הַשּׁוּלְהוֹיְף1 נָם שְׁנַת יְשָׁרִים.
לוֹמַר שָׁלוֹם לְסַבָּא בָּאתִי.
אֵי גְּדַלְקֶה מִן הַזַּמָּרִים
שֶׁהִתְאַהֵב בְּבַת סִירוֹטָא?
אֵי הַשַּׁמָּשׁ מִן “הַגָּדוֹל”,
הַבַּלָּנִים לְאָן חָמָקוּ?
אֶצְעַק וְלֹא יָהֵד הַקּוֹל.
אֶשְׁתֹּק – הַקִּמְרוֹנִים יִזְעָקוּ.
בְּמִקְדָּשׁוֹ שֶׁל חַיְקְל הַס.
מֵעֲרֵמַת “שֵׁמוֹת”, לְפֶתַע,
אֶחָד לָבָן, נוֹשֵׂא פַּנָּס,
יוֹצֵא לִפְקֹד עִירִי שֶׁמֵּתָה.
-
חצר בית־הכנסת הגדול. ↩