אַתָּה תָּבוֹא הַיּוֹם, וַדַּאי,

כִּי הֶחָתוּל נוֹטֵל יָדַיִם.

רוֹטֶנֶת סָבְתָא בְּאָזְנַי

שֶׁבִּגְלָלִי בָּרְחָה לָהּ “עַיִן”.

רוֹטֶנֶת אִמָּא בַּמִּטְבָּח

כִּי “מְלֹא עוֹלָם” אֲנִי שׁוֹבֶרֶת.

עֲדֵי־נָפְלִי אֶנְשֹׁם אוֹתָךְ,

צִפִּיָּתִי הַמְסֻחְרֶרֶת.

וְרַק הַשֶּׁלֶג עוֹד בּוֹהֵק

אֶת אוֹר הָרְגָעִים הָאֵלֶּה.

יוֹרֵד, שׁוֹתֵק, לוֹחֵשׁ, שׁוֹאֵג.

עֵינַי, שְׂפָתַי גּוֹמְעוֹת הַפֶּלֶא.