לְהַשַּׂר הַגָּדוֹל הָעוֹמֵד עַל עַמּוֹ
ר' משֶׁה מוֹנְטִיפְיוֹרִי כְּבוֹד שְׁמוֹ
“יִחְיֶה, יִרְבֶּה שְׁלוֹמוֹ” (לפ"ק).
בְּהַגִּישִׁי לוֹ אֶת סְפָרַי בְּבוֹאִי לֵרָאוֹת פָּנָיו
(ביום ה' י“ט תמוז תרל”ב בספ"ב).
כִּי תָבוֹא מוֹנְטִיפְיוֹרִי לִשְׁכּוֹן קִרְבֵּנוּ
תָּבוֹא גַּם שִׂמְחָה גַּם תּוּגָה בִּלְבָבֵנו:
עֵת עַל אוֹר פָּנֶיךָ נִשְׂמַח שָׂמֹחַ
לִבֵּנוּ בַּסֵּתֶר יִמַּס כַּמַּיִם,
בִּזְכוֹר כִּי עוֹד מָקוֹם תַּחַת שָׁמַיִם
שָׁם אַחֵינוּ נִרְדָּפִים עֲשׁוּקֵי-כֹח:
כִּי לוּ לֹא עָשְׁקוּ לֹא רַצּוּ עַמֶּךָ
לֹא חָרַדְתָּ מִיָּם בִּגְבוּרוֹת יָמֶיךָ.
אָמְנָם כֵּן, עוֹד יֵשׁ תַּחַת הָרָקִיעַ
אֶרֶץ בָּהּ שֶׁמֶשׁ-צְדָקָה לֹא תוֹפִיעַ,
כָּל יוֹשׁבֶיהָ פְּרָאִים זָקֵן וָנָעַר;
שָׁם תּוֹרַת הָאָדָם בְּרֶגֶל יִרְמֹסוּ
וּלְנֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ יִרְצְחוּ יַחֲמֹסוּ,
דִּין לֹא דָנוּ בָהּ, אֵין מִשְׁפָּט בַּשָּׁעַר.
הָהּ, תּוֹלַעַת יַעֲקֹב, אַתְּ הַנִּרְמֶסֶת
עַל נְהַר דָּ נ וּ בָ ה בַּדָּם מִתְבּוֹסֶסֶת.
אַךְ מִנְּעוּרֵינוּ הִסְכַּנּוּ אֲנַחְנוּ
בִּי בַצַּר לָנוּ, הָאֵל בּוֹ בָטַחְנוּ
יָחִישׁ לָנוּ עֶזְרָה, יָקִים מוֹשִׁיעַ;
אִם צִדּוֹן וַעֲמָלֵק, עַמּוֹן וּפְלָשֶׁת,
אִם פִּרְאִי רוּמִינְיָה דּוֹרְכִים הַקֶּשֶׁת –
לֹא יָנוּם שׁוֹמְרֵנוּ וּבְעִתּוֹ יוֹפִיעַ.
אִם בּידֵי גִדְעוֹן אוֹ שִׁמְשׁוֹן יִשְׁלַח הַצֹּר
אוֹ מֵאִיֵּי בְרִיטַנְיָה בִּידֵי מוֹנְטִיפְיוֹרִי.
סַפֵּר מַעֲשֵׂיךָ לֹא אוֹאִיל כִּי נִּפְלָאוּ;
וּלְמִי אֲסַפְּרַם? וּלְכָל אִישׁ נוֹדָעוּ!
יֵדָעוּם יָמִין וּשְׂמֹאל, קֵדְמָה וְיָמָה,
יֵדָעֵם דֹּר הוֹלֵךְ, דֹּר יָבוֹא אַחֲרֵינוּ
נֵדָעֵם נַחְנוּ, גַּם הַגּוֹיִם סְבִיבֵנוּ;
עַל כֵּן יְכַבְּדוּךָ שָׂר מֵאַרְמוֹן, רָשׁ מִמְּאוּרָתוֹ,
יְכַבֶּדְךָ גַּם הַמְשׁוֹרֵר מִסֵּתר סֻכָּתוֹ.
אִם יָעָרְבוּ לָךְ שִׁירִים – אֵינֶנִּי יוֹדֵע!
אַךְ קוֹל יַעֲקֹב בָּזֶה אֲדֹנִי שׁוֹמֵעַ
וּשְׂפַת חוֹזֵי יָהּ, בָּהּ קָרְאוּ בַגָּרוֹן,
קוֹלָם חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, קוֹל בַּכֹּחַ
עַל גְּדוֹת הַיַּרְדֵּן, עַל מֵי הַשִּׁלֹחַ,
בֵּין אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן, עַל פִּרְחֵי הַשָּׁרוֹן;
בָּהּ צָלְלוּ בְּקוֹל בֹּכִים מֵיתְרֵי הַנָּבָל
מִבֵּין הָעֲרָבִים עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל.
בָּה גַּם אֲנִי עַבְדָּךָ חֶזְיוֹנִי חָזִיתִי,
עַל טוֹב עַמִּי שַׁרְתִּי, אֶל שִׁבְרוֹ בָּכִיתִי,
רִנָּתִי גַּם דִּמְעָתִי בִּסְפָרַי הוּצָקוּ.
קָטֹן אֲנִי וָדָל – לָךְ לֹא אֶעֳרוֹכָה,
אַךְ לֶאֱהוֹב אֶת עַמִּי גַּם לִי לֵב כָּמוֹךָ:
כָּאֵזוֹב כָּאֶרֶז עַל אִמָּם יִתְרַפָּקוּ.
וּלְמַעַן הַשָּׂפָה בָּהּ אוֹתָם כָּתַבְתִּי
קַבֶּל-נָא רָצוֹן שִׁירַי לָךְ הִקְרַבְתִּי.