ וָדֶלֶת,

וּמַאֲרַב־הַקֶּשֶׁב שֶׁל דָּמַי

פּוֹקֵעַ בַּצְּחוֹקִית הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת.

לָמָּה הוּבָא הַפַּחַד אֶל בֵּיתִי?

אַתָּה זוֹרֵם שָׁלוֹם בְּכָל עוֹרְקֶיךָ,

וְאַהֲבָה כַּיַּיִן הָעַתִּיק –

וְלִי נוֹעַד הַמַּאֲרָב עָלֶיךָ.