א.    🔗

הַשֶּׁמֶש לֹא יָהֵל, מִסָּבִיב חֶשְׁכַת קֶבֶר,

בְּנֵי־אָדָם, גַּם בְּנֵי־אִישׁ סָגְרוּ שְׁמוּרוֹת עֵינָיִם.

וַתֹּאמֶר הַתִּנְשָׁמֶת: עַתָּה אַעַל אֵבֶר,

בְּמַאְפֵּלְיָה וְצַלְמָוֶת אָעוּפָה שָׁמָיִם.

הַבִּיטוּ, נֶשֶׁר! נֶשֶׁר מְעוֹפֵף! – נָהַק הַחֲמוֹר,

נֶשֶׁר! נֶשֶׁר! – גָּעוּ אַחֲרָיו הַסּוּס וְהַשּׁוֹר.

ב.    🔗

זֹאת שָׁמַע הַיָּרֵחַ וַיָפֶץ הָעֲנָנִים,

אוֹרוֹ קֵץ שָׂם לַחשֶׁךְ, חָלְפָה עֵיפָתָה.

נִגְלָה כֹּל מַרְאֶה, חָשַׂף כָּל סֵתֶר פָּנִים,

וְגַם הַתִּנְשֶׁמֶת בְּגֹעַל־נֶפֶש נִגְלָתָה.

ג.    🔗

הַצִּילֵנִי, אָחִי! מָה רַע וּמַר גּוֹרָלִי!

לְנֹגַהּ הַיָרֵחַ הֵן אֲהַלֵּךְ תֶּמֶס!

נְגֹהוֹת יָפִיץ! הָהּ! אֲשֶׁר יָגֹרְתִּי בָּא לִי

(כֹּה לְהַכֶּלֶב הִתְיַפְּחָה הַתִּנְשָׁמֶת).

כֶּלֶב נוֹבֵחַ! רֵעִי! גְּעַר בְּהַלְּבָנָה!

מִן גַּעֲרָתְךָ תָּנוּס, תַּסְתִּיר פָּנֶיהָ.

תִּתְחַבֵּא וְתִשְׁכֹּן עָלֶיהָ עֲנָנָה,

תַּחַת אוֹר בָּהִיר חשֶׁךְ יְשׁוּפֶהָ,

וּבְתוֹךְ עָבֵי־שְׁחָקִים וְחַשְׁרַת מַיִם

נֶשֶׁר יִקְרָאוּנִי, כִּי אֶסַּק שָׁמָיִם.

ד.    🔗

הַכֶּלֶב הִרְעִים נִפְלָאוֹת הָלֹך וְנָבוֹח

וְהַיָּרֵחַ יָקָר הוֹלֵךְ, הֵפִיץ מִשְנֵה־אוֹר,

הַתִּנְשֶׁמֶת מִבְּרַק נָגְהּוֹ לֹא עָצְרָה כֹּחַ

וַתִּפֹּל לַחֲפַר־פֵּרוֹת אֶל יַרְכְּתֵי בּוֹר.

וּבִמְרִירוּת תֵּאָנַח, תִּדְכֶּה תָּשֹׁחַ,

כִּי כָּעֵת יִלְעֲגוּ לָהּ גַּם הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר.

לֹא נֶשֶׁר אַתְּ! – גָּעוּ – אַךְ זוֹחֵל וָרָמֶשׂ,

עוּפִי כָּעֵת, אִם תּוּכְלִי! עוּפִי, תִּנְשָׁמֶת!

[שירו הנדפס הראשון של פרץ. מובא לפי “התקופה” תש"ו, מתוך מאמרו של ש. ניגר: י. ל. פרץ וכתביו העבריים]