לִמְצוֹא תְּעָלָה לְכָל חוֹלֶה צָרוּעַ וָזָב
הֲמוֹנִים הֲמוֹנִים יַעֲלוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת עַד־כֹּה,
וַיִּרְבּוּ הַמְכַחֲשִׁים, הָעוֹרְכִים בָּהּ קְרָב
בְּאָמְרָם מִקְסַם־שָׁוְא הִיא, לֹא הָיְתָה כָּזֹה!
הוֹי מַאֲמִינִים, עַם גָּדוֹל עָצוּם וָרָב
הַמִּתְהַלְּלִים בַּבֶּגֶד וְהַנִּשְׁבָּעִים בִּשְׁמוֹ,
מִי יַעֲלֶה לָכֶם הַשָּׁמַיְמָה וְשָׁאַל אֶת־פִּי הָאָב:
“הַכֶּר־נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִיא אִם לֹא?!”
שמ"ן