לוגו
אגרות דוד ילין תרע"א–תרע"ד
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

259. אל אשתו    🔗

ברלין יום ו כ“ג כסלו תרע”א

––– אמש נשאתי נאומי ע“ד “מצב החינוך בא”י (בגרמנית). הנאום ארך כשעה ורבע, והיו גם תמונות פנס קסם (של מוסדות החינוך של ח' העזרה). אנשים ונשים רבים מאוד באו, וכל האולם היה מלא. באו גם אחדים מחברי ועד העזרה (הד"ר נתן לא יכול לבוא, כי איננו בקו הבריאות), וגם הד”ר כהן, וראשי הלשכות של ב"ב. לפי מה שהוגד לי מצא נאומי חן בעיניהם. לי גרם אמנם עבודה רבה, אך העבודה הן ידעתם כי אינני מואס בה.

חושב הנני לנסוע מפה ביום ה' הבא. שלום רב לכולכם ולחברי היקרים ולכל ידידי.

אוהבכם בכל לב


 

260. אל הד"ר יוסף קלויזנר    🔗

ברלין, כ“ח כסלו, תרע”א


לידידי הנכבד ד"ר י. קלויזנר שלום וברכה!

בלי תפונה קראת את מאמרי ע"ד תחיית השפה העברית בגליון הוולט של חג הסוכות, ואולי גם את סופו שנדפס בעיתון ההוא לפני שבועות אחדים1. המאמר הזה תורגם מעברית, אשר בה כתבתיו, ובתרגום קיצרוהו במקומות שונים ולא בכל מקום תרגמוהו כראוי.

ועתה בחושבי, כי מאמר כזה יעניין בודאי את קוראי השילוח הנני, פונה אליך בשאלתי, אם תרצו לקבלו בקובץ הזה. __ __ __


 

261. אל א. ש. יהודה    🔗

ירושלם, כ“ז טבת תרע”א


אבשלום אחי יקירי!

בעיני מי אשפוך את שיחי ולמי אגלה כל הגות לבי ורוחי אם לא בפניך, אחי, אשר בכל ימי היותי בחו"ל נחיתני בעצתך וניחמת את לבי בכל עת יאוש וספקנות. ובכן הנני כותב אליך הפעם, כי קשה לי עוד להתאפק.

הנני בירושלם זה כעשרה ימים ובכל העת כעין רוח עצב שפוכה עלי. אינני יודע אם זה המשך ההתרגזות והעצבות, שהרגשתי בברלין בימים האחרונים ברבות עלי העבודה, או תוצאת מהלך מחשבותי עתה. למרות כל הבשורות הטובות, שהגיעוני אחרי האסיפה ואשר על פיהן צריך לחשוב את “ענייני” כדבר מנוי וגמור, רואה הנני לפני עוד סימן שאלה גדול ונורא כגודל “סימן השאלה” של קבוצת־כוכבים ידועים בשמים. רואה הנני את בעל־המשרה (או: המשרות)2 נלחם כנגד החלטה זו בכל עוצם כחו הגדול ובכל מיני תחבולותיו השונות ומכריע את הכף לצדו, כי ישאר הוא הוא המושל בכול ועל הכול, מבלי שים לב לדעתי אם יש סדר במוסדות העשרים ויותר שתחת ידו או לא, ואם ממלאות הן את תפקידן או לא, אם התלמידים באים או לא, וכו' וכו'. הכול אחד לו ובלבד שיוכל למשול ולאמר “אני ואפסי עוד”.

אחרי השתמשו בכל מה שהיה אפשר לו להוודע מה שהנני כותב הביתה ולחברי, ואחרי אשר מכל זה לא נודע לו כמעט מאומה, מפני הטעם הפשוט יען כי לא כתבתי, – אחרי כל אלה פנה אלי ישר ויחל להקיפני בשאלות אל אודות דעת הוועד בנוגע לעתיד, ואם קובלה הצעה לשימני “לעוזר מנהל” וכיו“ב. ולא ראיתי לפני דרך אחרת מאשר להגיד לו את הדברים כמו שהם, לאמר, כי הד”ר נתן בעצמו וחברי הוועד חפצים לשים על כל בי"ס מנהל אחראי ולשים אותו למנהל כללי.

כמובן לא מצא הדבר חן בעיניו, ואמר כי הוא לא יקבל זאת בשום אופן, כי מבלי הנהלת בתי הספר אין לו כל כך עבודה רבה, ואין לעזוב בכלל את הנהלת המוסדות שהן בירושלם בעיר שהוא יושב בה, ואין כלל לוועד בברלין רשות להחליט החלטות, יען כי כל ההצעות צריכות לבוא מצדו. וגם בדבר מסעי לא עשה הועד כהוגן, כי הוא (הוועד) נתן לי הרשות לנסוע ולא המנהל. אז אמרתי לו, כי אינם חושבים כלל לפטרהו מכל עבודה, ורוצים להשאיר בידו הנהלת מוסד אחד או הסמינר או ביה"ס למל. לדבר הזה הרגיעה רוחו מעט ויאמר לרגע: “לדבר הזה הייתי אפשר מסכים ומביא קרבן למענך, דבר כזה ניתן להשמע יותר”, אך אחרי רגע חזר בו ואמר: “אי אפשר לי לעזוב את שני המוסדות הנ”ל, וביחוד עתה אחרי היותך עתה בברלין, והוועד לא יוכל לעשות דבר בלי הסכמתי וכו' וכו' ".

ובכן רואה הנני, יקירי, כי הוא מכין עצמו להלחם בכל כחו כנגד הצעה זו, ולפי מה שאנו יודעים את הד“ר נתן והד”ר כהן אפשר ואפשר שהם יירתעו בפני דבריו וטעמיו וכל תחבולותיו, כי שום דבר לא ייבצר ממנו בעד ניצוח. וכל בטחוני ותקוותי יהיו לאפס, עמלי ויגיעי יהיו לשוא. מרגיש הנני את עצמי כעת כאיש מלחמה מבלי כל נשק. הוא יושב וכותב אליהם בלי הרף, ובלי ספק יתחיל מעתה להודיעם, כי פשטו פה שמועות כי חפצים הם למסור הנהלות לאחרים, והדבר הזה ייחשב לו לעלבון, ומחר ירצה כל מורה לנסוע ולכרות שוחה לו, ובאופן כזה אי אפשר לו לנהל כל ענייני החברה הרבים וכו'.

ואנכי רחוק הנני ממקום המעשה ולא אדע כלל מהנדבר והנעשה, ולא יהיה מי שיעמוד לימיני כי אם ידידי האמיתים הנמצאים שם. אך מי הוא שיוכל לעוררם לפעולה מתמידה בהיותם כולם אנשים עסוקים וטרודים אם לא אתה יקירי?

הספקות מתרוצצות בקרבי ואינן נותנות לי מנוחה. אין בי אותה השמחה של כל איש, הבא ממרחקים אחרי מסע יפה כמסעי. רואי מתפלאים עלי ומקיפים אותי בשאלות, ודבר זה פועל עוד יותר לדכא את רוחי עד כי התחלתי לפחד מפני רוח העוצב. אין לי עם מי לדבר מלבד רעייתי, כי כל אנשינו פה הם כנפה הפולטת כל מה ששמים בתוכה, או כ"שק נקוב, כמו שאומרים בזרגון, וממילא אין מי שיעורר את רוחי ויאמצני לחכות באורך רוח עד אשר אולי תבוא ההצלחה למרות כל המפריעים שישים חברי על דרכי. רק הידיעות אשר תגענה אלי ממך ומיתר ידידי תוכלנה לאמץ לבי לקוות.

ובכן אבקשך בשם אהבתנו האמיתית שני דברים: 1) כי תשתדל בכל כחך, כי הוועד לא ישנה דעתו ועוזריך היותר טובים יוכלו להיות ידידינו הפרופ' מיטבוך ושפר3 וגם זוברנהיים; 2) כי תכתב אלי בלי איחור ובארוכה, כי דבריך ישעשעו נפשי. (מכתביך שלח רשום).

ובתקוה כי תמלא שאלותי הנני מסיים מכתבי בלב מלא בטחון

אחיך אוהבך


 

262. אל הד"ר א. מיטווך    🔗

ירושלם, ב' שבט תרע"א

ידידי הנכבד,

זה שבועים אשר שבתי בשלום ירושלמה אל ביתי ואל עבודתי, מסעי עבר עלי בטוב. הים היה שקט מאוד והאוויר היה נפלא, ממש כימי אביב. והרגש הרגשתי כי הולך וקרוב הנני אל ארץ המזרח. אך לעומת זה הנני מרגיש כל תוקף החורף פה בירושלם, כי מיום בואי ועד היום אך גשם ושלג וקור במלוא אוירנו.

מקווה הנני, כי הגיעוך במועדם שני הדפים, כתבי היד השומרונים, וההערות שכתבתי על אודותם על נייר מיוחד. כתבתי אליך גם בנוגע ל“כתובות” ומה שדיבר אתי הפרופ' שכטר, אשר בלי ספק תתראה אתו.

בהגיע מכתבי זה אליך יגיע כמדומני כבר קץ המועד אשר ניתן לוועידה הפדגוגית, אשר אתה ידידי הנך אחד מחבריה כעת, לסדר את ענייני בתי הספר של חברת העזרה, וכעת רואה הנני את עצמי נאלץ.. 4 הוועד, יכתוב אליהם השכם וכתוב, וקוראי המכתבים הם תמיד כמעט רק הד“ר נתן והד”ר כהן ולכן יכול הוא לפעול הרבה. ועל כן חושב הנני, כי אם לא יוּחלט הדבר הזה באסיפת הוועד בתור החלטה גמורה שאין לזוז ממנה, כי כל בית ספר חשוב צריך שיהיה לו מנהל – אז יהיה כל עמלנו לשוא והכול ישאר כמקודם. ובטוח הנני, כי ישתדל5 בכל כחו לנסוע בקיץ לברלין, כדי להפוך כל הקערה על פיה.

אנכי אמנם ידעתי זאת מראש, ואת מגורתי זאת הגדתי להד“ר נתן, והוא הבטיחני נאמנה, כי שום דבר לא יזיזהו מדעתו (הן תזכור, כי את כל הדעה הזאת הגה הוא לראשונה). אבל האפשר לסמוך על דיבורים והבטחות, ואפילו על אלה של איש נעלה כהד”ר נתן, בשעה שאנכי עומד מרחוק ואינני יודע כלל מהמתחדש שם?

בלב מלא פחד עזבתי את ברלין, ורק בטחוני בך ידידי הנאמן בראשונה, ואחריך יתר ידידינו חברי הוועד, וידעתי כי במשך ימי שבתי בברלין הכירוני חברי הוועד וידעו את ערך עבודתי…6 הוא חפץ דווקא, כי יהיה הוא מנהל כל המוסדות, והאחרים יהיו רק עוזרים בהנהלה, ויהיו אחראים לו…

שני הדברים האלה חזקו את רוחי לבלי להוואש. כן הגיעוני דבריך הנעימים ודברי הפרופסור שפר והאדון ברגל, ואראה כי יש לי על מי לסמוך ורוחי הרגיעה מעט מפחדה.

ועתה, ידידי יקירי, רק לפניך יכול הנני לשפוך את רוחי, ורק בך אוכל לבטוח כי גם בהיותי רחוק ממך במקום, קרוב הנך אלי בידידותך הנאמנה. ובכן הנני פונה אליך בבקשתי, כי לא תרף ידך ממני עתה, ובכל כח פעולתך על ידידיך הד“ר סימון7 והד”ר נתן תשתדל לבצע את אשר החילות, כי יוחלט הדבר לפני התחלת שנת הלימודים הבאה, ובתור החלטה גמורה.

לפי מה שהבנתי מדבריו ינעם לו יותר כי ייעשה הדבר בהדרגה, לאמר שלא יופקדו מנהלים לכל בתי הספר בפעם אחת, כי אם לאט לאט, ובראשונה יתחיל בי, אינני יודע אם אמר זאת יען כי דיבר אתי, או כי הוא חושב באמת כך. לפי מה שהבנתי מדברי הד"ר כהן חשב גם הוא ככה. לפי דעתי אני, צריך לעשות (חידוש)8 שלם ולא לחצאין…9 השיטה הזאת, כי תמיד נעשים הדברים למחצה. אבל הודעתיך זאת למען תדע אם תצטרך לידיעה זו.

הוא10 אמר לי, כי הגיעו לירושלם מכתבים מברלין, שבהם היו כבר רמזים על השינויים האלה בכלל. חושב הנני, כי כותב המכתבים האלה (אם אמת הדבר) הוא מר דוד כהן11, אשר סר מעת לעת אל משרד “העזרה” להוודע מהנעשה “מאחורי הקלעים”, כי אינני יודע בברלין איש אחר, אשר יתעניין בכל הענין הזה וגם יכתוב לירושלם.

עד קבלי מענה על מכתבי זה יעבור כחודש ימים. זהו זמן ארוך בשעה כזו, ובכן אבקשך לכתוב אלי מעת לעת מהמתחדש בעניין זה במכתבים ולא בכרטיסים גלויים (מפני טעם מובן), מבלי חכות למכתבי אני.

שלום רב להוריך הנכבדים הי"ו ולאחותך הכבודה ואחיך היקר, והנני מביע בזה לכולכם עוד הפעם את רגשי תודתי על אשר קרבתוני בידידות אמיתית.


 

263. אל א. ש. יהודה    🔗

ירושלם, כ“ו שבט תרע”א


אבשלום אחי יקירי!

הרבה הרבה תודות לך על תלגרמתך ועל מכתבך, אשר היו לי באמת כמשען חזק בהתמוטט רוחי בקרבי. כי למה אכחד ממך יקירי? הימים האחרונים לא נעמו לי כלל וכלל. מסעי באירופה, לאמר זמן שבתי בברלין פעל הרבה לרעה על עצבי. התרגשותי על כל דבר קטן עלתה למעלה ראש. ובשובי הנה והוכרחתי להשקע תיכף שנית בעבודה רבה, אשר במשך זמן נפטרתי ממנה לגמרי, קשה הדבר הזה עלי יותר, ורוח עצב, רוח יאוש תקפני, ביחוד למן העת שעלה ביד ה' כהן12 להוציא מפי בשעת יאוש כזאת כל מה שחושבים בברלין לעשות. מאז נדמה לי, כי בידי החרבתי את כל בנייני שעמלתי לבנותו, כי ידעתיו, אותו ואת תכסיסי מלחמתו, וידעתי את השפעתו ע"י דבריו בעוז רוחו במקום שנוגע הדבר לעצמו. ואומר בלבי הנה אבד הכול. הוא כמובן החל להראותני פנים זועמים ובה בשעה קירב את האחרים, המשתמשים במקרים כאלה להחניף ולהראות נטייתם אליו…13

––– ועתה בהשיגי תלגרמתך ומכתבך שבתי ואאמץ את רוחי מעט לשוב ולקוות.

ממכתבך הנני רואה, כי הוועדה הפדגוגית אומרת כי לא תזוז מהחלטתה, אך אין הדבר תלוי בה כי אם בוועד העזרה, ועתה עלינו לדעת מה מחליט הוא וכמה יהיה איתן בהחלטתו למרות התנגדותו של מר כהן.

14עתה כלי מבטאו של ה' כהן, והוא נתן לי להבין, כי כהן לא יעזוב את הסמינר, רק את ביה“ס למל יתרצה לעזוב, אך לא עתה כי אם אחרי שנה, כי בשנה הבאה תמלאנה 25 שנים למיום החל לעבוד בו, והוא איננו חפץ לעזוב לפני עבור שנת חצי היובל. אנכי חושב, כי גם זאת היא דחיה, כדי שיעבור הזמן, ואח”כ יישכח הדבר, ואולי חפץ הוא שהכול ישָאר בידו עד הגיע עת החוזה החדש, שעליו לעשות עם ח' העזרה למען יגדיל עוד דרישותיו. בכל אופן חושב הנני, כי דרוש עוד לעבוד הרבה. __ __ __

שכחתי להודיעך במכתבי זה, כי עלה בידי להטות את לב מר גוץ15 ממוסקווה (שהיה בברלין, וד“ר נתן הציע לפניו כי יתן 50.000 פר' לבניין ביהמ”ד לרבנים), כי יתן את הסך הזה והוא הרשני להודיע זאת את הד“ר נתן בתור החלטה מצדו. ואנכי עשיתי כזאת תיכף. כמובן הגדתי כל העניין לה' כהן תיכף בשובי ממסעי, ובהיות מר גוץ פה הוליכהו והראהו את המכון שיסד כבר, אך בנוגע לעניין הנדבה דיבר גוץ רק אתי ואחרי שהחליט כבר החל לדבר גם עם כהן, ולאחרונה הבטיח לתת גם שטיפנדיום של 6000 פר' לשנה לעשרה צעירים שילמדו במוסד הזה. גם זאת הודעתי את ד”ר נתן. __ __ __


 

264. אל אפרים כהן    🔗

ירושלם ת“ו י”ג אייר תרע"א


להאדון הנכבד מר אפרים כהן, מנהל מוסדות חברת העזרה ליהודי גרמניה, בירושלם

אדוני הנכבד!

את מכתבו מיום 8 מאי קיבלתי שלשום, בצירוף העתקת מכתב האדון הנעלה ד"ר ג' סימון, נשיא חברת העזרה, מיום 25 אפריל החולף.

תודתי נתונה לכבודו על דבריו הטובים ועל הבטחון בי לשים עלי משא ההשגחה על בית המדרש למורים ובית הספר למסחר.

אפס כי יחד עם זה הנני רואה חובה לעצמי להודיעו, כי לע"ע אי אפשר לי לקבל עלי את המשרה הזאת. עלי לדעת בראשונה את פרטי הדברים, אשר עליהם מדבר כבוד נשיא חברתנו כי מסרם בידי כבודו, ולהתבונן אם על פי התנאים האלה יהיה אפשר לי לקבל ברצון תמים את המשרה הזאת, הדורשת מבעליה מסירות נפש ועבודה בשמחת לבב, שרק הן הגורמות להצלחה אמתית; או כי יהיה עלי לבוא עוד בדברים בנוגע לזה עם ועד חברתנו הרוממה.

לעת עתה נכון הנני לשוב ולקבל את שעות ההוראה, אשר הואיל כבוד הוועד לפטרני מהן, בכל עת אשר יצווה עלי כבודו, או כל עבודה אחרת בביהמ“ד למורים. ואם כבודו חפץ לנסוע, יוכל לסעת בלב נכון בטוח כי אשים לבי ועיני על כל ענייני ביהמ”ד למורים וביה"ס למסחר, ככל אשר עשיתי לא פעם ולא שתים בכל עת שהיה על כבודו לעזוב את ירושלם.

ובזה הנני מוקירו ומכבדו הנושא אתו יחד בעול עבודת החינוך זה כ"ג שנים.


 

265. אל הד"ר א. מיטווך    🔗

ירושלם ת“ו כ”ד אייר תרע"א


לכבוד ידידי היקר והנעלה פרופיסור ד“ר אויגן מיטבוך נ”י שלום וברכה

ידידי נכבדי!

את מכתבך המלא דברי חיבה קיבלתי במועדו, והנני נותן לך בזה את תודתי על עמלך ויגיעך לטובתי, יחד עם יתר ידידינו היקרים.

לא עניתיך עד כה בחכותי לבוא הידיעה מברלין בנוגע לגורלי. ואכן באה סוף סוף בצורת מכתב, שנשלח לה' כהן ובו מבקשים אותו להודיע (את מר פרס ואותי) ע“ד השינוי שבא במהלך הנהלת בתי הספר של ח' העזרה כתוצאה לדרישתו שדרש, כי תוקל מעליו העבודה, וכו' וכו', וכי נמנינו שנינו ל”פרורקטורים" לביה“ס למל ולביהמ”ד למורים וביה“ס למסחר, וכי את פרטי הדברים יודיענו הוא על יסוד הדברים שכתבו אליו. וה' כהן מסר לנו את העתקת המכתב בצירוף מכתב מצדו לברכנו על התמנותנו בתור “פרורקטורים” (ובעברית “סגן המנהל” – תירגום לא נכון –), ולהודיענו חובתנו לעוזרו בהנהלת המוסדות, כי כל האחריות היא מעתה עלינו, ועלינו להיות בתוך המוסד כל זמן הלימוד, וכו' וכו‘, וכי אנו אחראים לו בנוגע למהלך הלימודים במוסדות ולהתקדמותם, ועלינו לערוך לו דין וחשבון בכל ג’ חודשים ע”ד המוסדות והוא ישלחנו להוועד בברלין, ועלינו לנהל את הספריה של המוסד, ולדאוג לצורכי ההוראה, וכו' וכו'. וכנגד זה החסיר הוועד משעות הוראתנו, כידוע לך.

עלי להגיד לך האמת, כי כל הדברים האלה הלמוני ברגע הראשון. שבתי ונזכרתי כל הוויכוחים, שהיו לי בברלין כאשר הגיעה לשם הצעתו של ה' כהן, כי חפץ שימסרו לנו את עזרת ההנהלה, וכולכם ראיתם את צדקת דרישתי כי “מי שיש עליו אחריות של מוסד, צריך שתהיה לו גם הזכות בהנהלה”. וזה היה הדבר היחידי שעליו סבו כל דברינו והשתדלותכם ונצחונכם ובשורתכם אשר בישרתוני עוד…16 אחרי אספת הוועד שהיתה בינואר. והד“ר נתן בעצמו דרש רק, כי במקום תואר “דירקטור” יותן לנו התואר…17 אנכי מאנתי להסכים לזאת. והנה עתה אחרי…18 וההשתדלות והבשורות – הכול נשכח. ההנהלה כולה נשארה בידי ה' כהן, ורק בשינוי אחד – שהוא נפטר מכל האחריות, שהיתה עליו כנגד זכות ההנהלה, והיא הוטלה עלינו, ואנחנו נשארנו סגניו של המנהל, ואחראים לו. ואת הדבר הזה מיהר ופירסם בעיתונים פה, והעיתונים לא שכחו מהזכיר כי הוא “מנהל ביה”ס למל וביהמ”ד למורים", לבל יהין איש לחשוב, חלילה, כי לוקח ממנו תואר־הכבוד הזה.

ובכן, היוצא מכל זה הוא, כי במשך החודשים האלה עלה בידו להסב את כל הדברים כחפצו וכל עמלנו ויגיענו עלה בתוהו – גם אחרי שכתב לי הד"ר כהן, כי הדבר ייגמר לרצוני.

רואה הנני כי סוף סוף אך לתקיפים הנצחון, ורצונם הוא השליט, וכנגדם אין לעשות מאומה.

ובכן אמרתי לו באופן מוחלט, כי אינני מקבל את משרתי החדשה, וכי נכון הנני לשוב ולקבל את שעות הוראתי כקודם, או עבודות אחרות השייכות להשגחה בבית המדרש למורים, אך מבלי כל “תואר” חדש או קבלת אחריות. אחרי ויכוחים רבים מסר לנו בכתב את פרטי הדברים, שכתבו מברלין כי יודיענו אותם (את העתקתם הנני שולח אליך בזה). אמרתי לו, כי בכל הדברים האלה רואה הנני רק שני דברים: א) ההטעמה בכל תוקף כי הנני תחת פקודתו, ב) כל מיני העבודות שהוטלו עלי, אך אין כל זכר לאיזו זכות בעניין ההנהלה עצמה, או גם לחוות בה דעה.

אך פתאום נסע לצפת ועזב את כל העניין באמצע, ואחרי כל תביעותי ודרישותי לא ענה דבר.

ראינו, כי בדברים בעל פה אין להשיג מאומה, ונכין את דרישותינו בכתב, לאמור: שינינו מעט את נוסח פרטי הדברים שמסר לנו, והוספנו גם זכויות אחדות, אשר בלעדיהן אי אפשר לקבל את המשרה החדשה וכל החובות הקשורים בה. ותמול מסרנו לו את הנוסח החדש של פרטי הדברים, אך כמובן ממאן הוא לזוז אף כמלוא השערה ממקומם, ואי אפשר לו להסכים, כי יתערב אחר בכל ענייני ההנהלה של המוסד שהוא השליט עליו, אף אם תהיה כל עבודתו של האיש הזה מסורה רק למוסד הזה. __ __ __


 

266. אל אשתו    🔗

בירות יום א' י' אלול, תרע"א


––– שלשום הלמה אותנו השמועה על דבר מיתתו הפתאומית של ידידי הנאמן ספיר19. עוד לפני שבועות אחדים, בהיותנו בפתח תקווה, הוליכני בכל פרדסו ויבאר לי איך חי כל הזמן בחסכון ויכין לו את הפרדס ועוד נחלות, למען יוכל בעוד שנים אחדות לחיות במנוחה מפרי חסכונו כל ימיו ויוכל לשוב אל הספרות, בעזבו שאון הבנקים והממונות. שמח מאוד, כי יש לו בן איכר בא"י, היודע את עבודתו, והנה בא המוות האכזרי וקטפו לפני שזכה עוד לטעום מפרי עבודתו, בא המוות וקטפהו דווקא עתה בהחלו לעבוד במרץ עבודת הספרות בלילות שלא ישן בהם, ועבודתו היתה רצינית ועמוקה. והכל בלי קבלת שכר. עבד בעד “החינוך” ובעד תוצאת “לעם” וחיבר את ספר “הארץ” הגדול בעד “קוהלת”, ובעד כל זה לא חפץ לקבל שום שכר.

חבל על מות אדם כזה, שידע את הישוב, שהתבונן לכל התפתחותו וידע כל מעלותיו ומגרעותיו, וישתתף הרבה בקדמתו. וחבל על מותו בתור קרבן, כי אין שום ספק בלבי, כי המרירות, אשר מררוהו אויביו, גרמו הרבה במותו הפתאומי.

גרזובסקי20 בכה בבואו לספר לנו את השמועה הזאת.

ככה הננו בני האדם. אין איש יודע את עתו. __ __ __


 

267. אל הד"ר יוסף קלויזנר    🔗

ירושלם, כ' תשרי תרע"ב


ידידי הנכבד!

נעניתי לקבל קריאתך ולדבריך שהוספת בכתב והנני שולח אליך בזה לחוברת היובל של “השלוח” את המאמר “שבת אחת בבית הכהן הגדול”21. __ __ __

ויהי רצון שתהא זו התחלה טובה למאמרים שיעלה בידי להוסיף לשלוח אליך אחרי כל ההבטחות הרבות, אשר לצערי לא עלה בידי עד כה למלאותן.

בדרשי שלומך ושלום יתר ידידינו הנכבדים ב“מח”ק"22

הנני ידידך מכבדך


 

268. אל יהודה גרזובסקי    🔗

ירושלם, א' אדר תרע"ב

ידידי היקר!

צר לי כי ההודעה על אודות יובלך באה ב“האור” אחרי עבור זמנה, ולא יכולתי לשלוח לך ברכתי ליום שמחת לבך ולב כל ידידיך מוקיריך, יום מלאת חמש ועשרים שנה מאז בואך אל ארצנו ארץ חמדתנו ומשאת נפשנו. חמש ועשרים שנה בארץ ישראל בזמננו אנו – הן עולם מלא. כי מה לא נעשה במשך התקופה הזאת בנוגע לישובנו. כל ההרפתקאות השונות עדו עלינו, חמש ועשרים שנה של נפתולי־אלהים עם כל הקורות השונים, ומי שעברו עליו חמש ועשרים שנה, ושם מצב שהיה נמצא בו לא פעל עליו להוציאוֹ מן הארץ, ולא עוד אלא שפעל ועבד בכל המקצועות השונים להרמת מצב עמנו וחינוך בנינו; מי שעלה בידו להכניס לאוצר שפתנו ספרים חשובים מגנזי רוחו ומגנזי אירופה המשכלת; מי שעלה בידו לחבב את שפתנו על ילדינו ע"י ספרים וסיפורים מושכים את הלב, ומי שעלה בידו לשמור את סגנונו ולא להימשך אחרי הזרם של כל מיני “שינויי הערכין” כביכול, בין שהם באים מכוונה מכוונת ובין שהם באים מחוסר ידיעה, מי שעלתה לו כך, ראוי והגון הוא לברכה כפולה ומכופלת. והנני מברכך, כי תזכה לחוג את חג יובלך השלם לשיבתך בארץ בשבת עמנו “איש תחת גפנו ותחת תאנתו” בארצנו זאת, בחברת רעייתך הכבודה ובניך החביבים, וכי בחצי־יובלך השני תוסיף לתת לילדינו מפריך הטוב החביב עליהם, ולגדולינו סיועך בעבודת הטבת מצב ישובנו הקדוש להם.

ידידך מכבדך השמח בשמחתך

דוד ילין

גם אנכי מברכת אותך מעמקי לבי ליום שמחתך כי תזכה לראות פרי עבודתך לטובת ספרותנו וישוב ארצנו.

ברגשי כבוד

איטה ילין


 

269. אל אשתו, לביירות    🔗

ירושלם ת“ו כ”ט אייר תרע"ב


––– פה בבית ב“ה הכל מסודר, חוץ ממני. אנוכי הנני כמו תמיד מפוזר על שבעה ימים ויושב אך מעט בבית. ביום השבת הייתי קרוא אל קריאת הפירמן של לקיחת הצבא, ולשבת אח”כ בשעת המועינה23 עפ"י מכתב מהפחה. וגם היום ישבתי כל היום שם עד הערב.

מאליעזר24 קיבלתי התעודה במועדה והיום הראיתיה בשעת המועינה ונפטר עד גמרו לימודיו. בנוגע לאביעזר25 כתבתי מכתבים ארוכים להרב נחום26 ולגד פרומקין27, שהנני מקווה, כי הוא יוכל לעבוד בזה.

ד“ר קלוזנר28 הוא פה והוא אתי בשלום ובידידות כאילו לא קרה דבר. ביקר את הסמינר יום תמים ושמח מאוד בכל אשר ראה, והוא ואשתו והגברת שפירא ביקרו את בית המלאכה וע”ז כתבה לך כבר מרגלית אחותך. לפנות ערב נסענו אל הר הזיתים. __ __ __


 

270. אל אשתו איטה    🔗

ירושלם יום א' ג' סיון תרע"ב


––– ד"ר קלוזנר היה תמול באסיפה אתנו, מורי “העזרה”, ובפה מלא הודה כי שגה במה שכתב על הסמינר ומוסדות העזרה.


 

271. אל הד"ר א. רופין מנהל המשרד הארצישראלי, יפו    🔗

ירושלם כ“ז אלול תרע”ב


אדוני הנכבד!

אומר אני להציע בפני ועד Sir Moses Montefiore Testimonial בלונדון, כי יקדישו חלק מכספם לבניין בתי דירה לתימנים העובדים במושבות, ולזה נחוצות לי ידיעות אחדות סטטיסטיות בנוגע להם כמו:

  1. כמה משפחות־תימנים נמצאות כעת במושבות?

  2. לכמה מהן נבנו כבר בתים? וע"י מי? ובאיזה תנאים?

  3. כמה יעלה מחיר בית עם גן־ירק?

  4. מי יערוב בעד התשלומים, כי אמנם ישלמו מה שהוציאו למענם במשך עשר שנים?

ובכן אהיה אסיר תודה לכ', אם יואיל להודיעני את הידיעות האלה, אשר לפי מה שהנני מקווה תבאנה תועלת.

ידידו מכבדו ומברכו בברכת שנה טובה, אותו ואת משפחתו

דוד ילין


 

272. אל אפרים כהן    🔗

ירושלם ת“ו כ”ג חשון תרע"ג


אדוני וידידי הנכבד!

בוודאי קיבל את מכתבי האחרון בשבוע שעבר.

על אודות ביקורם של הד“ר קאמינקה29 והרב גרונוואלד30 כותב לכ' חברי מר פרס. ואנכי אודיעהו בקצרה, כי את הראשון לווינו במקומות שונים ותודה רבה הוא חייב לנו על טרחתנו אתו, ובכ”ז הנה היה משומעי דיבה מאלה אשר “ממנו יצאו”, ולפני נסעו דיבר רעות על כל מוסדות העזרה31. __ __ _

הרב גרונוואלד בא מיד למלון אמדורסקי ולא שלח להגיד לנו כי בא, ותיכף ביום השני לבואו נסע לחברון, ואח“כ ליריחו ולירדן, וביום ו' לפנות ערב, חצי שעה לפני לכתו לכותל המערבי, בא לבקרני וביקשני להראותו את ביה”ס למל. ביקשתיו לבוא ביום א' בשעת הלימוד, וימאן, באמרו כי ביום א' בבוקר עליו כבר לנסוע; ביקשתיו לבוא לתפילת ערבית, ויען כי עוד טרם ביקר את כותל המערבי; ביקשתיו לבוא בבוקר את התפילה, ויען כי עוד טרם ביקר בית כנסת אחד וחפץ הוא ללכת להתפלל בעיר. ובכן הראיתיו את כל חלקי הבית, שמצא חן בעיניו הרבה, וביום השבת אחה“צ הלכתי בלוויית מר פרס אליו ונדבר על ענייני ביה”ס למל. הוא הגיד לנו, כי הוא מצטער מאוד על שלא מצא את כ' פה, בייחוד היה חפץ להוכיח לכ‘, כי אין בדעתו כלל להזיקו איזה נזק שיהיה, אך חפצים בוינא לנסות להוציא מיד ח’ העזרה “את הגזילה אשר גזלה”, והם ינסו את כוחם לראות אם יכולים הם להחזיק בי“ס זה על חשבונם או לא. הוא הגיד לנו, כי התראה פה גם עם הברון פירירא מ”מ הקונסול פה.

לבורלא32 לא הועילו כל השתדלויותיו וכל מאמצי כוחו. ביה“ס בחברון כבר נתאשר, אך הוא לא יצא פטור, אחרי כי בשעת המועינה33 לא היה עוד ביה”ס מאושר. ובכן עליו לשלם כעת 60 לי“ט. עשרה תתן לו העדה והשאר הוא חפץ ללוות מח' העזרה ע”מ לשלם 50 פר' בכל חודש. אנכי הבטחתיו לכתוב לכ' להשתדל תיכף למענו ולהודיענו תיכף בתלגרמה אם נלווהו את הכסף, כי אם אין, אז עליו לברוח, כי משום מקום אחר לא ישיג זאת. ובכן ימהר כ' מעשהו ויודיעני תיכף.

בנוגע לנדבות לצבא הננו מאספים מכל המורים והתלמידים, אך הסכום לא יספיק, כנגד מה שנתנו בתי הספר האחרים, ובכן כתבתי היום לד"ר כהן כי יודיעני בתלגרמה. __ __ __

ישתדל כ' בדבר הזה כי נחוץ הוא, כי צוררינו מדברים כבר די והותר כנגדנו.

שלום רב לכ' ולכל ב"ב

ידידו מכבדו


 

273. אל יוסף פרסיץ    🔗

ירושלם, ת“ו ז' שבט, תרע”ג


לכבוד ידידי היקר והנעלה ה' מר יוסף פרסיץ, שלום וברכה מציון!

לפני שבועות אחדים קבלתי מכתבו של האינז' מר צבי קנל, אשר בו הוא מודיעני, כי אתם שניכם נגשתם לערוך רשימת מנדבים שנתיים לחיזוק בית ספרנו הלאומי בירושלם, ואומרים הנכם לערוך רשימות לשלושת אלפים פראנק ולגבות בקרוב את הכסף לשנת תרע"ג.

ומה אענה ומה אומר על זאת? ברוך ה' אשר לא השבית גואל ג"כ למוסדנו הלאומי החשוב אשר ממנו פינה ממנו יתד לכל החיים הרוחניים בירושלם. שמח הנני לראות, כי מקנא הנך קנאתו אחרי אשר רבים מחובבינו נוטים תמיד אחרי כל מוסד שהוא יותר חדש מרעהו ואשר לשמו ולזכרו מצלצלים מקצה הארץ ועד קצה. לך נא בדרכך זאת, אתה ורעך הנכבד, ועשו חיל והיה זכרכם לברכה, כי התעוררתם להחיות את הבית הנאמן, ומכם יראו גם אחרים וכן יעשו גם הם.

על שאלותיכם במכתבו של מר קנל מיום ט“ז אייר ענינו במכתבנו מיום ד' תמוז תרע”ב, אשר כנראה לא הגיע לידכם, והננו שולחים לכם העתקתו בזה, והיה לכם למענה ברור על כל השאלות והספקות המתעוררים בנוגע לבית הספרים, ואם יש לכם עוד דברים לשאול, הואילו נא להודיעונו והתכבדנו לענותכם תיכף.

מהרו נא במגבית הנדבות ובמשלוחן, כי מצב הבית המתמוטט דורש זאת בהקדם האפשרי, ואך בהגיע לידנו הסכום הראשון נמהר לפרסם הדבר בעיתונינו ולעורר את יחידי הסגולה שבערים האחרות ויבואו גם הם לעזרת המפעל במרץ ובמעשיות. שלום רב לך ולרעייתך הכבודה ולילד שעשועכם, ד"ש לכם בשמי ובשם רעייתי

ידידך מכבדך מאד ודורש שלומך ושלום ידידך הנכבד האינז' מר קנל

דוד ילין


 

274. אל הד"ר שמריהו לוין    🔗

ירושלם, כ' אייר תרע"ג


ידידי הנכבד והנעלה ד"ר שמריהו לוין ירושלים

כידוע לך קבענו את זמן אספתנו הבלשנית לשעה 8 בערב ואת הכללית לשעה 9 וחצי. ובחשבנו, כי אותך תעניין אספתנו הראשונה, נבקשך לבוא במועד הנקבע לה בלי איחור; בשעה שהד"ר פינקלשטיין34, שאותו תעניין בייחוד האספה השנייה, מוטב לו שיבוא אחריך (לבל יתקפהו השיעמום באסיפה שאיננו מבין שפתה). אולי יבוא בשעה 9, לאמור כחצי שעה לפני חתימת האסיפה הראשונה, ודי לו. –

באספה הראשונה ארצה ע"ד “הכתיב העברי בהעתקת מלים משפות זרות”.

ידידך מכבדך מאוד


 

275. אל הד"ר שמריהו לוין    🔗

ירושלם ת“ו כ”ה אייר תרע"ג


לידידי הנכבד והנעלה ד"ר ש. לוין שלום וברכה רבה

ידידי היקר!

צר לי, כי ביום נוסעך מפה לא נפניתי ללוותך אל תחנת מסה“ב ולא שבתי להתראות אתך, ולמסור לך גם את מחברתי ע”ד “המבטא והכתיב”, ובכן הנני עושה זאת כעת, ואתך הסליחה.

מקווה הנני, כי כתבת אל חבריך בדבר נסיעתי לקונגרס, וכי אקבל גם מענה מאתכם. אינני יודע אם אספיק לקבלהו בהיותך עוד בא“י אחרי כי שמעתי, כי בעוד שבועיים הנכם נוסעים כבר מא”י (הנכון הדבר?).

חושב הנני כי נוכחותי שם תביא תועלת רבה לעניינים שונים בכל הנוגע לעניינינו הרוחניים בא"י, הן לוועד הלשון, והן להסתדרות לשפה ולתרבות, הן למוסד “התחיה” להוצאת הספרים, והן למוסדו של פלדשטיין35, ובעיקר הדבר למוסד העליון לחכמות בכלל ולחכמת ישראל בפרט בירושלם. שם נוכל להציע הצעות ולהחליט החלטות שתבאנה תועלת למעשה. חושב הנני, כי גם בענייני תעמולה תביא נוכחותי שם תועלת. ואולי אסע משם לרוסיא בנוגע לגאולת המקומות ההיסטוריים, שהננו עובדים גם בזה במרץ, ואשר אחדים מאלה שעלו הנה לפסח (ד"ר וילנסקי, קפלן, חורגין, שירמן, וכו') הבטיחוני להכין במשך הקיץ הזה ההכנות ברוסיא לטובת עניין זה בבואי לשם.

רואה ומרגיש הנני, כי עלי להקדיש כוחותי לדברים מתאימים לרוחי ולכשרונותי, ובראש כל לספרות ולחכמת ישראל, וכפי שביארתי לך מקווה הנני, כי מסעי זה יקדמני אני בבחינה זו.

ועתה שלום רב לך ושלום לעבודתך הפוריה על אדמת ישראל מאת ידידך מכבדך

דוד ילין

צר לי, כי דבריך בליל אספתנו נתנו מקום לאלה, שענייניהם דורשים זאת, להשתמש בהם להראות, כי כדי להיכון לטכניקום, דרוש עתה הרבה יותר לדעת השפה הגרמנית על בוריה, אך מה שעבר עבר ואין צועקים עליו.


 

276. אל המשרד הארצישראלי, יפו    🔗

אגודה לשמירה על מצבות זכרון היסטוריות של יהודים בארץ־ישראל

ירושלים, כ“ח אייר התרע”ג

(תרגום מגרמנית)


א. נ.

בתשובה לשאלתכם בנוגע לבית העלמין היהודי בשכם, הננו להודיעכם כי קבלנו מהכהן הגדול של השומרונים את הידיעות דלקמן בעניין זה:

"הממשלה אמנם מתכוונת למכור במכירה פומבית שטח השייך ליהודים. אולם אין זה השטח של בית העלמין עצמו אלא רק חלקה הגובלת עמו ושייכת לשני יהודים – האחד סעיד בן חמי והשני משה בן מוראט. הממשלה תובעת שטח זה כאדמת מחלול36. אשתו של סעיד, הגרה עתה בחיפה, באה לשכם, כדי לערער כנגד הממשלה.

לפי שעה אין סכנה נשקפת לבית העלמין עצמו, אולם אם השטח הגובל עמו באמת יימכר על ידי הממשלה וסכנה תהא צפויה לבית העלמין גופא, לא אמנע מלהודיע לכם על כך בעוד מועד למען תוכלו לנקוט בצעדים הדרושים".

אין ביכלתנו לשפוט אם ניתן לסמוך על כך ואנו מבקשים כי תואילו להביע דעתכם בנדון.

ועתה לבית העלמין הישן שלמרגלות הר הזיתים בירושלים. בשבוע שעבר היתה לנו ההזדמנות לשוחח עם ד"ר טהון37 בדבר שמירה על שרידי העתיקות הנמצאים על אדמת בית העלמין הישן (יד אבשלום, קברות הכהנים בני משפחת חזיר וכו').

הצבענו גם עד כמה חשוב וחיוני להקים גדר מסביב לבית עלמין זה, הפרוץ עתה לחיות ולבהמות המהלכות בו. ד"ר טהון הציע, כי מיד נערוך מדידות בו במקום, כדי לקבוע בערך את הסכום הדרוש להוצאות. בעקבות הצעה זו סרנו בעצמנו לבית העלמין הישן, והתמונה שנתגלתה לנגד עינינו השרתה עלינו עצב כבד. פרט לשרידי העתיקות הנפלאים כגון יד אבשלום וכו', שבכל רגע צפויה להם הסכנה כי הנוצרים ישתלטו עליהם כפי שעשו לגבי קברות הנביאים חגי זכריה ומלאכי, נמצא בית העלמין עצמו, שבו טמונים חכמינו גדולי השם מן הדורות האחרונים, במצב עלוב עד מאוד.

הפלחים בכפר הסמוך סילואן הופכים את המקום לתוהו ובוהו ממש. את המצבות בבית העלמין הם מנצלים לצרכיהם, שכן בונים הם את בתיהם באבנים אלו ואף את האדמה מנצלים הם לצרכיהם.

את קברו של רבי עובדיה מברטנורא ייחד לעצמו אחד התושבים, אף שהכתובת על המצבה ברורה למדי. מי יודע מה עתידים הם עוד לעשות אם לא נעשה אנו משהו נגדם. מאידך ייתכן שעם הקמת החומה, הכרוכה בהוצאות מסוימות, נצליח להחזיר לעצמנו גם את השרידים שנשדדו מאתנו. לפי האומדן שלנו תעלינה ההוצאות לסך 7000 פראנק, מבלי להביא בחשבון את ההוצאות, שתהיינה דרושות, כדי לרכוש מחדש את שרידי העתיקות. אורך החומה יהיה בערך 400 מטר, הרוחב בערך 180 מטר. פרט לכך יהיה צורך להקיף גם את קבר אבשלום בחומה נפרדת. לדעתנו יהיה צורך בחומה שגובהה 2 אמות, כלומר שהמדובר הוא בחומה של 1630 אמה בסך הכל. אם המחיר לכל אמה נחשב 4 פראנקים, תעלה החומה כולה 7000 פראנק. ההוצאות ליסודות אינן כלולות בסכום זה, משום שאי אפשר לדעת באיזה עומק צריך יהיה לחפור. לפי האומדן יהיו היסודות בעומק של חצי מטר.

גם מסביב לבית העלמין החדש יש צורך ב־90 מטר להשלמת החומה, אולם את הסכום הדרוש לכך אנו מקווים לגייס כאן. גם האגודה שלנו תשתתף בהוצאות בסכום של 1000 פרנק.

בתקווה כי תקדישו תשומת לב ראויה לעניין זה ותעשו כמיטב יכולתכם להגשמת התכנית הזאת, הננו חותמים.

בכל הכבוד

דוד ילין

יוסף מיוחס


 

277. אל הד"ר שמריהו לוין    🔗

ירושלם, כ“א סיון תרע”ג


ידידי הנכבד ד"ר ש. לוין!

את מכתבך קיבלתי במועדו ותודה לך על השתדלותך. גם ד"ר רופין אמר לי, כי כתב לברלין בנוגע למסעי ומחכה הוא לתשובה. חושב הנני, כי אתה דיברת אתו או כתבת אליו.

גם מאוסישקין קיבלתי מענה ובו הוא מודיעני, כי חושב הוא כי הימצאי בקונגרס יביא תועלת למועצה בעניינים העומדים על הפרק וגם לעבודה בעתיד.

רואה הנני, כי בחוג ידוע אין מסעי לרצון מאוד ובייחוד בתור ציר. שמעתי כבר דיבורים מעין: בתור בא כוח חברת העזרה (עתה נעשיתי כבר לבא כוח ח' העזרה!) הן לא יקבל עליו מר ילין אחריות כזו, או: בתור פקיד עותומני הן לא ירצה מר ילין להעמיד עצמו בגלוי בתור לוקח חלק בתנועה הציונית (Sich exponieren בלע"ז). לע“ע נאמרים הדברים דרך אגב, מבלי הראות אף טון של עצה, ומכ”ש של פקודה, אך כמעט ברור לי, כי גם זה יבוא, ואולי תובאנה גם פקודות ממקום גבוה. הן הכול תלוי באופן שמתארים להם את הדברים.

לכל זה לא הייתי אולי שם לב, בדעתי כי בעניינים שמחוץ למשרה האדם חופשי בדעותיו ובאמונותיו ואין לאיש לפקוד עליו פקודות. ישנו רק דבר אחד, שאליו צריך לשים לב, הקרן הלאומית רושמת רוב רכושה פה בערכאות על שמי, ומלבד זה יש לי תמיד עניינים כלליים גם בפני הממשלה, ולדבר הזה אולי יזיק דבר היותי לציר משתתף בקונגרס (כי להיות ציר שותק אינני חפץ. חפץ הנני להועיל ולא להתכבד באיצטלא של ציר). והנני שואל עצתך בזאת אחרי התבוננך היטב בדבר, כי אמנם יכול היות גם כן, כי לא יושם לב כלל למעמדי בתור ציר.

בנוגע למנדט כמעט ברור לי, כי הציונים פה יבחרו בי, ואולי “פה אחד”.

שלחנו אליך נוסח המכתב של “ועד הלשון”. אם יש לך מה להעיר עליו עשה נא זאת מהר, והודיענו למי ולאיזו אדרסה עלינו לשולחו. הנשלחהו גם להסתדרות? ואם לקונגרס ליד מי צריך לשולחו? לך נשלח בכל אופן נוסחה אחת.

לתשובתך הנני מחכה ידידך מכבדך מאד

מכתבך שלח נא לי ע"י הפוסטה האוסטרית.

דוד ילין


 

278. אל הד"ר שמריהו לוין    🔗

ירושלם ב' תמוז תרע"ג


לידידי הנכבד ד"ר שמריה לוין, שלום וברכה!

את שני מכתביך מהשבוע שעבר קיבלתי זה אחר זה, והנני נותן לך תודתי על דבריך הטובים והתעניינותך בדבר מסעי.

עד היום טרם קיבלתי כל ידיעה מהמשרד הארץ־ישראלי, אך אחרי שכתבת שנית חושב הנני, כי התשובה לא תאחר לבוא.

כמדומני כבר אמרתי לך כי אומר הנני לנסוע גם לרוסיה לעורר תעמולה בעד רכישת המקומות ההיסטוריים שלנו בא“י, ואומר הנני כעת להשתדל פה בפני הקונסול הרוסי, כי יאשר את תעודתי ברשיון להתעכב ברוסיה עד ג' חודשים כאשר עשיתי במסעי לפני י”ג שנים.

הגידו לי פה חברי ועד המכבים הקדמונים, כי הגיעתם ידיעה מחיפא, כי בנוגע למסעי נודע להם שיש עוד מעצור בדבר, ואינני יכול לדעת מאין להם ידיעה כזאת בחיפא? אולי תוכל אתה ידידי להבינני פשר דבר. בכל אופן הייתי חפץ ומבקש ממך לבלי פרסם דבר ולבלי דבר בפני האחרים על מה שכתבתי אליך בנוגע לחוגים ידועים.

בינתיים בוודאי קראת דברי המחאה והתזכיר שהתפרסמו ב“החרות” מצד תלמידי הסמינר והגמנזיה היפונית. הם עשו בלי ידיעת איש מאתנו, ותוכל לשער לך כמה קצף עורר המעשה הזה ומה רב הפחד מפני מה יאמרו בספירות העליונות בנוגע לזה.

אינני יודע למי הנך מכוון באמרך, כי ישנם אומרים כי באת ירושלמה לקבל הכשר על הגרמנית. איש לא חשב כזאת, אך כולנו היינו חפצים לראות בתכניקום את המוסד הלאומי, השואף להחיות את שפתנו גם בהוראת מקצועות המדע וההשפעה הרוחנית. אך מקווים הננו, כי חלומנו קום יקום “ואתה תהיה בבונים”. אם אתה הנך העומד על המשמר, אין ספק כי תצא העברית וידה על העליונה. כמובן – במידה האפשרית.

את התזכיר של ועד הלשון העתקנו שנית יפה ותיקנתי גם את הסיגנון, ובפוסטה הבאה נשלחהו אל המרכז הציוני. טוב תעשה לוּ תודיעני האדרסה הנכונה אם לברלין או לווינא, אם להוועד המצומצם אם למשרד – הקונגרס.

הודיעני גם ג"כ מועד נסעך מחיפא.

ידידך מכבדך


 

279. אל הד"ר יוסף קלויזנר    🔗

ירושלם כ“ט תמוז תרע”ג


ידידי הנכבד!

טרדותי המרובות מנעו ממני את האפשרות לכתוב אליך עד כה, ואפילו בשעה שחפצתי להוכיחך על אשר לא הבאת בהשילוח אף מלה ע"ד פטירתו של חותני38, אשר סוף סוף למרות התנגדותך אליו פעל הרבה מאוד גם בישוב וגם בשפה. כמדומני כי בעיתון חשוב כהשילוח אין מקום לנטיות אישיות ופרטיות.

אם יש עוד זמן למלא מה שהחסרת, כמדומני חובה מוסרית עליך לעשות זאת.

שלחנו לך (גיסי ואנכי) התחלת תולדות חייו, שחיבר בשנה האחרונה לחייו ואשר חשב לגומרן בשובו ירושלמה, והמוות בא וקטפהו.

בנוגע להצעתך בעניין חיבור הספרים על הרמב"ע39 והשומרונים הנני מקבלנה, אך אי אפשר להבטיחך אף להתחיל עבודתי בהן עד תשרי, כי נוסע הנני לאירופה ואשוב בסוף תשרי ורק אז אחל לעבוד.

תוכן שני הספרים חביב עלי ואני עוסק ועסקתי בזה ובהיותי באנגליה אשתדל להעתיק לי שארית דיוואן רמב"ע אחרי שיש בידי כבר יותר משליש ממנו העתקה פוטוגרפית.

בוודאי נתראה בוינה באספת ההסתדרות ובקונגרס ושם נדבר בארוכה.

שלום רב לך ולרעייתך הכבודה בשמי ובשם רעייתי

ידידך מכבדך

מן הנסיעה לוועידת “עבריה” ולקונגרס הציוני, תרע“ג – תרע”ד


 

280. אל אשתו    🔗

איטל יקירתי וכל ב"ב יקירי!

בים אדריה, בין איי דלמציה, יום א' כ“א אב תרע”ג

––– בימי החול עסקתי עפי“ר בכתיבה. גמרתי עבודתי במלון באות ד', אף גמרתי מאמרי בעד אגודת העיתונאים ע”ד “השומרונים בחיי יום יום”, וגם מכתבי הקודם, אך מזמן לזמן הננו משוחחים. והחברה נעימה מאד, ר' מוסנזון40 הוא דרשן מצוין ויש לו דרשות של מגידים עד לאין קץ, והוא ביחוד הנהו ראש המספרים. אחריו בא אסתרמן41 (על שניהם אמרתי: קטן וגדול שם הוא) זה הקטנטן עם חטוטרתו, הוא מה שקוראים לו הספרדים “קטן קומה, מלא ערמה”. כל חזות פניו, מבטו המיסתופלי, מעוררים כבר שחוק, ומה גם כשהוא מתחיל לספר בסגנון הליטאי הטהור, או כשהוא שר ניגוני חזן עיירתו. ביחוד הקדיש יום השבת לשיחות כאלה וכארבע שעות ישבו מוסנזון ואסתרמן והמשיכו השיחה ולא עיפו. גם שילר42 סיפר סיפורים יפים, סיפורי נפלאות מהבעש"ט, רק אנוכי הנני הקולט ואינו פולט.

גויים וגויות נוסעים ג"כ אתנו, אך אין לנו אתם כל מגע ומשא.

מחלקה ג' אין באנייתנו, כ“א מחלקה ד' והיא מלאה יהודים, יהודים בעלי זקן ויהודים גלוחי זקן, חרדים, חפשים, ציונים ואנטי־ציונים מכל המינים. והם מתגוללים על מכסה האניה המלא לכלוך. שם גם מרת פינסוד, ורייכרט, ומלר, ונפחא, ויעקב רבינוביץ, וד”ר חכם, ויוסף אהרונוביץ, ושפרינצק, הנוסע לקונגרס הוא ואשתו וילדם יחד, וגורדון הזקן, גם שלמה פרלמן (המסכן! לא יכל לשכור לו במחלקה ב'), ומנחם הצובע, ואחד האדמו"רים, והוז (חברי ב“צירות”), ומושקובסקי, ועוד ועוד43 והם יושבים כל היום ומתווכחים ומתפללים ומבלים עתם כאשר יוכלו.

בליל שבת וביומו התפללנו בציבור וככה יכולתי לאמר קדיש ביום פטירת אמי ע“ה, אף כיבדוני בתפילת מוסף בתור ש”צ.

בליל השבת היה סער על הים, אך באנייתנו לא הרגשנו זאת כלל, כי מהלכה מצוין.

גם מרת דנדיקוף ובתה אתנו במחלקה ב'. היא נוסעת עם בתה לשימה בקנסרבטוריום באירופה. ––


 

281. אל אשתו    🔗

וינה יום ו' כ“ו אב תרע”ג


איטל יקירתי וכל ב"ב יקירי!

הנני בווינא כבר ארבעה ימים בחברת אליעזר יקירנו44.

––– לווינא הספקנו לבוא בערב אור ליום ג' ואל אסיפת ההסתדרות45 הגענו כשעה וחצי אחרי היפתחה. בבואי (חבוש תרבוש לראשי) מחאו הנאספים כף ויודיעוני, כי נבחרתי לנשיאות האסיפה וכי עלי לעלות מעלה למקומי.

לאסיפה באתי באמצע נאומו של מר יצחק אפשטין. הנאום היה מעניין, אך לי, המכיר את שיטתו מאז, כי צריך להעמיד את כל החינוך על המעשה, לא חידש דבר. בכלל היה נאומו יותר על החינוך הכללי מאשר על החינוך היהודי והעברי.

ע“ד מהלך האספה וכל פרטיה תקראו בוודאי בעיתונים השונים, כי לכולם היו סופרים מיוחדים, חוץ מ”החרות" שלנו, אשר סופרה, הוא ד"ר בנציון שלנו46, התעצל פשוט לשבת ולכתוב בשבילה דבר.

באותו ערב ולמחרתו ביום ג' לפני הצהרים היו ויכוחים בדבר הרצאת אפשטיין, אך באמת לא על הרצאתו דיברו כי אם כל אחד כאשר עלה על לבו. מר מאיר ברלין (אחי הרב חיים ברלין ז"ל) הכניס את שאלת הדת, ובלשון חרוצים הכה על קדקוד אלה, שאין הוראתם מתאימה למעשיהם.

באותה ישיבה היו גם שתי הרצאות סופרינו הגדולים פרישמן וביאליק. הרצאת הראשון היתה יפה, נעימה, ובבת־הצחוק השטנית שלו הטעים בכל פעם את המלים: “רקדו, רקדו!” לאלה השמחים למצב ספרותנו עתה. אך הרצאתו של ביאליק היתה שירה נעלה לוקחת לבבות גם בצורתה וגם בתוכנה. עיקר ההרצאה היה, כי צריך לחבר עתה קובץ גדול ע"י קיבוץ של סופרים, להכניס בו כל טוב הנמצא בספרות למן הספרות העתיקה ועד זו של היום, מעין רעיונו של כהנא47, אשר אנוכי משתתף בו.

מלבד הישיבה באסיפות היתה לי עוד עבודת הכנת הרצאתי על אודות “ועד הלשון” (אשר תקראו בעיתונים), וגם ההשתתפות בוועדה החינוכית אשר בחרה הוועידה (בה היו גם ביאליק, וד"ר פוזננסקי48, ועוד).

הרצאת הד"ר קלויזנר היתה מעין תמצית או המשך למאמרו “עולם מתהווה”49.

שמריה לוין דיבר יפה, גם דרוש גם מגידות, הבדל בין “עבדות” ובין “שעבוד”, אשר ה' יודע אם נכון הוא. אך דיבר בהתלהבות עצומה ולקח את הלבבות שבי.

מוסינזון דיבר על מצב תחיית השפה בא"י והחינוך. הזכיר את מוסדות העזרה50, דבר בשבחם, לא שכח את גני־הילדים וכי חברה זו ייסדתם, וכן מוסד השעורים לגננות ועבריותו, אף דבר בשבח המורים והתלמידים, אך כמובן הזכיר את העובדה, כי בבתי הספר העירוניים והבינוניים מלמדים עוד הרבה ממקצועות הלימוד בגרמנית.

עוד יום לפני זה גיליתי דעתי בקהל בנוגע לטכניקום ולשפת ההוראה בו ודיברתי על צערו של נחמיה בראותו, כי ילדי שבי הגולה “חציים מדברים אשדודית”, החצאיות הזו היא שמרמרתהו. אך על דברי מוסינזון, שלא הבליט די מה שעשתה ח' העזרה לעברית מלבד גני הילדים והשעורים (בה“ס במושבות, חדר תורה, ביהמ”ד לרבנים, בתי הת"ת וכו'), על דבריו אלה עניתי והוריתי על העובדה כי סוף סוף הכירה ח' העזרה את זכות השפה העברית וכי יהיה אפשר להשיג זכות זו גם לבתי הספר העירוניים והבינוניים (כי אמנם דעתי אנוכי היא, כי גם נתן גם סימון וחבריהם לא היו כל כך מתעקשים בדבר זה לולא היתה ההשפעה באה דווקא מירושלים).

פעמים שונות דיברתי בתוך משך האסיפה, וכן אמש בשעה 1 וחצי אחרי חצות בשעת “הנעילה”.

סוקולוב דיבר על הח' “הקדם”51 והבליט, כי חברה זו מקבלת עליה את ביסוס ועד הלשון ונתינת צורת אקדמיה לו.

בכלל מקווה הנני, כי עניין ועד הלשון, אשר עשיתי לו פרסום גדול בהרצאתי, יבוסס מצד ההסתדרות, והוועד הציוני, והקדם. וחלק גדול ממטרת נסיעתי הושג כבר.

ביאליק הגיד לי, כי החליטו להוסיף לי על שכרי בתרגום “אלף לילה” כאשר דרשתי.

ד"ר מזיא בא הנה ביום ד', כנראה לא עשה בלונדון מאומה, וממני ביקש להשתדל שמה בעניינו. חפצתי לבקש ממנו חלק ממה שקיבל להוצאות מסעו. הוא שרוי בצער גדול בנוגע למנדט שלו, שאינו יודע עוד אם יקבלהו אם לא.

אחרי חלקי שלקחתי באסיפות ההסתדרות, חושב הנני, כי ירבו הבאים לשמוע הרצאתי ע“ד המקומות ההיסטוריים, שתהיה בשבוע הבא. ד”ר וילנסקי ממינסק52 הוא פה, ובבוא יתר הרוסים יחליטו ע"ד נסיעתי לרוסיה.

מחכה הנני בקוצר רוח למכתביכם. שמחתי להתראות באסיפה עם רבים מאוד ממכרי ומאלה שאנוכי לא הכרתים והם מכירים אותי. זה בא ומספר לי כי לימד ע“פ ספרי, וזה כי היה בביתי לפני כך וכך שנים, וכיו”ב. –––


 

282. אל אשתו    🔗

וינא, יום ה' י' אלול תרע"ג


איטל יקירתי וכל ב"ב יקירי נפשי!

השבועיים האלה היו אמנם ימי עבודה רבה, וביחוד ימי ההשקעות בעניין אחד, עד כי לא היה כל פנאי וכל אפשרות גם בעתות של לא עבודה לעסוק בכל עניין אחר. כי על כן כמעט שלא כתבתי לאיש בכל התקופה הזאת.

רשמי הקונגרס רבים ועצומים. עתה אומר אני לנסוע בעוד רבע שעה אל מחוץ לווינא עם איש אחד עסקן אל איש עשיר, וע"כ לא ארבה לדבר בעניין הזה. בוודאי תקראו הרבה בעיתונים, ובמכתבי הבא מקווה הנני לכתוב אליכם בארוכה.

לע"ע אוכל להודיעכם, כי עלה בידי לקבץ בעד חברתנו להחזקת המקומות ההיסטוריים סך אלף וחמש פראנק תרומות שנתיות, וסך אלף פראנק נדבות מקריות. את שמות החברים ואדרסותיהם אשלח במכתבי הבא, כדי לשלוח אליהם מכתבים, שישלחו תרומתם. אנוכי לא חפצתי לקחת כסף מזומנים פה.

מלבד זה ישנן עוד הבטחות רבות לעניינים גדולים וחשובים ובמכתבי הבא אכתוב. * * *

עניין ועד הלשון נגמר, ויש לנו תקציב של 7000 לשנה. אותי מינו למזכיר ראשי. פרטים במכתבי הבא.

נוסעים הננו מפה ביום א' הבא. –––


 

283. אל אשתו    🔗

דארמשטאט, יום ה', ט“ז אלול תרע”ג


––– תמול היינו עד חצות הלילה בערך בפ“פ. ביקרתי את ד”ר פריימן בבית־הספרים ובביתו, ואת הרב נובל, ואת מרת רוזנהיים (היא שלחה לכם 200 מרק נדבת הברונית מפאריז כמדומני, ואת אמה הברונית אשר פה עוד טרם ראתה. היא עוד טרם קבלה את ס' הדוה"ח של עזרת נשים והוא נצרך לה כעת), ואת מר מיינץ, ולפנות ערב נסעתי לקניגשטיין להתראות עם הרב ד"ר הורביץ בנוגע לחברתנו. –––

הד“ר נתן הוא כבר בברלין ואי”ה בשבוע הבא אסע לשם, ומשם ללונדון (מלפני ר“ה ועד מחרת יו”כ) ומשם לפאריז, ואח"כ שנית הנה. –––

לרוסיא לא נסעתי מפני כי עתה הם עסוקים שם בתעמולה גדולה לטובת האוניברסיטה. –––


 

284. אל אשתו    🔗

לונדון, ער“ה תרע”ד53, לפנות ערב


איטל יקירתי וכל ב"ב יקירי נפשי!

הנה ער“ה היום ועוד פעם הננו נפרדים, אנוכי גולה וסובב ממקום למקום, או כמו שמיודענו א”ש54 אומר “מסעודה לסעודה”, ואתם לבדכם בבית. אך מה לעשות אם ימי חופשתנו חלים דווקא בימי מועדינו.

מישיבתי פה הנני מרוצה, מקווה הנני לפעול לטובת חברתנו. את הנאום נאמתי כבר, כאשר תראו בז’ואיש כרוניקל. וביום א' תהיה אסיפת הוועד בבית הרב הכולל ונוועץ מה לעשות. ביום ב' בערב תהיה אסיפה לועד מזכרת משה. ובמוצאי שבת אנאם אצל דוברי עברית, כאשר תראו בכרטיס הרצוף פה. ביום ג' אומר הנני לנסוע לפאריז, אם לא אצטרך לראות ביום ההוא את רוטשילד פה. (אולי ילכו שניים מחברי ועדנו לבדם אליו, או אחד ילך אתי. זאת נחליט באסיפה), ואשוב הנה או בערב יו"כ או ביום א' שאחריו להיות פה ביום ב' לאסיפת בית המלאכה.

הנכם רואים כי העבודה מרובה. את יום זה קבעתי לכתיבת מכתבים וג"כ לא עלה בידי לכתוב אליכם עד כה ועלי להסתפק לכתוב בקצרה.

אמש הייתי מוזמן אצל פרחה ששון. היא הזכירתך פעמים אחדות לטובה. היא שמחה מאד להכירך וכן בני ביתה. הלילה הנני אצל ארטור פרנקלין, אשר שם יהיו עוד מבני משפחתו. מחר בערב שנית אצל פרחה, אשר תזמין גם את מוזלי ואחרים.

בליל שבת אצל אלקן אדלר. ביום ו' בצהרים אצל לוה, ומחר בצהרים בבית צייטלין. ביום שבת בצהרים אצל בנטויטש.

הנכם רואים רשימה שלמה של סעודות.

קניתי מכונת כתיבה עברית לחברתנו בחצי מחירה (12 גיני תחת 24). עלי להודות ע"ז למרת בנטויטש. וכן הנני קונה מכונה לשפות אירופה בחמישה גינה. –––


 

285. אל דוד וולפסון    🔗

פאריז, ערב יו“כ תרע”ד


אדוני הנכבד והנעלה!

הנני היום פה, ואחרי הצהריים אתראה עם כבוד הנדיב הידוע (הברון אדמונד) ומקווה הנני לפעול לטובת עניין המקומות ההיסטוריים בא"י.

ביום א' הנני שב ללונדון ואשאר שם עד יום ב' בערב או יום ג' בבוקר, ומשם אסע לפראנקפורט.

ובכן יואיל כ' להודיעני תיכף אם יימצא כ' בעירו ובביתו בין יום ג' ויום ה' בצהריים, כי אז אסור בדרכי אל קלן לשעות אחדות להתראות עם כ' ועם ידידנו ד"ר בודנהיימר. –––


  1. המשך המאמר על תחיית השפה העברית, שצוין בהערה 3 למכתב מס' 248, נדפס בשבועון Die Welt בגליון 50 של שנת 1910. הוא פורסם כמאמר נפרד ונקרא “עתידה של השפה העברית בארץ־ישראל”.  ↩

  2. הכוונה לאפרים כהן.  ↩

  3. פרופ' מ. שפר, חבר הוועד המנהל של “חברת העזרה של יהודי גרמניה”.  ↩

  4. כאן אי אפשר לקרוא בספר ההעתקים מלים אחדות.  ↩

  5. אפרים כהן.  ↩

  6. כאן באים שני עמודים, שאת רובם אי־אפשר לקרוא. בתוכם בא המשפט הבא בהמשך.  ↩

  7. ג'יימס סימון.  ↩

  8. כאן אי אפשר לקרוא מלה אחת, כנראה: חידוש.  ↩

  9. כאן אי אפשר לקרוא מלים אחדות.  ↩

  10. כאן אי אפשר לקרוא מלים אחדות.  ↩

  11. אפרים כהן.  ↩

  12. בן אחיו של אפרים כהן.  ↩

  13. כאן בא בספר ההעתקים דף, שאי אפשר לקרוא אותו.  ↩

  14. כאן באו מלים מטושטשות אחדות.  ↩

  15. רפאל גוץ, חתנו של ק.ז. ויסוצקי.  ↩

  16. כאן באה מלה שאי אפשר לקרוא אותה בספר ההעתקים.  ↩

  17. כאן שתי מלים מטושטשות.  ↩

  18. כאן שתי מלים מטושטשות.  ↩

  19. אליהו ספיר  ↩

  20. יהודה גרזובסקי  ↩

  21. המאמר נדפס אחר־כך ב“השילוח”, כרך כ“ה, תרע”ב, בשם “שבת אחת בבית הכהן הגדול”.  ↩

  22. במחנה קדשו.  ↩

  23. בדיקת כושרם לשרות של המתייצבים לצבא.  ↩

  24. הבן, שלמד בחוץ־לארץ.  ↩

  25. הבן.  ↩

  26. הרב הראשי, החכם־בשי, חיים נחום בקושטא.  ↩

  27. למד אז בקושטא משפטים. בנו של עורך “החבצלת” בירושלים י. ד. פרומקין.  ↩

  28. ד“ר יוסף קלוזנר, עורך ”השילוח".  ↩

  29. עליו עיין בהערה 1 למכתב מס' 239.  ↩

  30. ד"ר מאכס גרונוואלד, לפני כן רב בהאמבורג, משנת 1905 רב בווינה, היסטוריון ופולקלוריסטן, היה פעיל בענייני הציבור.  ↩

  31. “חברת העזרה של יהודי גרמניה”.  ↩

  32. יהודה בורלא, בוגר בית־המדרש למורים, שהתחיל אז לעבוד כמורה.  ↩

  33. על זה עיין בהערה 1 למכתב 269.  ↩

  34. אלפונס פינקלשטיין, מהנדס. נועד להיות מנהל הטכניון בחיפה.  ↩

  35. משה פלדשטיין מווארשה. עסק בענייני התרבות העברית, היה יושב־ראש חברת “חובבי שפת עבר” בווארשה ואחד המייסדים והמנהלים של הקרן לתרבות עברית “הקדם”.  ↩

  36. אדמה בלתי מעובדת השייכת למדינה.  ↩

  37. ד“ר יעקב טהון, יליד לבוב אשר בגאליציה (נולד בשנת 1880). עלה ארצה בשנת 1907 ושימש כסגנו של הד”ר א. רופין בהנהלת המשרד הארצישראלי של ההסתדרות הציונית.  ↩

  38. י. מ. פינס.  ↩

  39. ר' משה בן עזרא.  ↩

  40. ד“ר בן־ציון מוסינזון, מורה בגמנסיה העברית ”הרצליה" בתל־אביב.  ↩

  41. אריה־לייב אסתרמן. יליד ליטא (נולד בשנת תרכ"ט). כימאי. ממייסדי האגודה “ישראל הצעיר” בברלין. בשנת 1912 נשלח לארץ־ישראל להיות המנהל המסחרי של בית־הספר לאמנות “בצלאל” בירושלים.  ↩

  42. שלמה שילר, מנהל הגמנסיה העברית בירושלים.  ↩

  43. הגב' חסיה פיינסוד, גננת (אח"כ אשת א. ל. סוקניק); ישראל רייכרט, תלמיד לשעבר של ד. ילין בבית־המדרש למורים, באותו זמן מורה בחיפה, שנסע לקונגרס הציוני בווינה כנציג “צעירי ציון” בווילנא; דב מלר, שהסב אח“כ את שמו לקמחי, מורה וסופר; ש. נפחא, נסע לקונגרס כציר מ”צעירי ציון“; יעקב רבינוביץ, סופר; ד”ר נח חכם, מורה; יוסף אהרנוביץ, עורך “הפועל הצעיר”; יוסף שפרינצק, מפעילי “הפועל הצעיר”; אהרן־דויד גורדון, המנהיג הרוחני של “הפועל הצעיר”; ברוך הוז, מורה ביפו (אביו של דב הוז).  ↩

  44. הבן אליעזר.  ↩

  45. ההסתדרות לשפה ולתרבות עברית.  ↩

  46. ד"ר אריאל (יהודה) בן־ציון (לוי); יליד ירושלים. מצד אמו ממשפחת שלמה־יחזקאל יהודה.  ↩

  47. אברהם כהנא. סופר וחוקר עברי, ערך פירוש מדעי לתנ"ך בהשתתפות מלומדים רבים. השתתפותו של ד. ילין במפעלו של א. כהנא לא יצאה לפועל.  ↩

  48. ד"ר שמואל־אברהם פוזננסקי, רב וחוקר בתולדות ישראל.  ↩

  49. רשמיו מביקורו בארץ־ישראל. נתפרסמו ב“השילוח” ואח"כ יצאו גם בצורת ספר.  ↩

  50. חברת העזרה של יהודי גרמניה.  ↩

  51. קרן התרבות העברית. נוסדה בשנת 1912 על־פי החלטת הוועד הפועל הציוני.  ↩

  52. ד"ר יהודה־לייב ניסן וילנסקי, כימאי, חובב־ציון וציוני פעיל.  ↩

  53. בטעות נרשם: תרע"ג.  ↩

  54. אברהם שלום יהודה.  ↩