בְּמֻקְדָּם עֲזָבַתְנִי אִמִּי, רַק זִכְרָהּ, נִיחוֹחָהּ שֶׁשָּׂרַד

הִפְחִידַנִי בַּבַּיִת הָרֵיק וְטִלְטֵל יַתְמוּתִי הַמְסֹעֶרֶת.

כְּרַךְ פִּקֵּחַ, מַשְׂכִּיל, עַבְדְּקָן, לִי בְּרֶגֶש לָחַץ אֶת הַיָּד,

וְהָיְתָה הֶמְיָתוֹ לְאָזְנִי כִּנְעִימָה לַטְפָנִית וְנוֹהֶרֶת.

כְּשֶׁנָּשְׁקָה כַּף־רַגְלִי מִשְׁעוֹלְךָ, הִתְגַפְּפוּ רְחוֹבוֹת בְּמָחוֹל,

מִגְדְּלֵי כְּנֵסִיּוֹת זוֹהֲרִים לִי קִדָּה הֶחֱווּ מְצֻלֶּבֶת.

כָּל הֵלֶךְ כִּתֵּף חֲזוֹנוֹ וּבֵרַךְ עַל הַקֹּדֶשׁ בַּחֹל,

וְחוֹמַת מִנְזָרִים אֲזוֹבִית – לַהֲקָת שׁוֹשְׁבִינִים מְדוֹבֶבֶת.

גַּם שִׁוִּיתִי דְּמוּתְךָ לְעֵינַי: מְפֻכָּח וּמַלְעִיג וּמְהַתֵּל,

מְפַעְנֵחַ רָזִים בַּתֵּבֵל וְחוֹתֵר לַתְּבוּנָה הַגּוֹאֶלֶת

כְּפָגָן הַמְשַׁבֵּר אֶת תְּרָפָיו.

אַךְ חָזִיתִי בִּיקוֹד אִישׁוֹנְךָ דְּמוּת נָזִיר, דְווּיָה, מִתְפַּתֶּלֶת,

עַל רִיסָיו נְסִיכָה בְּדוּיָה מְחוֹלָהּ הָרָחוּף תְּחוֹלֵל

וּכְפָגָן יִתְפַּלֵּשׁ בִּיבָב.