באפרורית הבוקר, עוד בטרם יקיצו האנקורים הצייצנים, נטולי־הנגינה, אני שומע מהחורשה הסמוכה את שירתו הבודדה והענוגה של הבולבול המשכים. עתים יש להבחין כעין דו־שיח בין שני בני־הזוג: הוא שואל והיא עונה.
שירה אלוהית זו – וחרב אדם באדם?!
היא הנותנת – עונים הכופרים – אנו רוצים לשמוע את שירת הבולבול לבדנו!
– מתוך דבריכם ניכר, שאין אתם שומעים אותה.
– אנו שומעים ושומעים!
– לא, אינכם שומעים…