לֹא יְצַוֶּה אָדָם עָנְיוֹ,

וּמִי יִירַשׁ אִם לֹא הָרִיתִי,

עַל כֵּן כִּתְבוּ: הָיְתָה הָיֹה,

שָׁרָה, חָלְמָה, לִמְרֹד הִסִּיתָה.

כִּי לְתֻמִּי עָבַרְתִּי כָּאן,

גַּם מַעֲשַׂי אוֹמְרִים כֻּלָּם.

הָיִיתִי צְלִיל שֶׁל הַסַּדָּן

עָלָיו חִשְּׁלוּ אַחַי חַרְבָּם.

אִמְרוּ: הָיְתָה יַלְדָּה בּוֹכָה,

קוֹל הַיָּמִים יָדְעָה לִשְׁמֹעַ,

הִצְמִיחוּ הַיָּמִים כֹּחָהּ,

וְהוּא סָמוּי, דָּרוּךְ, גָּבֹהַּ.