בְּחוֹמוֹתֶיךָ הַנּוֹפְלוֹת

הָיוּ אַחַי אַבְנֵי בַּזֶּלֶת.

עַתָּה בָּרְקוּ מִן הַמְּכִתּוֹת.

בְּזָהֳרָן אֲנִי טוֹבֶלֶת.

וּסְלַח, שֶׁבְּסִתּוּת דְּמוּתָם

יָדִי חִוֶּרֶת וְנוֹאֶלֶת,

כִּי רַק גָּמַעְתִּי מִלֵּאתָם

כַּקּוֹנְכִיָּה הַמִּתְגּוֹלֶלֶת.

וּבְעוֹדִי שׁוֹתָה הֵדָם

וְאֶת נִשְׁקָם אֲנִי מוֹרֶקֶת,

נָשְׂאוּ אֶת צֶלֶם הָאָדָם

כְּשֵׂאת הַסַּעַר אֶת הַשֶּׁקֶט.