זָקָן שָׁחוֹר. מַכְסִיף פֵּאָה.
אִלְּמוּת, דְּבָרֶיהָ מַעְתֶּרֶת.
וְהַמַּבָּט – עֵדִים מֵאָה,
וְהַמֵּאָה – אִבְחַת הַחֶרֶב.
יִזְקֹף רֹאשׁוֹ, לֹא תַּעֲמֹד.
כִּי חַנּוּנִים רַחֲמַי הָעַיִן,
כִּי הִיא טוֹבֶלֶת בַּתְּהוֹמוֹת,
וְכוֹס הִשִּׁיקָה עִם הָאַיִן.
וְהוּא שֻׁדַּד מִכָּל סְפָרָיו.
גַּבּוֹת קָשַׁת. רִיסִים הִצְנִיחַ.
“אָנוּ נִלְמַד עֲדֵי הַסּוֹף!”
כַּשּׁוֹר נָגַח מִדֵּי יָגִיחַ.