נִשְׁבַּר הַקַּיִץ הָרַדַּי אֶל עֶרֶב.

הַתַּפּוּחִים אָסְפוּ אֶת חִיּוּכָם,

וּסְתָו גִּיחוֹר, פַּלָּח נָגִיד עַד פֶּרַע,

זָרָה מְצַלְצְלָיו עַל סַף בֵּיתְךָ.

רְאֵה: דָּמָיו גָּאוּ עַד גְּדוֹת הָעַיִן,

וְחוֹפְנוֹתָיו שֶׁדָּשׁוּ בַּדָּגָן,

בּוֹכוֹת מִגִּיל בְּאֶשְׁכְּלוֹת הַיַּיִן,

וְאַף אֲנִי קְרוּאָה לִרְקֹד בַּגַּן.

וְאַךְ יִסּוֹג הַסַּעַר מִן הַדֶּלֶת,

צְחוֹרָה אֵצֵא אָז לִקְרָאתְךָ, הַשָּׁב,

עוֹדִי שְׁתוּיָה וּמְמַלְמֶלֶת:

הַבִּיטוּ, אֵיזֶה סְתָו!