סְכָרִים אֵין בַּנֵּכֶר לַדָּם שֶׁגָּאָה בִּתְפִלָּה דּוֹמַעַת,
זָלַג מֵרִיסֵי סִמְטָאוֹת אֶל בְּדִידוּת מְכֻרְבֶּלֶת טַלִּית.
בִּכְדִי תִּפְשֹׁט יָד, לְבָבִי, כִּי הָעִיר בְּאֶ־חָ־ד גּוֹוַעַת.
הִנֵּה הִיא צוֹנַחַת עָלַי, בְּכַפַּי אֶת פָּנֶיהָ תָּלִיט.
מַה טּוֹב לַקּוֹצֵר שֶׁזָּרַע אֶת שָׂדֵהוּ בְּאֵלֶם.
אַשְׁרֵי הַסּוֹרֵק אֶת נִירוֹ בְּיָדַיִם גְּלוּיוֹת,
הוֹפֵךְ אֶת שְׁלָפָיו עַל גַּבָּם וְחוֹלֵם בַּתֶּלֶם
בָּרָק רָכוּב עַל עָנָן. עֵינֵי דְּגָנִיּוֹת.
דְּגָנִית תָּעֲתָה בַּכְּרַכִּים. אָשׁוּב, קָמָתִי הַדּוֹאֶגֶת.
אֵלַיִךְ רוֹצִים הַשְּׁבִילִים. אֶל מַשָּׁבֵךְ הָרוֹגֵשׁ
הוֹמֶה דָּמִי.
קָחִינִי אִתָּךְ לַשָּׂדֶה. שִׁבֹּלֶת אַחַת חוֹגֶגֶת.
תַּלְמִי מַעֲרִיב וְאָדָם בּוֹ עוֹלֶה. מוֹעֵד. מְגַשֵּׁשׁ.
מִי?