מִן הָאַדֶּרֶת הַטְּלוּאָה נָטִיף וָטַחַב,

מִבֵּין צִנּוֹת קְרוּחוֹת, מִתְּהוֹם וּסְבַךְ,

דָּהַר אָבִיב מִחוֹף אֶל חוֹף. הַשַּׁחַף

נוֹשֵׁף אֶת יִחוּמוֹ הַמִּתְעַלְעֵל וָגָח,

כַּפֶּרַע הַחוֹנֵק שֶׁל אַשְׁכְּלוֹת לִילָךְ

בְּבֵית אִמִּי, כְּרֵיחַ הַנָּהָר

מֵשִׁיט חֲלוֹם רָחוֹק. שְׁחֹמֶת עִנְבָּר

לוֹחֶשֶׁת בָּעֵינַיִם. שִׂפְתֵי רוּחוֹת

קוֹלְטוֹת אֶת הַנְּשִׁימָה. רִבּוֹן אֲשֶׁר אָמַר,

בָּרֵךְ אֶת הָאָבִיב לְבַל נִמּוֹט.